מה שלא יהיה, הטראמפיזם ניצח: המציאות שנחשפה בבחירות היא לא זו שתוארה בתקשורת

בניגוד לנבואות הסקרים, המצביעים האמריקאים לא דחו את טראמפ בשתי ידיים, ובוודאי שלא הענישו את המפלגה הרפובליקאית על תמיכתה בו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טראמפ בעצרת בחירות בוויסקונסין
טראמפ בעצרת בחירות בוויסקונסין צילום: Evan Vucci/אי־פי

נכון ליום רביעי בלילה, נראה כי תוצאות הבחירות בארה"ב עלולות להתעכב זמן מה ואף להיתקל במשוכות משפטיות לפני הכרזה על תוצאה סופית. לפי ספירת הקולות שמוצגת בכלי התקשורת המרכזיים (כולל פוקס ניוז), המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן צפוי לזכות בנשיאות, אך הפרשי הקולות בינו לבין הנשיא דונלד טראמפ זעומים, ומאפשרים לקמפיין של טראמפ לזרוק התקפות משפטיות של הרגע האחרון - שקשה להעריך כמה זמן יידרש עד שיתבררו במלואן.

כבר ביום שלישי פרשן "ניו יורק טיימס" רוס דאות'א עמד על הבעייתיות ביום הבחירות הלא מוכרע הזה. "בחירות אמורות להוות 'בדיקת מציאות'", כתב והוסיף: "הן מבטיחות את הסופיות של החלטה כלשהי, אך הסופיות הזאת נובעת ממבנה פוליטי-חברתי. דמוקרטיות יכולות להיכשל – תרחיש שנמצא על דעתם של רבים בימים אלה – כשהמבנה הזה מתפרק, כשנהיה אפשרי להכחיש את הסופיות של תוצאות הבחירות".

ואכן, הנשיא דונלד טראמפ טוען כי הדמוקרטים גונבים את הבחירות, כפי שפחות או יותר הודיע מראש שבכוונתו לעשות מאז מאי. הקמפיין שלו דורש לעצור את ספירת הקולות במדינות מסוימות וספירה מחודשת של קולות במדינות אחרות (לפי הצורך). הטון בחשבון הטוויטר שלו היסטרי יותר מהרגיל, וחלק ניכר מהציוצים מלווים בהבהרות מודגשות מטעם הפלטפורמה שטוענות כי מדובר באמירות נטולות בסיס עובדתי.

אם טראמפ יצליח במאמציו, אפשרות שיש לה היתכנות רק מאחר שהפרשי הקולות בינו לבין ביידן קטנים כל כך, מדובר יהיה מן הסתם בניצחון עצום עבור הנשיא ועבור הכוחות שעומדים מאחוריו. אך גם אם ייכשל, וייאלץ לעזוב את הבית הלבן לאחר קדנציה אחת, נראה כי הבחירות העניקו כמה ניצחונות עצומים - הן למפלגה הרפובליקאית והן ל"טראמפיזם". 

דחייה של הנרטיב התקשורתי

בניגוד לנבואות הסקרים, המצביעים האמריקאים – שהשתתפו בבחירות בשיעורים הגבוהים ביותר בעשורים האחרונים - לא דחו את טראמפ בשתי ידיים, ובוודאי שלא הענישו את המפלגה הרפובליקאית על תמיכתה בו. בניגוד לתחזיות, המפלגה אף עשויה לשמור על שליטה בסנאט ולחזק את כוחה בבית הנבחרים.

יש כאן דחייה של הנרטיב התקשורתי בכמה רמות. ראשית, ברמה הנורמטיבית. אם הציבור האמריקאי היה מקבל את האפיון התקשורתי הנפוץ של טראמפ כגזען, מיזוגן, שקרן ואנטי-דמוקרט; ואת הרעיון שלפיו כל הדברים האלה הם רעים – ניתן להניח שהיה זוכה בפחות קולות. כמו כן, לא נראה כי אינספור השערוריות שיצר בקצב מסחרר או ההיקף הבלתי נתפש של חדשות שליליות בעניינו פגעו בו בקרב הקהל שלו.

ג'ו ביידן
ג'ו ביידןצילום: Stefani Reynolds - Bloomberg

ייתכן כי הדבר נובע מסוג של תפוקה שולית פוחתת. מעקב אחרי כל השערוריות של טראמפ מחייב השקעת זמן בהיקף של שליש משרה, ויש להניח שמי שלא הזדעזע מאחת מחמש-שש הפרשיות הגדולות שמוזכרות באופן תדיר (ילדים בכלובים, שארלוסטוויל, קלטת אקסס הוליווד, ג'ון מקיין, קומי-רוסיה, קורונה) לא יזדעזע גם מ-200 הנוספות שמגיעות אחריהן ברשימה.

בהתחשב בכל הגורמים שעבדו נגד טראמפ ובתוצאה הסופית, קשה לטעון כי התרחשויות שנחשבו עד לא מכבר לכאלה שיכולות להפיל נשיא – כמו פרשת סטורמי דניאלס או שרשרת העזיבות הבלתי פוסקת של בכירים בממשל – פגעו בו באופן ניכר. ייתכן ששערוריות מהסוג הזה לא פוגעות במועמדים מסוגו. וגם אם פגעו בטראמפ עצמו, נראה כי הרפובליקאים יוצאים מפיצוץ הסלואו-מושן המתמשך של כהונת טראמפ ללא שריטה ועם כמה מאות שופטים על הכתפיים, מה שכנראה לא יעודד אותם להתנגד לדמויות מסוגו בעתיד.

התנגשות של מציאויות נפרדות

שנית, ולדעתי פה מדובר בנזק משמעותי יותר בימים אלה. הבחירות חשפו פער ברמה העובדתית בין הקמפיין כפי שתואר בתקשורת ובסקרים לבין המציאות שהתגלתה ביום הבוחר. הפער הזה אינו אידיאולוגי או טקטי. הוא נוגע לשאלות עובדתיות במהותן לגבי מידת הפופולריות של הנשיא. מדובר אולי פחות ב"בדיקת מציאות" ויותר בהתנגשות של שתי מציאויות נפרדות לחלוטין שמתקיימות במקביל – שבה דווקא זו שמציגה תקשורת המיינסטרים ספגה נזק כבד יותר.

מאז שניצח בפריימריז הדמוקרטיים, ביידן נהנה מסיקור שהציג אותו כפייבוריט מובהק ואת טראמפ כנשיא לא פופולרי שסיכוייו להיבחר מחדש נגוזו והלכו עם התבררות הכישלון שלו להוביל את ארה"ב במשבר הקורונה. זה ככל הנראה לא היה תיאור מדויק של המצב.

סטורמי דניאלס
סטורמי דניאלסצילום: Ringo H.W. Chiu/אי־פי

כל פער כזה - בין המציאות המדווחת לבין המציאות כפי שהיא – הוא חממת גידול לתיאוריות קונספירציה, ואלה גם כך משגשגות בסביבה הפוליטית שנוצרה בתקופת טראמפ. נראה כי התנועה שממוצבת היטב לקצור רווחים מכך היא Qanon – סוג של תיאוריית-על שמשלבת קונספירציות רבות אחרות, שבבסיסן הרעיון שהאליטות האמריקאיות מתעללות מינית בילדים באופן טקסי. התנועה הכניסה לקונגרס תומכת מוצהרת ראשונה בבחירות האחרונות. זהו לא בדיוק בסיס טוב לשיתוף פעולה בין מפלגתי מהסוג שביידן חפץ בו.

כך, ייתכן שמתוך רצון מודע או לא מודע להיפטר מנוכחותו של טראמפ בחייהם – ולהחליפו בביידן הידידותי והרגוע יותר - כלי התקשורת העניקו מתנה עצומה לתפישת העולם שאותה קידם טראמפ, והפכו את הבטחת הבחירות המרכזית של ביידן - הורדת גובה הלהבות בפוליטיקה האמריקאית - לקשה הרבה יותר למימוש. אבל היי, אני כותב בכלי תקשורת על הבחירות בארה"ב אז אין שום סיבה לחשוב שיש לי מושג על מה אני מדבר.

אביתר פרל

אביתר פרל | סוריאל פוליטיק

מתפרנס כראש דסק ב-TheMarker ועוקב אחרי חדשות טראמפ בהיקף של שליש משרה מאז 2015. הבלוג יתמקד בדינמיקה בין המרכז לקצוות הפוליטיים בארה"ב, כי חבר'ה לא יודע אם שמתם לב אבל כל המערך הסימבולי מתרסק ובהצלחה לכולנו

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום