טראמפ מוכר לאמריקאים בידור - והדמוקרטים מציעים ליווי לאבלים

ייתכן שמתחת לכל הגורמים הפוליטיים לכאורה והאינטרסים של המצביעים, הבחירה של עשרות מיליוני אזרחים אמריקאים בטראמפ היתה גם הצבעה למי שייצור את התוכן המבדר ביותר בשידורי החדשות

אביתר פרל
אביתר פרל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ג'ו ביידן בוועידת המפלגה הדמוקרטית
ג'ו ביידן בוועידת המפלגה הדמוקרטיתקרדיט: צילום מסך מיוטיוב

הוועידה הדמוקרטית שנערכה בשבוע האחרון היתה מצמררת. כל חמש דקות ממנה היו יכולות לשמש סצינת אקספוזיציה בסרט מ-2015 שעוסק בעתיד דיסטופי. ניכר שלא התרגלנו ברמה הלוגיסטית והאסתטית לעידן פוסט-קורונה, שבו עוד אין פרוטוקול מוצלח לאיך לעשות דברים כך שלא ייראו עוכרי שלווה. ניכר גם כי ארה"ב עוברת משברים שלמפלגה הדמוקרטית אין תשובה ברורה לגביהם.

תמה ויזואלית משמעותית היתה, משום מה, כיתות ריקות בבתי ספר ריקים. הסנאטורית אליזבת וורן, לדוגמה, דיברה בגן ילדים שומם. היה ברקע את ההד הספציפי של מוסדות חינוך בשעות ערב, של אסיפת הורים גורלית (לא טוב אף פעם). שידורי הוועידה, שנמשכו בסך הכל כשמונה שעות, נעו בין מסכים ירוקים לשטחים פתוחים ומסדרונות נרחבים – והרגישו, יותר מכל, ריקים. הנאומים ניתנו ללא קהל שיוכל להדהד אנרגיות חזרה לדובר, והדברים שנאמרו היו כלליים ואנקדוטליים ללא תוכן מדיניות ממשי שעומד מאחוריהם. ברור שמגפת הקורונה כופה הגבלות רבות על אירועים פוליטיים ותקשורתיים ועל אירועים מכל סוג בכלל – אך למיטב ידיעתי אמורים להיות למפלגה הדמוקרטית קשרים טובים בהוליווד.

רומא נשרפת, וטראמפ משחק גולף

ברק אובמה, נואם מוכשר לכל הדעות, מארגן קהילתי בעברו וקבלן תוכן של חברת נטפליקס בהווה, הגיש לציבור שאריות מחוממות של דברים שכתב בחשבון הטוויטר שלו בשנים האחרונות, בהגשה מוזרה ומעט גמלונית. מישל אובמה נתנה נאום מוצלח הרבה יותר, והגישה אותו עם מידה מסוימת של להט, אך גם אצלה קשה להגיד שמדובר בנאום שונה מהותית מזה שהיתה יכולה לתת ב-2017, נניח, לפני שמגפת הקורונה חשפה חוליים עמוקים במערכת הבריאות והכלכלה האמריקאית; ולפני שסרטונים רבים מספור הציפו מחדש חוליים עמוקים באופן שבו כוחות השיטור של האומה מבצעים את עבודתם.

הנאום של מישל אובמה

נושאים שנויים במחלוקת, כמו תנועת ההפגנות נגד רצחנות כלפי שחורים, זכו להתייחסות שבין מינורית לסימבולית. רבים מהנואמים סימנו וי ליד הנושא בדבריהם (לרוב ללא צעדי מדיניות כלשהם שהם מאמינים שישפרו את המצב), אך הגדילה לעשות וורן – שברקע הפריים בזמן נאומה בגן הילדים עמדו שלוש קוביות של האותיות BLM זו לצד זו, כרפרנס חמוד ומשועשע לתנועה שהוציאה השנה יותר אנשים לרחובות מכל תנועה אחרת בהיסטוריה של ארה"ב, במחאה על מקרי קטל אכזריים, שמספרם אינו ידוע בעצם, ושלעתים נדירות מטופלים משפטית גם כשהם נלכדים בעדשת מצלמה.

אליזבת וורן בוועידת המפלגה הדמוקרטית, ולצדה הקוביות: BLM
אליזבת וורן בוועידת המפלגה הדמוקרטית, ולצדה הקוביות: BLMצילום: צילום מסך מיוטיוב

מבחינת התוכן, הוועידה עמדה בסימן אבל וצער; כמו גם לעג חצי-סמוי לכל היותר לאגף השמאלי של המפלגה. השידור של הלילה הראשון נפתח עם נאום של המושל לשעבר ג’ון קייסיץ’, שידוע בכך שהוא חבר המפלגה הרפובליקאית ואף פעל עמה בתיאום בזמנו כמושל, בשל היותו רפובליקאי. זמן רב הוקדש גם לנאומו של ראש עיריית ניו יורק, המיליארדר והרפובליקאי עד זה מכבר מייקל בלומברג, שבמהלך הפריימריז הדמוקרטיים השקיע יותר ממיליארד דולר כדי לשאוב תשומת לב תקשורתית ממועמד השמאל ברני סנדרס, ואז יצא מהקמפיין חיש קל.

הנאום של סנדרס היה הכואב ביותר עבור תומכיו, כמובן. הוא נאם במלים חמורות ובאריכות על הסכנות שבקדנציה נוספת של טראמפ ("מחיר הכישלון פשוט עצום מכדי שיהיה ניתן לדמיין אותו"; "נרו ניגן בכינור בזמן שרומא נשרפה. טראמפ משחק גולף"), והוסיף בשולי דבריו כי בעוד הוא מאמין שמערכת הבריאות האמריקאית צריכה להציע כיסוי אוניברסלי, מקובלת עליו גם הגישה של המועמד ביידן, שלפיה גיל הזכאות לתוכנית הבריאות הפדרלית מדיקייר צריך לרדת מ-65 ל-60. בין התגובות בפורומים של השמאל הסוציאליסטי: "אני לא שונא אותו כי אפשר לראות כמה חזק מכופפים לו את היד", "אני מסרב לצפות בסיוט הזה", "זה כמו לראות את האקסית שלך עם בן זוג חדש".

אבל לאומי

הריחוק מהשמאל והיעדר החזון מפתיעים פחות מאווירת הנכאים ששלטה בוועידה משום מה. אמנם נראה כי יש סכנה בלסמוך על כך שמצביעי השמאל הצעירים יצביעו לביידן מאימתו של טראמפ בלבד - אך יש בכך גם היגיון: המפלגה הדמוקרטית בחרה, שוב, לנסות להשיג את הקולות של בוחרים שהמפלגה הרפובליקאית נהפכה קיצונית מדי עבורם, ובכך לפצות על היעדר התלהבות מצד השמאל. זה טריק שיכול לעבוד, אולי, וברור מדוע הטקטיקה הזאת עדיפה מבחינת "מעמד התורמים" של המפלגה. זה מה שהיה ניתן להניח שיקרה עם ביידן.

ברק אובמה בוועידת המפלגה הדמוקרטית
ברק אובמה בוועידת המפלגה הדמוקרטיתצילום: צילום מסך מיוטיוב

לעומת זאת, הבחירה להתמקד במקרים קורעי לב תמוהה בעיני. בקטע וידאו אחד ששודר בוועידה, אם תיארה באריכות את הטרגדיה של בנה, נער שחור מחונן, שנורה מכדור תועה במסיבה ונהפך מוגבל שכלית; קטע וידאו אחר עוקב אחרי גבר צעיר שחלה במחלה הכרונית הקטלנית ALS, כשבמהלך הסרטון הצופים עוברים מלצפות בנאומים מרגשים באמת שנשא אותו איש צעיר בפני קהלים קטנים בקול מלא מאמץ, לשוט ארוך שלו בכיסא גלגלים, כשאת קולו החליף הקול הרובוטי של מערכות דיבור אוטומטיות (הוא רוצה שיצביעו לג'ו ביידן).

אחד הדימויים החזקים ביותר בכל האירוע היה של המועמד הקשיש לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית יושב לבדו בחדר חשוך, כשסביבו חצי מעגל של מסכים גדולים שמציגים אזרחים אמריקאים, שדיברו כל אחד בתורו על הסבל שמערכת הבריאות האמריקאית הסבה לו או לה – כל אחד מהם בפריים בגודל שונה, על רקע אחר, עם ג'ו ביידן האמפתי ומלא ההבעה באמצע המערך, מקשיב בסבלנות. זה במובן מסוים היה הרגע הכי אותנטי ומעניין בכל הוועידה, סוג של הצצה לכור המצרף של הבן אדם הספציפי הזה.

ג'ו ביידן בוועידת המפלגה הדמוקרטית, כשסביבו חצי מעגל של מסכים גדולים שמציגים אזרחים אמריקאים
ג'ו ביידן בוועידת המפלגה הדמוקרטית, כשסביבו חצי מעגל של מסכים גדולים שמציגים אזרחים אמריקאיםצילום: צילום מסך מיוטיוב

נקודה חוזרת ברבים מהנאומים היתה שביידן הוא אדם שהתמודד במהלך חייו עם טרגדיות איומות, ומכיר מקרוב את חוויית האבל (אשתו ובתו נהרגו בתאונת דרכים). אני לא יודע איזה ערך פוליטי יש לזה. המיקוד ברובד הזה של אישיותו נראה או פאשלה עצומה; או, כפי שנטען בפודקאסטים שמזוהים עם השמאל הסוציאליסטי, הימור אפל מאוד על רצון תת מודע של הציבור האמריקאי במישהו שילווה אותו בהליך של התאבלות, שטבעו אינו ידוע או מוצהר.

תוכן מבדר

הוועידה הרפובליקאית צפויה להיות, לכל הפחות, מבדרת יותר. לא ברור עדיין באיזה אופן, אך אני כמעט בטוח שהצפייה בה תהיה מהנה יותר, ושיהיו בה יותר קטעים שיהיה שווה להעביר ברשת – גם אם לא תחת הכותרת "וואו אני כל כך שמח שהאנשים האלה אולי הולכים לשלוט באימפריה צבאית גלובלית עם בסיסים צבאיים במדינה שלי!".

ייתכן שזה מקנה להם יתרון עצום על הדמוקרטים, עם הוועידה העגומה שלהם. ייתכן שמתחת לכל הגורמים הפוליטיים לכאורה וצעדי המדיניות והאינטרסים המטריאליים של המצביעים והאיבה לאליטות, הבחירה של עשרות מיליוני אזרחים אמריקאים בטראמפ היתה גם הצבעה למי שייצור את התוכן המבדר ביותר בשידורי החדשות, שימתח את גבולות המציאות כמה שיותר.

אם זה אכן גורם משמעותי, אם זה משהו שחלק ניכר בציבור האמריקאי משתוקק לו, חוסר היכולת של המפלגה הדמוקרטית ליצור ספקטקל מבדר עלול להיות בעוכריה. הם מתמודדים, בסופו של דבר, מול מכשף מכופף-מציאות עם התמחות בתורת יצירת ספקטקל - איש צהובונים ותוכניות ריאליטי שהיה טוב כל כך בדברים האלה שהצליח למנף את כוחותיו להשגת תפקיד נשיא ארה"ב, וזאת מבלי שעבר לפני כן באף תחנה אחרת בשירות הציבורי. לא בטוח שמונטאז’ים ארוכים של אנשים חולים ואבלים יתבררו ככישוף-נגד מוצלח.

אביתר פרל

אביתר פרל | סוריאל פוליטיק

מתפרנס כראש דסק ב-TheMarker ועוקב אחרי חדשות טראמפ בהיקף של שליש משרה מאז 2015. הבלוג יתמקד בדינמיקה בין המרכז לקצוות הפוליטיים בארה"ב, כי חבר'ה לא יודע אם שמתם לב אבל כל המערך הסימבולי מתרסק ובהצלחה לכולנו

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker