התוכנית לעתיד פקוק - גיל קויבסקי - הבלוג של גיל קויבסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התוכנית לעתיד פקוק

התוכנית שפירסם פרופ' מנואל טרכטנברג פיספסה את העיקר: הפתרון לא טמון בתשתיות, כבישים ותקציבים לתחבורה ציבורית. למעשה, הוא גם הרבה יותר פשוט מזה

35תגובות
פקק תנועה בתל אביב
דודו בכר

פרופ' מנואל טרכטנברג פירסם תוכנית המבקשת לפתור את הפקקים. שווה להתחיל כמובן בשאפו ענק לפרופסור שהחליט להקדיש ממרצו לנושא זה. בעוד ישנם מי שרואים עוד ועוד מחלפים, הציבור כבר מזמן רואה עוד ועוד פקקים. בעיית התחבורה הקרקעית בישראל יצאה מכלל שליטה, ובזמן שהשמים נפתחו, הרכבת הולכת וצומחת, ובנמלים ישנו ריח של שינוי, בכל הנוגע לכבישים, מדיניות תחבורת הרכב הישראלית היא מדיניות כושלת לחלוטין.

שר התחבורה ישראל כ"ץ, שהוכיח את מנהיגותו ועמידתו האיתנה מול גורמים קשוחים כמו ועדי העובדים של הנמלים, רשות שדות התעופה והרכבת, מתנהג כפוליטיקאי קטן, פחדן ורופס מול בעלי הרכב הפרטי ומול החרדים. הנזק הוא עצום. כ"ץ לא היחיד - ראשי העיריות ושאר המועמדים שמבטיחים לכם עכשיו חניה חינם הם פוליטיקאים שמקדמים מדיניות גרועה ומדגימים שיקול דעת לקוי. בחירה בהם היא טעות. לכן, אם יש מישהו שטורח ומציע פתרון, צריך להוריד בפניו את הכובע. הבעיה היא שכשנכנסים לפרטים מתברר שהיא גדושה בבעיות.

הדו"ח של טרכטנברג מבקש להעניק מתווה תחבורתי לטווח הקצר, מתוך הנחה שבטווח הארוך ניתן יהיה להתמודד עם הפקקים באמצעות כל מיני פרויקטים תשתיתיים כמו הרכבת התחתית של תל אביב, כבישים והגדלת תקציבים לתחבורה הציבורית. עד שכל אותם פרויקטים מורכבים יחלצו אותנו מהפקקים, מבקש הפרופסור להתקין החל מ-2021 שבב GPS בכל רכב פרטי, שיעקוב אחר התנועה שלו, וכן חיישנים שיזהו כמה נוסעים יש ברכב.

המידע שיתקבל מהשבב והחיישנים יאפשר למדינה לתמחר כל נסיעה ולחייב את בעל הרכב בתשלום מס. נסיעות בשעות ובאזורי גודש יתחייבו במס גבוה יותר, כך שמי שייסע למשל מראשון לציון לתל אביב בשמונה בבוקר ישלם משמעותית יותר ממי שיסע בין קריית שמונה לצפת בשמונה בערב. החישוב יתייחס גם למספר הנוסעים, כך שרכב עם נוסעים רבים ישלם פחות מרכב שבו נוסע בודד. בנוסף, הציון הירוק של הרכב (עד כמה אינו מזהם) יילקח בחשבון. התוכנית טוענת שכך, בטווח הקצר, ניתן להתמודד עם בעיית הפקקים.

מס גודש - דלג

אתם לא תשלמו יותר - אבל מי זה אתם?  

11 אלף שקל - זה הסכום שמשלם בממוצע כל בעל רכב כיום, בין השאר במס קנייה בעת הרכישה, בלו ומע"מ על כל ליטר דלק ואגרת רכב מדי שנה. עקרון הבסיס של התוכנית היא ש"מה שהיה הוא מה שיהיה". אם בממוצע שילם נהג 11 אלף שקל במסים, הוא ימשיך לשלם את זה גם לאחר יישום התוכנית. מחד, יוטל מס הגודש לפי מועד ומקום הנסיעה ומספר הנוסעים, ומאידך, יבוטלו כל מסי הרכב האחרים. במלים אחרות, אומר הפרופסור: "אל תדאגו, אתם תשלמו בדיוק כמו ששילמתם לפני - לא יותר ולא פחות!".

אבל צריך לשאול, מי זה בדיוק "אתם"? מי הם האנשים שבשמחה ובגיל נכנסים לרכב הפרטי שלהם ונוסעים מחדרה לתל אביב בשמונה בבוקר? מי הם חובבי ההגה שמתעקשים לנסוע מקריית טבעון למת"מ בחיפה בתשע בבוקר, ולא נניח בשמונה בערב? התשובה ברורה - אנשים עובדים.

הבעיה הראשונה אפוא בתוכנית של טרכטנברג היא ההתייחסות לכל הנהגים באותה צורה. המציאות היא שמרבית היוממים עושים את הנסיעה שלהם לעבודה. עבור האדם העובד שלרוע מזלו נדרש להגיע לעבודה ברכב פרטי, העיקרון של "מה שהיה הוא מה שיהיה" ממש לא יעבוד. מי שישלם את מס הגודש יהיו אנשים עובדים (או במקרה הטוב, המעסיקים שלהם). החיסכון במס יתגלגל לכל מי שאינם עובדים.

לכן, אם מנסים "לא להגדיל את נטל המס" - אין שום היגיון לבטל את מסי הרכב האחרים כמו שמציעה התוכנית. הקטנת נטל המס צריכה להיות רלוונטית לאוכלוסייה שתפגע ממס הגודש החדש - כלומר לאנשים העובדים. אם רוצים להטיל מס גודש, שהוא מס נוסף על עבודה, מבלי להעלות את הנטל על מי שמשלמים אותו - הפתרון הוא לא ביטול הבלו על הדלק ובטח לא מס הקנייה על הרכב. הפתרון הנכון הוא הורדת נטל המס על הכנסות עבודה. הפחתת שיעור המס על יגיעה אישית (מס הכנסת עבודה) או ביטול דמי הביטוח הלאומי לעובדים הם המענה הנכון כדי לשמור על "נייטרליות" מיסויית, כך ש"מה שהיה הוא מה שיהיה".

אפשר להיגמל ממיסי התחבורה

שאלת מיליון הדולר

התוכנית משום מה לא נוקבת בשאלת מיליון (או מיליארד) הדולר: כמה התענוג הזה יעלה לנו? מה תהיה העלות של הצבה של שבבים וחיישנים במיליוני רכבים וניטור אחר כל המידע שהם מספקים? מה שבטוח הוא שתהיה עלות.

אבל צריך לזכור שיש היום אלטרנטיבה זולה ופשוטה שתביא לתוצאות כמעט זהות: להעלות את מחיר החניה. העלאה דרמטית של הארנונה על חניה לעסקים וייקור משמעותי של דמי החניה בעיר יובילו לתוצאות דומות, בלי שבבים ובלי חיישנים. התוכנית אמנם מציינת בשולי הדברים שאפשר להעלות את הארנונה לחניה, אבל ההצעה הזו לא צריכה להיות בשוליים. העלאת מחיר החניה צריכה להיות הנתיב העיקרי לפתרון.

בישראל כבר קיים מערך גביית ארנונה. בישראל יש גם פיקוח חניה עירוני וכל מה שצריך לעשות הוא להעלות את התעריפים. לא צריך לחכות ל-2021 כדי לאמץ את המערך הטכנולוגי שמציעה התוכנית. אפשר לשנות כבר מחר את צו הארנונה ואת תעריפי החניה ברחוב ובחניונים העירוניים ולהגיע לתוצאות כמעט זהות.   

העתיד כבר כאן

האכזבה הגדולה שלי מהתוכנית היא חוסר המעוף והיעדר ההבנה של הפוטנציאל הטכנולוגי. התוכנית מתפייטת על אפליקציות שיתוף נסיעות, על "Big Data", ועוד שלל באזוורדס. כך למשל, התוכנית קוראת לפתח אפליקציות לשיתוף נסיעות, כאילו שאין כבר כיום כמות עצומה של אפליקציות. התוכנית גם דורשת לשנות את הרגולציה, למרות ששיתוף נסיעות במובן של איסוף טרמפיסטים תמורת החזר עלויות - זכה כבר לגיבוי מלא. התוכנית עיוורת לחלוטין למשמעות העתידית של אותן אפליקציות. וכאן בעצם מצויה הבעיה האמיתית בתוכנית.

מנואל טרכטנברג
אייל טואג

העתיד, כך אומרים לנו, יהיה מבוסס על רכב חשמלי, אוטונומי ושיתופי. רכב חשמלי הוא רכב המונע על ידי חשמל ולא על ידי בנזין. רכב אוטונומי הוא רכב היודע לנסוע בכוחות עצמו ללא נהג אנושי. רכב שיתופי הוא רכב המשרת מספר משתמשים במקביל.  

התסריט של רכב חשמלי-אוטונומי-שיתופי טוען כי במקום שאדם יעשה שימוש אקסקלוסיבי ברכב, הוא יזמין רכב אקראי לפי דרישה (כפי שמזמינים מונית באפליקציה). בסיום הנסיעה ייסע הרכב (כאמור בכוחות עצמו, וללא נהג) אל הנוסע הבא. בתסריט כזה, מחקרים חוזים כי כמות הרכבים תצטמצם ב-90%.

אבל ישנם גם מומחים המצביעים כבר עתה כי אין זה מובן מאליו שהרכב החשמלי-אוטונומי יהיה בהכרח גם שיתופי. ישנו תסריט, לא מופרך, כי בדיוק כמו היום, רוב האנשים ירצו להחזיק רכב פרטי (חשמלי ואוטונומי) בבעלותם ולשימושם האקסקלוסיבי. יתרה מזאת, רכב אוטונומי פותח את האפשרות לקנות רכב גם לילד או להורה המבוגר. כמות הרכבים לא רק שלא תקטן ב-90%, היא תעלה משמעותית על הכמות הקיימת כיום.

קו פרשת המים שיקבע לאיזה תסריט תלך ישראל תלוי בראש ובראשונה בתמחור הרכבים. ככל שהרכבים יהיו יקרים יותר, כך הסיכוי לרכב שיתופי יעלה יותר. ככל שהרכבים יהיו זולים יותר, כך התסריט לרכב לכל פועל (וגם לילד של הפועל) נשמע יותר הגיוני. לכן, ההצעה בתוכנית לצמצם בהדרגה את מס הקנייה על הרכב (כך שב-2028 לא יהיה עוד מס קנייה) היא מנותקת לחלוטין מהתחזיות העתידיות. ככל הנראה ב-2028 נהיה בדיוק בנקודת ההכרעה המדוברת. כלומר, ממש לא הזמן לבטל כליל את מס הקנייה על רכבים.  

פקק תנועה בירושלים
אוליבייה פיטוסי

התוכנית האמיתית

יש עוד המון בעיות בתוכנית. כך למשל העובדה שהיא מעודדת פירבור, המענה הלא משכנע לבעיות הפרטיות (ואי ציון בעיות הסייבר), וכן הקריאה המגוחכת לפיתוח (ממשלתי?) של אפליקציות לשיתוף נסיעות.

אבל חשוב לציין שוב: עצם הניסיון לתת פתרון לבעיה אקוטית, ואף לנסות ולנקוט גישה מעשית ולהתמקד בטווח המיידי, ראויה לשבח. טרכטנברג מגלה אומץ. אבל הפתרון האמתי לא דורש שבבים ולא אפליקציות, אלא קצת אומץ לב ציבורי מצד שר התחבורה וראשי הערים.

ראשית, הפיל הגדול בחדר הוא כמובן התחבורה הציבורית בשבת. רכב הוא מוצר חיוני לכל משפחה חילונית כל זמן שאין תחבורה ציבורית בשבת. אם יש למשפחה הממוצעת רכב, ברור שהיתרון של התחבורה הציבורית נשחק.

הפתרון לבעיה נמצא אצל שר התחבורה. לשר יש את הסמכות לתת רישיון לקווי תחבורה ציבורית לנסוע בשבת שמסווגים כ"חיוניים". ניתן לקבל החלטה כזו מהיום למחר, בלי חקיקה ואפילו ללא אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת. לאלוהים פתרונים כיצד המצב המזעזע של התחבורה בישראל לא הופך הפעלת תחבורה ציבורית בשבת לעניין חיוני. אם רוצים פתרון מיידי באמת, כ"ץ צריך לגלות לשם שינוי טיפה אומץ ולתת בנדיבות את ההיתרים לקווי תחבורה ציבורית בשבת. כך תיהפך התחבורה הציבורית לאלטרנטיבה אמתית לרכב הפרטי.

שנית, דרושות כמה פחיות צבע כדי לעשות סדר. במדינת ישראל הרכב הפרטי זוכה לעדיפות מובהקת בכבישים, בזמן ששאר משתמשי הדרך (הולכי רגל, משתמשי תחבורה ציבורית, רוכבי אופניים) מושלכים לקרן זווית. הפתרון הוא פשוט, כואב וחד: בכל כביש, נתיב שמשרת את הרכב הפרטי ייצבע אחר כבוד ויהפוך לנתיב לרכב דו גלגלי (אופנועים, אופניים חשמליות ואופניים רגילות). בנוסף, בכבישים שבהם עוברים אוטובוסים, יוחלף נתיב נוסף שמשרת כיום את הרכב הפרטי ויהפוך לנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ).

בנוסף, את מפרצי החניה הנדיבים יש לבטל באכזריות ולהעביר אליהם את כל אותם מפגעים שמצאו משום מה את מקומם על המדרכה, דוגמת דוכני לוטו, תחנות אוטובוס, שלטים ופחים. ובאופן כללי, את החניה, אם באמצעות הארנונה ואם באמצעות תעריפי החניה, יש לייקר באופן משמעותי.

הפתרון לטווח הארוך בכלל לא קשור לתשתיות כבישים נוספות, למסילות ברזל או לרכבות תחתיות, כפי שמציינת התוכנית. הפתרון לטווח הארוך קשור בעיקר לתכנון עירוני צפוף ומכוון תחבורה ציבורית. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

חנות בארה"ב

האם ישראל תיהפך לכלכלה ללא מזומן - ומה השימוש בצ'קים מלמד אותנו

על פי סקירה שנתית של בנק ישראל, בסוף 2017 עמד מחזור המזומן בישראל על 82 מיליארד שקל, כשכ-73 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה הוחזקו בידי הציבור. זהו הכסף בארנקים, בכספות בבתים פרטיים, במעטפות מהחתונה ומתחת לבלטות

דגם מכונית המציג חיישן של מובילאיי בביתן אינטל בתערוכת טכנולוגיה בינלאומית בלאס וגאס

מובילאיי היא רק ההתחלה: ההיי-טק הישראלי יוביל בעידן הרכב האוטונומי

האתגר הכרוך במעבר לעולם הרכב האוטונומי מושפע גם מתקופת מעבר שבה יימצאו על הכביש כלי רכב אוטונומיים ורגילים זה לצד זה, כך שהמכוניות האוטונומיות יצטרכו ללמוד לצפות ולזהות התנהגות אנושית בלתי צפויה ומסוכנת

כתבות שאולי פיספסתם

*#