סיפור עם ביצים, או: מה אפשר ללמוד מהעבר של אובר על העתיד - האתגר של המחר - הבלוג של גיל קויבסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיפור עם ביצים, או: מה אפשר ללמוד מהעבר של אובר על העתיד

אובר עברה כברת דרך מה"חזון של קלאניק", המייסד והמנכ"ל הקודם. המנכ"ל הנוכחי עסוק פחות בעתיד, וטרוד יותר בתיקון ההווה ■ הלקחים האלה רלוונטיים בכל מקרה שבו אנחנו מנסים לחזות את העתיד

יד עם ביצה עליה
Dreamstime.com

בזמן שבישראל עוסקים בפריצות לטלפונים ובצוללות, והכל מתעניינים בסקר של אתמול, אני רוצה לספר לכם סיפור מעניין הרבה יותר. סיפור שמתחיל אמנם בנתונים כספיים של חברה אמריקאית, אבל מתפתח למחוזות של אובססיה, אופות צעירות, הרבה ביצים וזינוק מרתק אל עבר העתיד. שווה להמשיך לקרוא.

כשחזון נהפך לאובססיה

לפני כמה שבועות פירסמה חברת אובר את נתוניה הכספיים ל-2018, כחלק מההכנות שלה להנפקה שמתכננת החברה, ככל הנראה בחודש הבא, עשר שנים לאחר הקמתה. ההכנסות במהלך כל השנה עמדו על כ-11.3 מיליארד דולר, והשורה התחתונה היא כי 2018 הסתיימה בהפסד של כ-1.8 מיליארד דולר.

נתון נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא "סך ההזמנות הגולמי" שעמד ב-2018 על סך של כ-50 מיליארד דולר, ומשקף את סך הכסף שעבר דרך הפלטפורמה לנהגים. אובר, יש לזכור, היא פלטפורמה שאינה מעסיקה את הנהגים שמסיעים את המשתמשים ברכבים הפרטיים שלהם, אלא מהווה רק גורם מתווך. כלומר, כמעט 80% מהכסף שמשלמים המשתמשים לא נכלל בהכנסותיה של אובר. הכספים שכן נכללים בהכנסתה (כאמור, 11.3 מיליארד בשנה האחרונה) מקוזזים על ידי הוצאות ניכרות, שרובן, כך נדמה, נובעות מהשירותים שהחברה מספקת לנהגים.

זו הירושה הבעייתית לכאורה של טרוויס קלאניק, המייסד והמנכ"ל הקודם. קלאניק תואר על ידי התקשורת במשך שנים כ"בעל חזון", אך כיום אוהבים לכנות אותו "אובססיבי". החזון, או האובססיה, של קלאניק, נסובה סביב הרכב האוטונומי, כלומר רכב שאינו זקוק לנהג. כשרכב אוטונומי יהיה זמין לשימוש מסחרי, טען קלאניק תחת כל עץ רענן, מצבה של אובר ישתנה מהקצה אל הקצה. קלאניק נקב גם בשנת 2020 כשנה שבה המהפכה היתה אמורה לקרום עור וגידים.

מייסד ומנכ"ל אובר לשעבר, טרוויס קלאניק
Danish Siddiqui/רויטרס

לימים נדחתה המהפכה ל-2022. כיום, כשקלאניק כבר לא נמצא בתמונה, איש אינו מוכן עוד להתחייב על מועד, והכל מדברים ברמזים ועם הרבה הסתייגויות.

קלאניק טען שהעסקות בין נהגים לנוסעים דרך הפלטפורמה של אובר לא נועדו להניב רווחים בטווח המיידי (אובר כאמור מפסידה מכל עסקה כזו). המטרה העיקרית היא לבנות באמצעות העסקה בין הנהג לנוסע את "התשתית התחבורתית של אובר".

כל עסקה מספקת מידע לאובר על הרגלי הצריכה התחבורתיים ומאפשרת לחברה לבנות כלים משמעותיים לתמחור גמיש, לשיווק, למידע על משתמשים בעייתיים וכו'. כל עסקה גם מיצבה את אובר כפלטפורמה שאליה פונים כשזקוקים להסעה. אובר, כך נטען, בונה תשתית. היא אמנם לא מניחה מסילות ברזל, סוללת כבישים, מקימה אנטנות או מטמינה כבלים - אבל התשתית שהיא מקימה אמורה לקבל ביטוי פיזי משמעותי מאוד ורווחי מאד ברגע שיתממש חזון המכונית האוטונומית.

אם יתממש החזון, אובר תוכל "לפטר" את כל הנהגים האנושיים, ובכך לשנות כליל את מצבה הפיננסי. סך ההזמנות הגולמי (כאמור 50 מיליארד דולר ב-2018) ייהפך בן רגע להכנסות החברה, כלומר ההכנסה תגדל פי חמש.

כל זמן שאובר התעקשה למקד עצמה סביב חזון המכונית האוטונומית, הכל נהפך למרוץ נגד הזמן: האם המכונית האוטונומית תיכנס לשימוש לפני שלמשקיעים של אובר יימאס, או שהעלויות ייהפכו לגבוהות מדי כתוצאה מנטל רגולטורי או מדרישה של הנהגים לתגמול הוגן יותר. בהקשר הזה, הפרסומות של אובר עסקו בנהגים שמצליחים בעזרת האפליקציה להשלים הכנסה. היה בכך קמצוץ של ציניות, מאחר שיום האסון של הנהגים (היום שבו יוחלפו על ידי מכוניות אוטונומיות) יהיה יום הששון של אובר.

פרסומת של אובר - דלג

ג'ני, אופה אמריקאית, החליטה להקים חברה למאפים. מאחר שהחברה שלה נמצאת בתחילת הדרך וחוסר הוודאות גדול, ג'ני נהפכה גם לנהגת אובר. כך היא משלימה הכנסה.

למרבה האירוניה, בזמן שאובר הטילה את כל יהבה על פיתוח המכונית האוטונומית ושמה את כל הביצים בסל אחד, היא קראה לציבור האמריקאי לפזר את סיכוני הקריירה שלו, לפזר את הביצים שלו בכמה סלים. כמו שתיק מניות אופטימלי יכלול מגוון של ניירות ברמות סיכון שונות, כך גם קריירה צריכה להיות מורכבת מכמה רבדים. ג'ני היא גם אופה וגם נהגת. אם חברת המאפים שלה תקרוס, תמיד תהיה לה ההכנסה מאובר. אם רכב אוטונומי יחליף אותה כנהגת, היא תמיד תוכל לאפות. פיזור סיכונים.

במסגרת חזון הרכב האוטונומי, ב-2015 החלה אובר לפתח עם חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג רכב אוטונומי משלה, והקימה בעיר מרכז פיתוח. ב-2016 רכשה את חברת Otto שבנתה משאיות אוטונומיות. באותה שנה גם הפיצה החברה ידיעות על עסקה לרכישה בסך 10 מיליארד דולר של 100 אלף רכבי מרצדס אוטונומיים עד 2020. ב-2017 יצאה החברה בהצהרה חדשה על הסכם לרכישת 24 אלף רכבי וולוו אוטונומיים בין 2019 ל-2021. באותה שנה התפטר קלאניק מתפקיד המנכ"ל, על רקע תרבות ארגונית בעייתית, בלשון המעטה.

כשדברים התפתחו לא כמתוכנן, ה"חזון של קלאניק" מותג מחדש כ"אובססיה של קלאניק". ב-2018 הרכב האוטונומי של אובר הרג עוברת אורח בתאונה ששינתה את התחזית בדבר כניסה לשוק של רכבים אוטונומיים. רכישת חברת המשאיות האוטונומיות התבררה גם היא כשגיאה, כשגוגל תבעה את אובר על גניבת סודות מסחריים - מה שהסתיים בפיצוי של 250 מיליון דולר מאובר לגוגל. פרויקט המשאיות נסגר גם הוא לאחר השקעה של מיליארד דולר.

עדיפה ביצה היום מתרנגולת מחר

המנכ"ל החדש, דארה קאסרושהי, מעביר את החברה תהליך הבראה. הוא ממשיך אמנם לציין כי 2020 היא הערכה סבירה להתחלת השירות האוטונומי של אובר, אבל ניכר שהנכונות להתחייב על כך מצומצמת הרבה יותר. איש אינו מעלה עוד על דעתו שב-2022 כל צי הרכבים של אובר יהיה אוטונומי, כפי שדובר בתחילה. המנכ"ל הנוכחי עסוק פחות בעתיד, וטרוד יותר בתיקון ההווה.

קאסרושהי מכין את החברה להנפקה בבורסה. הוא גם מיישם את מה שאובר הטיפה לג'ני האופה/נהגת. אובר איננה עוד חברה שעיקרה הסעת נוסעים. מאמצים ניכרים מושקעים בפיתוח שירותים נוספים. שירות משלוחי המזון שלה (Uber eats) זוכה לאזכורים תכופים על ידי המנכ"ל, והוא גם צוין כמקור משמעותי לצמיחה שהיא לכאורה חווה ברבעונים האחרונים. כמו כן, החברה מדגישה את הכוונה שלה לטפל בעוד תחומי תחבורה כמו אופניים חשמליים ואפילו מכוניות מעופפות.

מכונית אוטונומית של אובר
Jared Wickerham / AP Photo

שני המהלכים האלה (הנפקה וגיוון הפעילות) משקפים מנהיגות עסקית נכונה בהתחשב במצב של אובר. ההנפקה לציבור תחייב את החברה לעמוד באופן הדוק ושוטף יותר ביעדים כלכליים מדידים, ולספק הוכחות חותכות יותר לחזון שלה. כשמדובר בחברה ציבורית, שנמצאת באור הזרקורים, ספק אם תוכל לאורך זמן להיגרר אחר "חזון" או "אובססיה".

אבל הלקחים מההיסטוריה המורכבת של אובר הם הרבה יותר מהסיפור של חברה אחת שעוברת שינוי. הלקחים האלה רלוונטיים בכל מקרה שבו אנחנו מנסים לחזות את העתיד - תחזית שאיננה נוגעת רק מניחה מה יהיה בעתיד, אלא גם קובעת את המועד שבו העתיד הזה יתממש. אובר בנתה את המודל העסקי שלה סביב תחזית שלפיה ב-2020 רכבים אוטונומיים יוכלו להחליף את הנהגים שלה. התחזית לא תתגשם, ולכן אובר משנה את דרכיה ומפזרת סיכונים.

אני חושב שהסיפור של אובר יכול להיות רלוונטי גם לשאלה שנוגעת לעתיד של כולנו: עתיד עולם העבודה. זה דיון מורכב, אבל הדוגמה של אובר יכולה לתת כמה רמזים לאופן שבו כדאי לנהל אותו.

לעבודה ולמלאכה

שאלת עולם העבודה העתידי מפעפעת לאחרונה במידה רבה יותר בשיח הישראלי. השיח הזה, שמהדהד כבר בעולם, צובר תאוצה משמעותית כתוצאה מפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית, מערכות אוטומציה ורובוטים. יש מי שטוענים כי קצב ההתפתחות בתחומים אלו זינק משמעותית. אם בעבר טכנולוגיה החליפה עבודת כפיים בקצב שאיפשר הכשרה של העובד לתפקיד חדש ואספקת רשת ביטחון חברתית, הרי שהשינוי הדרמטי שצפוי כעת יהיה כל כך סוחף, כך שעד שאנשים יספיקו ללמוד מקצוע חדש, יש סבירות שגם המקצוע החדש ייעלם.

סחף כזה של אובדן מקומות עבודה בבת אחת יעמיד גם את מערכות הרווחה הקיימות מול שוקת שבורה. השינוי עצמו אינו נוגע רק לעבודת כפיים, אלא גם לפעילות מנטלית, שתהפוך הרבה אנשים למיותרים. זה תסריט מטריד מאוד.

התחזיות המטרידות האלה מעוררות שלל פתרונות, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות. אני חושב שניתן ללמוד מהסיפור של אובר לא מעט גם בהקשר זה. הלקח המשמעותי ביותר הוא שגם אם אנחנו מרגישים בטוחים בנוגע לשינוי טכנולוגי (על אף שלעתים רבות מדובר בתחושה כוזבת למדי, והמציאות מתבררת כאחרת), יש לנו קושי אמיתי לקבוע בוודאות את המועד שבו יתחולל השינוי. אם כמו אובר, נטיל את כל יהבנו על מועד מסוים שבו מכונות יחליפו את בני האדם, אנחנו עלולים למצוא את עצמו בבעיה, אם התחזית תתברר כשונה ממה שחשבנו.

וכאן בעצם נכנסת השאלה איך להתמודד עם חוסר הוודאות הזו. מאחר שהשיח איננו מאוד מפותח, כרגע התשובות מאוד בעייתיות. תשובה אחת היא להכווין אנשים לקריירה מגוונת כמו זו של ג'ני האופה. במקום להחזיק מקצוע אחד, מומלץ להחזיק בכמה מקצועות. לפזר את הסיכונים.

מנכ"ל אובר, דארה קוסרשאהי
ROBYN BECK/אי־אף־פי

תשובה אחרת קוראת לאנשים להעדיף פתרונות אינסטנט, או פתרונות שהמחיר שלהם נמוך יחסית. כך למשל, תואר באוניברסיטה נתפס כעניין ארכאי ומסורבל. לימוד מקוון תוך כדי עבודה או תוכניות הכשרה קצרות (Boot camps) זוכות לכיסוי תקשורתי נרחב, תוך קביעה שזו הדרך היעילה והנכונה להתכונן לעולם העתידי.

יש היגיון מסוים בפתרונות האלה, אם באמת מקבלים את הגישה שיש מקום בעולם העבודה לגישת פיזור הביצים בכמה סלים, אך גם לפיזור כזה לא חסרות בעיות.

רובוטים מנתחים הם טכנולוגיה שכבר קיימת, והיא צפויה להתרחב משמעותית בשנים הקרובות. האפשרות שהביקוש למנתחים יצטמצם משמעותית מהמקובל כיום, היא אפשרות לא בלתי סבירה. רופאה שעומדת כעת לפני ההחלטה בדבר ההתמחות אליה תפנה, עלולה לשאול את עצמה האם היא תעשה טעות אם תבחר בתחום כמו כירורגיה ולא בתחום כמו פסיכיאטריה שבה האפשרות להיות מוחלף על ידי רובוט היא לכאורה יותר מצומצמת.

אין לנו כמובן תשובה לענות על כך, אך מה שבטוח הוא שקשה לחשוב על מציאות שבה אדם יכול להכשיר עצמו להיות מנתח מומחה וגם פסיכיאטר (על משקל האופה שהיא גם נהגת). לא ניתן גם להפוך למנתח בדרכים מקוצרות - אדם צריך לעבור הכשרה ארוכה ברפואה כללית, ואז התמחות בכירורגיה שכוללת שלבים שונים. לא ניתן לעשות Bootcamp בכירורגיה.

האם זה הגון שנטיל את האחריות הזו על הרופאה הצעירה? במציאות הנוכחית, אם תבחר הרופאה בהתמחות בכירורגיה, ובתוך שנתיים שלוש תגלה שההכשרה שלה הפכה חסרת ערך, המחיר ששולם - מבחינת הזמן והמאמץ - מוטל כולו עליה. מנגד, מה יקרה אם בשם שנאת הסיכון היא תעדיף ללמוד פסיכיאטריה, ובעוד כמה שנים, כשהבטחת הרובוטים המנתחים דווקא לא תתממש, נמצא עצמנו במחסור חמור במנתחים מנוסים.

זו דילמה לא קטנה, שכדאי לחשוב עליה כבר עכשיו. השינויים הטכנולוגיים הדחופים מעודדים חוסר העמקה, חוסר השקעה, וחוסר נכונות להתחייב. אם המדינה לא תעניק רשת ביטחון, אנחנו צפויים למציאות שבה בעלי מקצוע מנוסים יהפכו לנדירים, בחלק מהמקרים הטכנולוגיה תוכל לתת לכך מענה, אך בחלק אחר אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בבעיה, משום שהתחזית שעליה הטלנו את יהבנו התבררה כשגויה. לא בטוח שיהיה המנכ"ל שיוכל לחלץ אותנו מהבעיה הזו. המציאות, כך מתברר, מורכבת אפילו יותר מחברה טכנולוגית.

לשים הכל בסל אחד

אנדרו קרנגי, התעשיין המיליארדר שהקים את האוניברסיטה בפיטסבורג שבה לימים תנסה אובר לפתח את הרכב האוטונומי, אמר בנאום לפני סטודנטים באותה עיר ב-1885 את הדברים הבאים:

"העסקים שכושלים הם אלו של מי שמפזרים את ההון שלהם, מה שאומר שהם פיזרו גם את המוח שלהם. יש להם השקעה בדבר זה, או בדבר אחר - כאן, שם ובכל מקום. 'אל תשים את כל הביצים בסל אחד' זה משפט לא נכון. אני אומר לכם: שימו את כל הביצים שלכם בסל אחד, ואז תשמרו על הסל הזה.

"תסתכלו מסביב ותהיו ערים למתרחש. מי שנוהג ככה, בדרך כלל לא נכשל . זה קל לשאת ולשמור הכול בסל אחד. מי ששובר ביצים במדינה הזאת זה בעיקר אלו שמנסים לסחוב יותר מדי סלים. מי שסוחב שלושה סלים, צריך לשים אחד על הראש, ואז סביר שיפול ויפיל את הסלים והביצים אתו. אם יש לאיש העסקים האמריקאי בעיה, הרי שזה חוסר ריכוז".

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

קלפי

אחרי ששקע האבק: 6 תובנות של מדען נתונים ממערכת הבחירות

מהלך "שתיית המנדטים" של הליכוד, שדובר עליו רבות, אכן הצליח למשוך מצביעים ממפלגות הימין הלא-דתיות (כולנו, ישראל ביתנו), אך כמעט ולא מהבית היהודי או מש"ס ■ מצביעי עלה ירוק התפצלו בערך חצי-חצי בין כחול לבן לבין זהות

כתבות שאולי פיספסתם

*#