סקס, סמים וחברת אנרגיה אוקראינית: למה התקשורת האמריקאית משתיקה את שערוריית האנטר ביידן?

בנו של ביידן אינו בדיוק מה שקוראים לו פה אצלנו חומר לנבחרת הדירקטורים - הוא הודה כי נאבק עם התמכרות לסמים קשים חלק ניכר מחייו. הוא גם היה, על אף האמור לעיל, דירקטור בחברת האנרגיה האוקראינית בוריסמה בתקופה שבה אביו היה סגן נשיא ארה"ב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
האנטר וג'ו ביידן
האנטר וג'ו ביידןצילום: אי־פי

ייתכן שגם חלק מהצופים המזדמנים יחסית בשידורי החדשות שמו לב לכך שמבחינת גופי המדיה שנחשבים ליברליים (CNN, NBC וניו יורק טיימס הם המרכזיים בהם) – הכפפות מול טראמפ ירדו. נראה שהם אינם זהירים כפי שהיו בתחילת כהונתו משילוב פרשנות נגד הנשיא בדיווח, וניתן גם לומר שהם בבירור שונאים אותו ומנסים לעשות ככל יכולתם כדי שהוא יפסיד.

בעיה אחת היא שזה ניכר. בעיה גדולה יותר היא שאותם גופי תקשורת מצניעים, בלשון המעטה, סיפורים ומידע בעלי פוטנציאל נפיץ סביב יריבו ג'ו ביידן, וספציפית יותר סביב בנו האנטר ביידן, שמקורם ככל הנראה בפריצה למכשירים האלקטרוניים של ביידן הבן. טוויטר ופייסבוק מצטרפות למאמץ, וחוסמות כל מי שמפיץ את המידע.

זאת, על אף שפרטי הפרשה נראים על פניו ראויים לסיקור. בנו של ביידן, האנטר, אינו בדיוק מה שקוראים לו פה אצלנו חומר לנבחרת הדירקטורים - הוא הועף מהשירות הצבאי על רקע שימוש בסמים והודה כי נאבק עם התמכרות לסמים קשים חלק ניכר מחייו. הוא גם היה, משום מה, ועל אף האמור לעיל, דירקטור בחברת האנרגיה האוקראינית בוריסמה, והשתכר 50 אלף דולר בחודש, בתקופה שבה אביו היה סגן נשיא ארה"ב.

העיתון "ניו יורק פוסט" פירסם מידע פרטי של האנטר, שנמסר לעיתון על ידי עורך הדין של טראמפ וראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, שיוצר רושם כי ביידן האב נפגש עם נציג של החברה לבקשת בנו. הטענה של הרפובליקאים היא שמשפחת ביידן מכרה גישה לכוח אמריקאי שמופקד בידי ג'ו ביידן; וכי ביידן אף השתמש בכוח הזה כשהיה סגן נשיא כדי לגרום לפיטוריו של תובע אוקראיני שחקר את החברה שבה הועסק בנו.

מטה חברת בוריסמה בקייב
מטה חברת בוריסמה בקייבצילום: VALENTYN OGIRENKO/רויטרס

אך קשה למצוא סיכום של הסיפור בכלי תקשורת מרכזיים שלא מתמקד לחלוטין באופן הנלוז לכאורה שבו הושגו החומרים, או באינטרסים הזרים שעומדים לכאורה מאחורי פרסומם.  העיתונאי מאט טאיבי כתב ב-24 באוקטובר כי "מחלוקות חמורות פרצו בחדרי חדשות ברחבי ניו יורק ווושינגטון בשבוע האחרון. עורכים אומרים לכפופים להם כי כל ניסיון לברר אם המידע שהושג מהמחשב הנייד של ביידן נכון – או שלא יתאפשר או שיידרש לעבור הליך בדיקת עובדות מוגבר".

לפי טאיבי, "נסו לחפש משהו על בוריסמה, ג'ו ביידן והאנטר ביידן באנגלית, וכנראה תוצג בפניכם ערימה של 'בדיקת-עובדות' ומאמרי הסבר לפני המידע הנקי... מידע נכון אחר נוקה מתוצאות החיפוש או הורד בדרגה, או על ידי פלטפורמות (התוכן והחיפוש) עצמן או על ידי גופי תקשורת שנאמנותם למפלגה הדמוקרטית מאפילה על חובתם ליידע את הציבור".

טאיבי אינו עיתונאי ימני קיצוני. הוא כותב עבור המגזין "רולינג סטון" ונראה כי מבחינת השתייכות אידיאולוגית הוא נמצא בחלק המיינסטרימי-מרכזי יותר של האגף שהוביל סנדרס במפלגה הדמוקרטית. הפודקאסט שלו מקפיד להקדיש זמן שווה לפינות הקבועות "Democrats Suck" ו-"Republicans Suck".

העיתונאים שמשתיקים את הפרשה, מצדם, מסבירים כי הם עושים זאת כחלק מהליך הפקת לקחים לאחר בחירות 2016 – שבמהלכן התקשורת האמריקאית עסקה באופן ובלתי-פוסק באימיילים שנגנבו מהקמפיין של הילרי קלינטון ופורסמו בארגון התקשורת העצמאי וויקיליקס. לאחר הניצחון המפתיע של טראמפ ב-2016 נוצר קונצנזוס תקשורתי, לא בלתי-סביר גם אם לא מוכח, שלפיו החומרים נפרצו ופורסמו כחלק מקמפיין של רוסיה להיטיב עם מועמדותו של טראמפ. הם לא רוצים לתת לזה לקרות שוב.

טאיבי מביע דאגה בעיקר לגבי השלכות הפרוטוקול החדש על חופש הביטוי והעיתונות, ועל היכולת של הציבור האמריקאי לקבל מידע ממקורות שהוכרזו לא לגיטימיים ("השלב הלוגי הבא הוא לבקש מפלטפורמות אינטרנטיות לסגור חשבונות של כל עיתונאי אמריקאי שהעז לדווח מידע שהודלף על ידי זרים"). לדעתי יש פה סכנה נוספת: המלחמה האמיתית בלב עידן טראמפ היא סביב השאלה מי יוצר את המציאות המוסכמת. נראה לי יותר ויותר סביר שהצד הליברלי של המפה ישלם מחיר יקר על הניסיון לדחוק למורד התודעה האמריקאית את שערוריית האנטר ביידן. בדיעבד, זה המקום הכי גרוע שבו יכלה להיות.

שלט של חסידי קונספירציית Qanon בעצרת של טראמפ בלוס אנג'לס
שלט של חסידי קונספירציית Qanon בעצרת של טראמפ בלוס אנג'לסצילום: AFP

המרוויחה הגדולה: Qanon

בהיעדר תשומת לב תקשורתית לחששות הרבים שעולים מכך שבניה הכושלים ביותר של האימפריה האמריקאית מועסקים כדירקטורים בחברות זרות עבור מיליוני דולרים, המדליפים שינו את הדגש – והחלו לפרסם לפני כמה ימים פורנוגרפיה מהמחשב וככל הנראה גם מהטלפון הנייד של האנטר, בכיכובו של האנטר. סוג של "נסו לגרום לאנשים לא לדבר על זה". אני לא רוצה להיות גס מדי, אך יש סיבות להניח שיש להם פוטנציאל הפצה גבוה למדי בקבוצות וואטסאפ (כמו כן שתיים מהתמונות יכולות להיהפך בקלות לאתגרי טיק-טוק).

לפי גוגל טרנדס, העניין בהאנטר עלה באופן חד סביב פרסום הסרטונים החדשים. אני אפילו לא יודע אם זה בהכרח רע עבור הקמפיין של ביידן – להאנטר יש אפיל מסוים כדמות והוא בבירור סובל ממשהו. ייתכן שכל הפרשה בעצם מציבה את ג'ו ביידן באור סימפטי.  מצד שני אולי זו קטסטרופה שמושתקת בכל אפיק מידע שיש לנו גישה אליו, שממדיה יתבררו רק ביום הבחירות. לא יהיה ניתן להיוועץ בסקרים בעניין, שכן אלה מגיבים להתרחשויות באיחור של כמה ימים.

אך ייתכן שתהיה לכל הפרשה השפעה מסוג שונה, שחורגת ממערכת הבחירות הנוכחית. אני חושב שאם אזרח אמריקאי כלשהו נחשף לאי אילו מהסרטונים שפורסמו, שהם מילולית פורנוגרפיים, ואז שומע שמדובר בבנו של ביידן, וכן בדירקטור לשעבר בחברת אנרגיה אוקראינית - הוא היה מניח שהוא אמור לשמוע על זה משהו גם בחדשות. ואולם רוב הסיכויים הם שאם יתמזל מזלו ויראה כתבה על הנושא בשידורי החדשות שאינם פוקס ניוז – הווידאו שילווה את הכתבה ילווה בווידאו של תובע אוקראיני הולך ממקום למקום או משהו כזה. אולי גבר לבן משעמם מדבר באריכות; או וידאו ארוך של בניין. התקשורת לא משתמשת בפוטנציאל הקליקבייט שבדברים, ואת זה כל צרכן תקשורת אמריקאי יכול לזהות כהתנהגות לא אופיינית.

תומכי טראמפ בפנסילבניה עם שלט של Qanon
תומכי טראמפ בפנסילבניה עם שלט של Qanonצילום: Matt Rourke/אי־פי

קשה יהיה להאשים את אותו צרכן תקשורת אמריקאי אם ירגיש שמשהו לא מסתדר פה; שקיים איזה פער בין המציאות כפי שכלי התקשורת מייצגים אותה לבין זו שמתוארת בסרטונים שאיש לא באמת טוען שזויפו. בתוך הפער הזה יכולים להיכנס הסברים כמו אלה על תיקון-יתר של סיקור המיילים של קלינטון או בחירה לגיטימית לנסות למנוע השפעות זרות על הבחירות -  ויכול להיכנס גם רעיון קטן, שקשה להיפטר ממנו: שאולי הכל באמת שקרים.

בטווח הארוך המרוויחה הגדולה עשויה להיות תיאוריית הקונספירציה המתרחבת במהירות Qanon, שלפיה חברי האליטות בארה"ב (בסדר חשיבות יורד: אנשי המפלגה הדמוקרטית, אנשי הוליווד, אנשי פיננסים ואמנים) לוקחים חלק בטקסים מיניים שכוללים התעללות בילדים, ושטראמפ הוא הגיבור האמיץ במרכזה. אבל כרגע כולם מעדיפים לא לדבר על זה.

אביתר פרל

אביתר פרל | סוריאל פוליטיק

מתפרנס כראש דסק ב-TheMarker ועוקב אחרי חדשות טראמפ בהיקף של שליש משרה מאז 2015. הבלוג יתמקד בדינמיקה בין המרכז לקצוות הפוליטיים בארה"ב, כי חבר'ה לא יודע אם שמתם לב אבל כל המערך הסימבולי מתרסק ובהצלחה לכולנו

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום