האם תחרימו את משרד הפנים - ועוד שלוש שאלות שצריך לשאול את המועמדים לראשות העיר - גיל קויבסקי - הבלוג של גיל קויבסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם תחרימו את משרד הפנים - ועוד שלוש שאלות שצריך לשאול את המועמדים לראשות העיר

התקדמות הטכנולוגיה מציבה בפנינו מציאות חדשה, שבה האוכלוסייה מזדקנת, אנשים עובדים יותר מהבית והעתיד שאנו מציעים לילדים אינו יציב או מובטח. איך ראשי הערים הבאים יתמודדו עם האתגרים?

10תגובות
בחירות לרשויות המקומיות
אמיל סלמן

הבחירות לרשויות המקומיות מגיעות לישורת האחרונה, ובימים הקרובים אנחנו צפויים למתקפת חוגי בית, עצרות רחוב, הופעות בטלוויזיה וברדיו וראיונות חושפניים בעיתונות. כל מועמד או מועמדת ירצו לזכות בתשומת לב, ולקוות שהפעם, אולי בזכות יום השבתון, נטריח את עצמנו אל הקלפי ונצביע.

הנה כמה שאלות לדוגמה ששווה לשאול את המועמדים, ולקבל מושג בסיסי על היכולת שלהם להנהיג את העיר, לא רק לטווח המיידי, אלא גם אל תוך העתיד מלא סימני השאלה שצפוי לנו.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

איך להתמודד עם העלייה בתוחלת החיים? 

הטכנולוגיה מאריכה את חיינו, ויש מי שאומרים שתינוקות הנולדים כיום לעולם לא ימותו. בטווח הקרוב ביותר, מתחולל גידול מהיר באוכלוסייה המבוגרת, באופן שמחייב התמודדות מסוימת. רבים טוענים כי הפתרון מצוי בדיור מוגן.

דיור מוגן הוא אכן שירות מצוין שנותן מענה לקשישים רבים, והוא נהפך בשנים האחרונות למוצר נחשק למדי בקרב ראשי ערים, שרואים בו מקור לא אכזב להכנסה ומתן מענה לאוכלוסייה המבוגרת של העיר.

דיור מוגן
REUTERS

חברות מסחריות מבינות זאת עוד יותר. כך למשל, אחת מחברות הנדל"ן המובילות בישראל מבצעת בשנים האחרונות מעבר חד מפיתוח נדל"ן קמעוני (שנמצא במגמה מובהקת של צמצום - סוגיה שגם עליה ראשי עיר עתידיים צריכים לתת את הדעת) לפיתוח של דיור מוגן. לא צריך כדור בדולח כדי לחזות את הגידול בביקוש לדיור מוגן – תוחלת החיים מתארכת ואוכלוסיית העולם מזדקנת.

אם פגשתם מועמדת למועצה המקומית ברחוב, שאלתם אותה כיצד היא תתמודד עם העלייה בתוחלת החיים, והיא עונה לכם "דיור מוגן", אין ספק שהיא בכיוון הנכון. אבל יש לזכור שהמענה לעלייה בתוחלת החיים לא נמצא בבניית מכלאות יוקרתיות לקשישים ומיתוגן כ"דיור מוגן". התשובה הנכונה היא שהעיר כולה צריכה להיות דיור מוגן, והגידול באוכלוסייה המבוגרת הוא לא בעיה שפותרים אותה באמצעות מתחמי דיור מוגן, אלא הזדמנות להפוך את כל העיר למתחם אחד גדול. העלייה בתוחלת החיים היא רק הטריגר לשינוי.

דיור מוגן הוא עניין שרלוונטי לא רק לקשישים. הגנה על תושבי העיר לא מתחילה בגיל 80, אלא רלוונטית גם להורה צעיר שרוצה ללכת בשלווה עם בנו התינוק מבלי שיחתכו אותו רוכבי אופניים חשמליים, או לילד שיכול ללכת בבטחה ברחובות העיר מבלי ליפול על מדרכה שלא נבנתה כראוי. ההגנה רלוונטית גם לנוסעי אוטובוס שממתינים בתחנה שמגינה עליהם מפני גשם או שמש, ולא משמשת כלוח מודעות תוך התעלמות מהתפקיד שלשמו הוקמה.

דיור מוגן לא צריך להיות תענוג של זקנים עשירים - אלא צריך להיות הסטנדרט המקובל. העיר צריכה להיבנות כאילו היא מתחם דיור מוגן לקשישים - רק ככה נוכל להבטיח שעיר העתיד תהיה עיר טובה לתושבים בה.

כמה מתושבי העיר עובדים מהבית?

לא צריך להביט לעתיד הרחוק כדי לראות את השינוי שעובר עולם העבודה. יותר ויותר אנשים עובדים כיום מהבית, לעתים על בסיס קבוע, ולעתים ימים בודדים במהלך שבוע העבודה. יותר מעסיקים ועובדים מזהים את היתרונות במודל העסקה כזה שמאפשר לעובדים לעבוד מהסביבה הביתית שלהם, באופן שמגדיל את הרווחה של העובד ואת יעילותו. השיפור הטכנולוגי מאפשר לעובדים לעבוד מהבית או ממקום סמוך כמו בית קפה או חלל עבודה שיתופי, מבלי לפגום ביכולת של מקום העבודה לשמור על קשר רציף עם העובד ולפקח על התוצרים שלו.  

עיר לא יכולה להישאר אדישה לתופעה הזו. בישראל (כמו בעולם כולו) התפתחו "ערי שינה" - שכונות שלמות עמוסות בתי מגורים, שכמעט כל התושבים הבגירים בהן יוצאים לעבודה בבוקר ושבים אליה בערב. שכונות כאלה זקוקות להתאמות מקיפות כדי להתמודד עם מגמת העבודה מהבית. מרבית שכונות השינה יצטרכו למשל להתמודד עם אתגרים תכנוניים שיאפשרו עירוב שימושים בשכונה שעד עתה יועדה למגורים בלבד.

עבודה מהבית (אילוסטרציה)

העירייה תידרש לבצע פעולות יזומות בנוגע לשימושי הקרקע, לעיבוי הבינוי בערי השינה ולטיפול בתשתית התחבורה והתקשורת – כל זאת כדי לתת מענה לכל הצרכים של אלו שיעבדו מביתם הפרטי או בסמוך אליו. כך למשל, הקמת מתחמי עבודה משותפים ובתי קפה בשכונות שמיועדת למגורים בלבד, מחייבת התאמה של תוכניות בניין העיר של השכונה והתמודדות עם התנגדות של התושבים.

תחום התכנון והבנייה הוא היהלום שבכתר המוניציפאלי, והעירייה היא הזרוע המרכזית להתמודד עם האתגר וההזדמנות שכרוכות בעבודה מהבית. נבחר ציבור שיש לו חזון צריך להיות מוכן וערוך לקראתה. ערים שלא יכינו את עצמן לשינוי, ימצאו את עצמן מאחור.

לכן, אם יוצא לכם בשבוע הקרוב להיפגש עם מועמדת (או מועמד) לראשות העיר, כדאי לשאול אותה אם היא יודעת מה שיעור האנשים בעיר שעובדים מהבית, באלו שכונות הם מרוכזים, והאם יש לה הערכה בכמה שיעורים האוכלוסייה הזו תגדל במהלך הקדנציה שלה? ככה תוכלו לדעת אם השאלה בכלל נמצאת על סדר היום שלה ואם יש לה את הנתונים הבסיסיים כדי לבנות תוכנית פעולה. מועמדת שלא תהיה מסוגלת לענות לכם, או להבין את השאלה, היא מועמדת גרועה שלא עשתה שיעורי בית.

מה התקציב של המערך הפסיכולוגי במערכת החינוך העירונית? 

אנשי חינוך מתחבטים לא מעט על יעדי החינוך. מאחר שהעתיד נמצא בטכנולוגיה, רוח הזמן הנוכחית היא להפוך את בתי הספר לפס ייצור של מהנדסים ומתכנתים לסטארט-אפ ניישן. זה ההיגיון שעומד כנראה מאחורי התוכניות שמבקשות לחזק את לימודי המתמטיקה ויצירת בגרויות בסייבר.

עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהעתיד פחות ברור בכל הנוגע לתעסוקה בהיי-טק. בתחתית שרשרת המזון של ההיי-טק, נמצאים בודקי התוכנה, שכבר כיום מוחלפים בבדיקות אוטומטיות, וגם בפסגות של פיתוח התוכנה, יש מי שמלחששים על היום שבו האינטליגנציה המלאכותית תשים קץ לימים העליזים של העתק-הדבק מ-stack overflow. במלים אחרות, ההנחה שרק נהגי מוניות יוחלפו ברכבים אוטונומיים, פועלי ייצור ברובוטים ומוקדני שירות במערכות ממוחשבות, היא אופטימית. גם מתכנתים עלולים למצוא את עצמם מחוסרי עבודה, ורק למיעוט זניח של מתכנתים גאונים ויצירתיים במיוחד יהיה ערך מוסף.

הטכנולוגיה תביא עלינו מהפכה שתהפוך לא מעט אנשים למחוסרי עבודה, ותהפוך לא מעט מאתנו למיותרים. הבעיה היא שאיש אינו יודע בדיוק מתי זה יקרה, ואלו סקטורים יפגעו ראשונים, ולכן יעדי מערכת החינוך הם עניין מורכב למדי.

רובוטים סיניים. האם יש סקטור שלא יוחלף על ידי רובוטים?
ALY SONG / רויטרס

מתוך מחשבה שיש איזה גרעין אנושי שאינו ניתן לפיצוח, שלעולם לא יוחלף על ידי רובוטים, יש מי שקוראים לשוב דווקא לאותם תחומי לימוד שמחזקים לכאורה את המרכיב האנושי: מקצועות כמו ספרות או פילוסופיה. אינני יודע אם העתיד אכן שייך למתכנתים או לפילוסופים. אך מה שניתן להיות בטוח בו הוא שהעתיד כנראה צפוי להוביל חלק רחב מהאנשים במסע ייסורים שבו מיומנויות מסוימות הופכות לפתע למיותרות, והמחשבה על קריירה מתמשכת באותו מקצוע הופכת לרעיון היסטורי.

אם יש משהו בטוח זה שהדינמיות הקיצונית שתידרש מהתלמידים העתידיים מחייבת פיתוח של חוסן פסיכולוגי. אם יש משהו שצריך לעשות בבית הספר, שבו בני אדם נמצאים בשנים המעצבות של חייהם, הוא לבנות חוסן כזה. חינוך יכול לשאוף להחדיר תכנים מסוימים בקרב התלמידים כמו בעבר, ולנסות, כפי שרבים כיום קוראים, להכשיר אותם לחיים האמיתיים באמצעות יצירת מיומנות לעולם העבודה של המחר (שיש מי שמספיק יהירים לחזות אותו).

אבל אם יש משהו שבית הספר צריך להתמקד בו הוא להעמיד תלמידים עם חוויות אנושיות כמו כישלון, או הצורך להתאים את עצמך כשהמציאות משתנה. בית ספר טוב הוא בית ספר שמקנה יכולות כמו היכולת למצוא משמעות בחיים כאוטיים או היכולת ליצור עוגנים כמו חוג חברתי או משפחה, שיאפשרו לאנשים לצלוח את הסערה הבלתי נגמרת שצפויה להם.

המעורבות של העיריות בתחום החינוך היא מובהקת ועמוקה. העיריות מעורבות עד צוואר באיוש ובגיוס כוח האדם החינוכי, ביצירת הסביבה הפיזית של בתי ספר, במימון החינוך הבלתי פורמלי ועוד. כשמועמד למועצת העיר מציג בפניכם חזון בתחום החינוך בעיר, נסו לשאול מה היעד שלו לתקציב השירות הפסיכולוגי במערכת החינוך העירונית. זה כנראה המערך שצריך להיות כיום במרכז העבודה החינוכית.

מועמד יכול להציג תוכניות מלהיבות ללימודי ג'אווה סקריפט מכיתה ב' וגנים דו לשוניים של אנגלית וסינית מנדרינית. אבל כל זמן שמועמד כזה רואה במערך הפסיכולוגי במערכת החינוך פונקציה שנועדה בעיקר לטיפול בתלמידים עם בעיות פסיכולוגיות ומתקצב אותו בהתאם, הרי שמדובר במועמד שתקוע בעבר. ולא משנה כמה פעמים הוא קרא את הספר החדש של יובל נח הררי.

האם תחרימו את משרד הפנים?

וכעת למדע בדיוני. רעיונות על התארכות חיי אדם, ועל רובוטים מחליפים אותנו בעבודה ואולי אפילו חיי אלמוות, נשמעים כמשהו הגיוני. לכן מוזר שמעטים כל כך מצליחים לגבור על הציניות כשמדברים על יושרה וערכים. כך למשל, אנשים שמדמיינים בקלות עולם עם רכבים אוטונומיים לא מצליחים לדמיין עולם שבו נציג ציבור שסרח מסיים את הקריירה הפוליטית שלו.

אריה דרעי הוא עברין מורשע - ב-1999 הורשע שר הפנים הנוכחי בשתי פרשיות שכונו "התיק האישי" ו"התיק הציבורי". במסגרת התיק האישי הואשם דרעי כי במשך שנים, בזמן שכיהן כעוזר לשר הפנים, מנכ"ל משרד הפנים ושר הפנים, הוא קיבל שוחד בסכומים עצומים. בית המשפט הרשיע את דרעי בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה, הפרת אמונים וקבלת דבר במרמה. דרעי נשלח לכלא לשלוש שנים, קיבל קנס ולהרשעה נלווה קלון.

אריה דרעי, שר הפנים
גיל אליהו

במסגרת התיק הציבורי, דרעי הואשם כי במסגרת תפקידיו כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים הוא חרג מכללי המנהל התקין, בכך שייחד מאות אלפי שקלים מתקציבי איזון של רשויות מקומיות למוסדות המקורבים לו ולמפלגתו. דרעי הורשע בעבירה של הפרת אמונים ונגזרו עליו בתיק זה שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס.

להוסיף חטא על פשע, דרעי מעולם לא הביע חרטה על מעשי השחיתות שלו. למרבה התדהמה, דרעי חזר לזירה הציבורית ב-2013, ומונה לשר. החל מ-2016 משמש דרעי כשר הפנים, מי שאחראי על השלטון המקומי בישראל ואמור לפקח ולשמש דוגמה למנהל תקין.

לפני כשנתיים הכריע בג"צ בעתירה של התנועה לאיכות השלטון נגד ראש הממשלה, כי ניתן למנות את דרעי לשר הפנים. על בסיס עקרונות המשפט המנהלי, שני שופטי הרוב קבעו כי החלטת המינוי נופלת בגדרי הסבירות המשפטית, אך ציינו כי יש בכך בעייתיות ברמה הסמלית. שופט המיעוט טען שגם מבחינה משפטית המינוי לא ראוי והוא פוגע בטוהר המידות, מנהל ציבורי תקין ואמון הציבור.

יש לזכור כי משפט איננו בהכרח צדק, ויהיה עצוב מאוד אם גם בעתיד משפט יהיה קנה המידה המוסרי היחיד. חברה טובה מתבססת גם על מוסר. גם משהו כשר יכול להיות לעתים מסריח. בהחלטתו, בית המשפט עוסק בבעייתיות המינוי במישור הסמלי, ובמלים אחרות, גם אם משפטית המינוי כשר, מבחינה מוסרית בית המשפט גילגל את האחריות לציבור: ציבור הבוחרים וציבור ראשי הערים שצריכים לעשות החלטה ערכית.

ניתן להתפייט על נפלאות הטכנולוגיה, ולצפות כי ראשי הערים יכירו אותה וידעו להיערך אליה נכון, אבל ההיערכות נכונה לעתיד תלויה לפני הכל בערכים ולא בטכנולוגיה. הרברט סיימון, זוכה פרס נובל ופרס טיורינג אמר כי טכנולוגיה היא לעולם ניטרלית מבחינה מוסרית: "טכנולוגיה מקנה לנו את היכולת לחשוב ולעשות יותר דברים. אם אנחנו אנשים רעים נשתמש בטכנולוגיה למטרות רעות, ואם אנחנו אנשים טובים נשתמש בה למטרות טובות".

מבנה עיריית ירושלים
ג'יני

לדעתי, אם רוצים לבנות עתיד טוב צריך לבחור מנהיגים ערכיים. דרעי אולי שינה את עורו מאז שהשתחרר ועשה הרבה דברים טובים לציבור בישראל, אבל מבחינה סמלית, הצבת עבריין מורשע בראש המערכת המוניציפלית היא חרפה. ראש עיר טוב המבקש לשמש דוגמה ולקדם עתיד טוב יותר חייב לטעמי להחרים את משרד הפנים, עד שיוזז דרעי מתפקידו. רבים ודאי יראו בכך צעד נאיבי או מתחסד, אבל כמו שיזם צריך לדמיין מציאות מתקדמת יותר מבחינה טכנולוגית, ראש עיר ומנהיג ציבור צריך לדמיין מציאות מתקדמת יותר מבחינה מוסרית. שר הפנים אינו עובד בוואקום, אם חלק גדול מהעיריות בישראל תסרבנה לעבוד מול משרד הפנים כל זמן שדרעי עומד בראשו, מבחינה מעשית לא תהיה ברירה לראש הממשלה אלא להזיז את דרעי מתפקידו.

בגלל שטכנולוגיה תלויה בראש ובראשונה בערכים, השאלה החשובה ביותר שצריך לשאול כל מועמד או מועמדת לראשות עיר או לחברות במועצת עיר היא "האם תסרבו לעבוד מול משרד הפנים, עד שדרעי יוחלף?" זאת שאלה שיכולה ללמד לא מעט על הדנ"א הערכי של המועמדים.

מועמדים שלא יהיו מוכנים להתחייב בכך ויתחמקו בתירוצים של אילוצים פוליטיים או בנאיביות מצד השואל, הם מועמדים מפוקפקים מבחינה מוסרית. מועמדים שידעו לענות נכונה על השאלות הקודמות, אבל לא ישיבו על שאלת הערכים בחיוב, הם לא רק מועמדים בעייתיים, אלא מועמדים מסוכנים. הם יודעים לאן צועדת הטכנולוגיה, אבל יעשו בה כנראה שימוש לרעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#