המהומות בארה"ב הן לא בגלל הרצח של ג'ורג' פלויד. הן בגלל התיעוד שלו

יש כמה הבדלים משמעותיים בין זעם עקב רצח לזעם עקב סרטון כמעט בלתי ניתן לצפייה של הוצאה להורג פומבית, שבה הקורבן מתחנן על חייו ברוגע יוצא דופן, וקהל מאחורי המצלמה מבקש מהשוטרים בבקשה להפסיק לדרוך על צווארו של האיש מולם

אביתר פרל
אביתר פרל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחאה נגד רצח ג'ורג' פלויד
מחאה נגד רצח ג'ורג' פלוידצילום: JEENAH MOON/רויטרס

יש איזה אי דיוק קטן שהשתרש בסיקור של התסיסה החברתית בארה"ב, שלדעתי מונע הבנה מלאה של הסיטואציה. כלי התקשורת מדווחים רובם ככולם, ככל הנראה בלי משים, כי הסיבה לאי סדר הציבורי הנרחב בארה"ב היא אירוע הריגתו של האזרח השחור ג'ורג' פלויד בידי שוטרים. מדובר באי דיוק עובדתי פשוט – הסיבה להפגנות היא פרסום הסרטונים שמתעדים את הרצח, ולא הרצח עצמו (הבלוג לא משתמש במונחים האלה במובן המשפטי, שכן ייתכן שהשוטר ייצא זכאי בבית המשפט).

זהו מסוג קיצורי הדרך שכלי תקשורת נוטים לעשות – הפער בין האירוע לדיווח עליו הוא אזור מיסטי-אפל עבור המדיה גם בימי שגרה, ובוודאי המקום הקל ביותר לצמצם מידע שנראה מובן מאליו. ואולם יש כמה הבדלים משמעותיים בין זעם עקב רצח לזעם עקב סרטון כמעט בלתי ניתן לצפייה של הוצאה להורג פומבית, שבה הקורבן מתחנן על חייו ברוגע יוצא דופן, וקהל מאחורי המצלמה מבקש מהשוטרים בבקשה להפסיק לדרוך על צווארו של האיש מולם.

מהומות בקרבת הבית הלבן בוושינגטון
מהומות בקרבת הבית הלבן בוושינגטוןצילום: JONATHAN ERNST/רויטרס

ההבדל הראשון הוא האפקט הרגשי שיוצר הסרטון הספציפי שהצית את המהומות, שמיידע את האווירה בהפגנות. הסרטון המרכזי שמתעד את האירוע  - שעליו מבוססים רוב הקליפים הקצרים יותר שמפיצים ארגוני החדשות – נמשך 10 דקות ו-9 שניות. הגרסה הפופולרית ביותר שלו שאינה כוללת פרשות רקע פורסמה על ידי אתר איטמזי ואורכה כמעט שתי דקות. הסרטון מצולם ברובו ממרחק של כמה מטרים מהשוטרים, ומציג שוטר לבן חופר עם ברכו לתוך צווארו של אדם שחור כפות ששוכב על הכביש. השוטר נראה רגוע. יד אחת שלו תחובה עמוק בכיסו מסיבה כלשהי. הוא מסתכל על הגוף המוטל לפניו בסקרנות. מדי פעם הפריים זז הצידה וחושף שוטר אסיאתי נמוך קומה שעומד דרוך מול המצלמה, בין הרצח המתרחש להמון המתאסף.

לאורך הסרטון נשמע קולה של הצלמת, דניאל פרייזר בת ה-17, וכן של גבר שחור צעיר שמחליף דברים עם השוטרים. הגבר הצעיר מבטא, במידה רבה, את התחושה הטבעית שנוצרת במי שצופה באירוע דרך המסך – באופן שיוצר תחושה של זעם וחוסר אונים אצל הצופה עצמו. במהלך הסרטון נבנית בראש הצופה הסביר השאלה "אם זה לא מספיק כדי לגרום לשוטרים אמריקאים לא להרוג בן אדם, אז איזו דרך לא אלימה יש לעשות את זה?"

כך אומר הגבר מאחורי המצלמה לשוטר האסיאתי במהלך הסרטון: "הוא לא מתנגד למעצר… אתה [השוטר הלבן] גבר קשוח, אה? הוא גבר קשוח. הוא [פלויד] אפילו לא מתנגד למעצר. אבל אתה רואה , הוא לא עושה כלום… אתה לא חייב לשבת על הצוואר שלו, אחי. הוא בן אדם, אחי. אתה יכול לשים אותו בניידת. זה קטע ממש גרוע, אחי. זה קטע ממש גרוע, אחי. אתם יודעים את זה. אתה יושב שם עם הברך שלך על הצוואר שלו, אחי…

הפגנה בארה"ב במחאה על מותו של ג'ורג' פלויד
הפגנה בארה"ב במחאה על מותו של ג'ורג' פלוידצילום: AFP

"הוא לא בסדר. אחי, כאילו במהלך ג'ו-ג'יטסו אתה לוכד את הנשימה שלו שם, אחי. אתה לא חושב שזה מה שזה? אתה לא חושב שזה מה שקורה פה, אחי? יש לי הכשרה באקדמיה [ככל הנראה לאמנויות לחימה] אחי, זה בולשיט אחי. זה בולשיט, אחי. אתה עוצר את הנשימה שלו פה, אחי… אתה יכול להרים אותו מהקרקע. אתה מתנהג כמו אפס כרגע. אתה יכול להרים אותו מהרצפה, אתה מתנהג כמו אפס עכשיו.

"הוא [השוטר] נהנה מזה. הוא נהנה מהחרא הזה. הוא נהנה מהחרא הזה הוא פאקינג אפס אחי. הוא נהנה מהחרא הזה עכשיו, אחי. יכולתם כבר לשים אותו בניידת. הוא לא מתנגד למעצר או כלום. אתה נהנה מזה, תסתכל על עצמך, אתה נהנה מזה. שפת הגוף שלך מראה את זה, יא חתיכת אפס…. זה פאקינג דפוק מה שקורה פה עכשיו. אתה יודע שזה דפוק, אתה לא יכול להסתכל עלי כמו גבר כי אתה אפס. הוא לא מתנגד למעצר עכשיו, אחי. אתה עוצר את הנשימה שלו עכשיו, אחי, אתה חושב שזה קול?"

ציור קיר לזכר ג'ורג' פלויד במיניאפוליס
ציור קיר לזכר ג'ורג' פלויד במיניאפוליסצילום: Bebeto Matthews/אי־פי

בשלב זה של הסרטון פלויד בקושי זז, ועיניו מתחילות להיעצם. הסרטון ממשיך עוד שש דקות. הגבר מאחורי המצלמה אומר: "מה המספר תג שלך, אחי? אתה חושב שזה קול עכשיו? אתה חושב שזה קול, אבל? אתה אפס. אתה אפס בגלל זה. אתה אפילו לא כועס. אתה יושב פה, עוצר את הנשימה שלו עכשיו.אחי. אחי הוא לא מגיב. הוא לא מגיב כרגע. הוא לא מגיב כרגע. הוא לא מגיב כרגע! הוא לא מגיב כרגע! אחי אתה רציני? תבדקו את הדופק שלו. הוא נושם כרגע? תבדקו את הדופק שלו. תבדקו את הדופק שלו. תבדקו את הדופק שלו, אחי! תבדוק את הדופק שלו, אחי.

בשלב זה השוטר האסיאתי אומר, כאילו הוא בסיטקום, "אל תעשו סמים ילדים". הקורבן לא הואשם אפילו בכך שעבר עבירה שקשורה איכשהו לסמים.

האיש מאחורי המצלמה, שקולו הולך ונהפך יותר ויותר חסר אונים וצורם, ילדותי כמעט, אמר בתגובה: "אל תעשו סמים? מה זה? מה זה אמור להביע? אז אתה אומר שמה שהוא עושה זה בסדר? אתה קורא למה שאתה עושה בסדר?  תבדוק את הדופק שלו. תבדוק את הדופק שלו. הבן אדם לא זז, אחי. הבן אדם לא זז, אחי. אתה אפס, אחי. תבדוק את הדופק! אחי הוא לא זז, אפילו לא פעם אחת…אחי הוא לא פאקינג זז. אתה אפס, אחי, אתה אפס. הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות זה לתפוס את הגז המדמיע שלך כי אתה מפחד אחי, מפחד ממיעוטים אחי. כאילו אחי שלוש דקות אחי (בשלב זה עברו שש דקות וחצי מתחילת הסרטון; א"פ). הוא לא זז. הוא לא פאקינג זז תרד מהצוואר שלו! תרד מהפאקינג צוואר שלו! אתה רציני? אתה הולך להשאיר את הברך שלך על הצוואר שלו? אחי, אתה הולך לתת לו להשאיר את הרגל על הצוואר שלו? אתה כלבה, אחי. אתה הולך לתת להם להרוג את האיש הזה לפניך, אחי? הא? הא? אחי הוא לא פאקינג זז".

שוטר ומפגין במהלך מחאה בניו יורק בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, החודש
שוטר ומפגין במהלך מחאה בניו יורק בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, החודשצילום: Wong Maye-E/אי־פי

בשלב זה, 7 דקות ו-30 שניות מתחילת הסרטון,  נכנסת לפריים אלונקה. לאחר כמה עשרות שניות נוספות השוטר מוריד את ברכו מצווארו של פלויד ומנסה להרים אותו, אך גופו הרפוי לחלוטין נשמט מאחיזתו. שלושת השוטרים גוררים את הגופה באופן מסורבל לאלונקה. הקהל הקטן שהתקהל ממשיך לצעוק לשוטרים, הדובר המרכזי אומר "הרגע באמת הרגתם אותו… באמת הרגתם אותו", בזמן שהשוטרים עוזבים את הזירה. הם נראים רגועים למדי. 

מעבר לאופן שבו הפצרותיו של העד השחור להוצאה להורג מהדהדות את התחושות שעולות בקהל, לא ניתן לראות את הסרטון בלי לתהות על יכולתם של העומדים מאחורי המלצמה להתערב בו – ולעצור את השוטר מהריגת פלויד בכוח. האלימות הפואנציאלית הלא ממומשת של קהל הצופים נוכחת בכל פריים של הסרטון, שהמאפיין המצמרר ביותר בו עבורי הוא השלווה והרוגע שבו. פלויד נאנק בשקט, השוטר בקושי זז, המצלמה יציבה, האזרחים ממושמעים. השוטרים לא באמת מאיימים עליהם פיזית, או דואגים שיפריעו להם לסיים את מה שהחלו. נראה כי בשלב מסוים השוטר לא מוריד את צוואר מברכו של פלויד דווקא כדי לא לתת לקהל את מבוקשו.

ג'ורג' פלויד עם בתו (תמונה מאלבום משפחתי)
ג'ורג' פלויד עם בתו (תמונה מאלבום משפחתי)צילום: COURTESY OF FLOYD FAMILY/רו

התיאור של המהומות ככאלה שנובעות מהרצח ולא מהסרטון שמתעד אותו מתעלם מההשפעה שהיתה לכך על אופי ההפגנות, ואולי אף על קיומן. בעיה נוספת נובעת מכך היא שניתן לטעון שהסרטון הזה כלל לא יכול להתקיים במדינה שבוערת בגלל איש שנרצח על ידי לובשי מדים אם אין צילום וידאו של האירוע – כי ללא הראיות החד משמעיות שבידי הציבור, דבר האירוע כלל לא היה נרשם.

ההיסטוריה של המאבק נגד אלימות משטרתית נגד שחורים מספקת גיבוי לטענה הזאת. מתחילתו, הוא מאופיין בהתפרצויות זעם שמגיעות אחר פרסום סרטונים בלתי-ניתנים להכחשה של אלימות לא מוצדקת. המקרים שאינם מצולמים אך זוכים ליחס ציבורי הם כמעט תמיד כאלה שבהם הרג האזרחים נעשה בנסיבות שקשה מאוד לטייח – כמו המקרה של השוטרת שירתה בשכן שלה בדירתו בעודה בבגדים אזרחיים; או של צוות השוטרים שירה באישה בעודה במיטתה, גם הם בעודם לבושים בגדים אזרחיים.

ניתן לטעון, כמובן, שכל המקרים של רצחנות של לובשי מדים כלפי אזרחים שלא היוו להם איום נתפסה אורח פלא בעדשת מצלמה. אולי שוטרים אמריקאים לא רק לא מנסים להימנע מיצירת ראיות, או משמידים ראיות כשהדבר נחוץ – אלא ממש מסרבים לרצוח אלא אם כן יישאר קטע וידאו שיוכיח ללא ספק שעשו כך.

פרחים, נרות וציורי קיר במקום שבו נרצח ג'ורג' פלויד
פרחים, נרות וציורי קיר במקום שבו נרצח ג'ורג' פלוידצילום: Bebeto Matthews/אי־פי

זוהי למעשה עמדה פופולרית מאוד כיום. לא תמצאו רבים בתקשורת שאומרים באופן מפורש שזה כנראה אינו המצב, ומגיעים למסקנה המתבקשת שלפיה בהינתן העובדה ששוטרים חוקרים את עצמם והעיתונות מסתמכת על דיווחי המשטרה – אירוע ההרג עצמו יכל בהחלט להסתכם בידיעה קטנטנה שמסרה דוברות המשטרה על הנסיבות שבהן פושע שנשא נשק מצא את מותו.

השוטר האסיאתי נראה בסרטון מנסה לשכנע את הקהל ממש בזמן האירוע כי פלויד הוא מכור לסמים שכנראה לקח מנת יתר, ושהברך על צווארו אינה קשורה לכך שהוא אינו רספונסיבי. הידיעה אולי היתה מזכירה בשולי הטקסט כי קרובי משפחה מערערים על גרסת המשטרה, אך בכך הנושא היה נגמר.

התיאור  שלפיו הרצח עצמו גרם לתגובה הציבורית פוסל את הטענה הזאת ללא דיון, על אף שיש יסוד להאמין שלפחות חלק מהמפגינים מאמינים שיש בה מן הצדק – שהשוטרים שמופיעים בסרטון כנראה לא היו רושמים את האירוע כפי שהתרחש אילולי הסרטון; שהמציאות שנחשפת בו אינה נוגעת רק לגורלו של פלויד, אלא לגורלם של רבים אחרים. יש בזה היגיון: אם כך שוטרים מתנהגים כשמצלמים אותם, כשהציבור עומד בפניהם ומתחנן שיפסיקו, איך הם מתנהגים כשאין מצלמה בסביבה? האם אנו מניחים שהאנשים בסרטון אתיים מדי כדי לחתום על דיווח מזויף? אתיים מדי כדי לאיים על עדים?

שוטרים רודפים אחרי מפגין בארה"ב במהלך המחאות על מותו של ג'ורג' פלויד
שוטרים רודפים אחרי מפגין בארה"ב במהלך המחאות על מותו של ג'ורג' פלוידצילום: STRINGER/רויטרס

הפער הזה בין האירוע לדיווח בהקשר המשטרתי הוא עצום, מבחינת הבנת הסערה הפוליטית בארה”ב. אפיק אחד למידע על ההפגנות האלה הוא ערוצים רשמיים, שמייצרים גרסת מציאות שמסתמכת על גופים שידידותיים לשוטרים – שכן הדיווח החדשותי, בוודאי בארה”ב נטולת התקשורת המקומית, מסתמך על גרסות הרשויות. האפיק השני העיקרי הוא סרטוני וידאו רבים מהשטח, ואלה יוצרים במצטבר גרסת מציאות שלפיה השוטרים בארה"ב הם האחרונים בעולם שניתן להסתמך על הדו"חות שלהם לגבי מה באמת קרה במציאות. המאבק שמתרחש בארה"ב מאז פרסום הסרטון הוא גם בין שני אפיקי המידע האלה.

וככל שההפגנות ממשיכות, כך נוצרים יותר סרטונים של שוטרים מפעילים אלימות רצחנית כלפי אנשים מן היישוב – מכוונים מטול גז מדמיע ישירות לראשו של מפגין מטווח קרוב; דוחפים איש זקן שהולך לידם לרצפה באגביות; פורקים עול. מהצד השני של אותה דינמיקה, החלו דיווחים על היעלמויות של מפגינים.

אביתר פרל

אביתר פרל | סוריאל פוליטיק

מתפרנס כראש דסק ב-TheMarker ועוקב אחרי חדשות טראמפ בהיקף של שליש משרה מאז 2015. הבלוג יתמקד בדינמיקה בין המרכז לקצוות הפוליטיים בארה"ב, כי חבר'ה לא יודע אם שמתם לב אבל כל המערך הסימבולי מתרסק ובהצלחה לכולנו

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker