הדמוקרטים עדיין חושבים שהכללים יצילו אותם

ארבע שנים לאחר שטראמפ שבר את חוקי המשחק של הפוליטיקה האמריקאית, אנשי הממסד הדמוקרטי מופתעים מנסיקתו של ברני סנדרס בפריימריז ■ חוסר הנכונות שלהם להפנים את השינוי ביחס הציבור לאליטות, ואת מגבלות כוחם, עלול להוביל אותם להפר כלל פוליטי חשוב במיוחד

אביתר פרל
אביתר פרל
ברני סנדרס בטקסס
ברני סנדרס בטקססצילום: CALLAGHAN O'HARE/רויטרס

המפלגה הדמוקרטית מתמודדת בימים אלה עם משבר דומה מאוד לזה שהמפלגה הרפובליקאית התמודדה עמו לפני ארבע שנים: מועמד שאינו מקובל על השחקנים המרכזיים במנגנון המפלגתי ובתקשורת צובר ניצחונות בפריימריז, והיתרון שלו עשוי להתרחב כל כך, שאף מועמד אחר לא יוכל לעקוף אותו במספר ה"צירים" (Delegates) שבוחרים את המועמד בוועידה המפלגתית.

לאחר כמה ניצחונות רצופים, נראה שייתכן שהדרך היחידה לעצור את הסנאטור ברני סנדרס תהיה ועידה מחולקת (Contested Convention), שבסופה המועמדות תינתן למועמד או מועמדת שקיבלו פחות צירים וקולות. זהו תרחיש סיוטי, לכל הפחות ברמה האלקטורלית.

על אף שהיו להם ארבע שנים להתמודד עם הרעיון שלפיו המפלגות איבדו השפעה בבחירת העומד בראשן, ולמרות החוזקות המשמעותיות של סנדרס כמועמד, נראה כי בכירי המפלגה הדמוקרטית וגופי התקשורת שקשורים אליהם הוכו תדהמה מהמצב שאליו נקלעו.

הדבר תמוה, בשל כמה הבדלים בסיסיים בין דונלד טראמפ לסנדרס, שהופכים את המועמדות של סנדרס לריאליסטית בהרבה. טראמפ הוא בבסיסו יצור של עולם הפופ האמריקאי, שהתפרסם דרך צהובונים, תוכניות אירוח, פשיטות רגל מתוקשרות, תחרויות יופי לנערות, שלטים על בניינים ותוכנית ריאליטי; בעוד סנדרס הוא סנאטור זה 13 שנה, ולפני כן היה חבר בית הנבחרים במשך 17 שנה, ולפני כן היה ראש עיר במשך שמונה שנים. היה סביר הרבה יותר, גם אם מוטעה לחלוטין, לפטור את טראמפ כסוג של מופע אור-קולי.

סנדרס בעימות הדמוקרטים בדרום קרוליינה
סנדרס בעימות הדמוקרטים בדרום קרוליינהצילום: Patrick Semansky/אי־פי

ייתכן שהמצב הזה מצביע על תופעה כללית יותר בפוליטיקה האמריקאית בעידן טראמפ – עיסוק בלתי נגמר בטראמפ וב"עידן טראמפ", תוך סירוב מוחלט להפנים אי אילו מההשלכות של העובדה שהוא נבחר.

התופעה הזאת חמורה במיוחד בכל הנוגע להתמודדות עם טראמפ עצמו. הן התקשורת והן יריביו הפוליטיים ממשיכים להתנהג כאילו הכללים הרגילים חלים עליו, על אף שזה בבירור לא המצב: טראמפ פוגע בעצמאות הבנק המרכזי וכולם איכשהו מופתעים; כל אמירה סרת טעם זוכה לביקורת חריפה ונרגשת כאילו אין מחנות ריכוז לילדים על גבול מקסיקו; מידע מזעזע חדש נחשף, חי למשך יומיים, ואז מת עם חשיפת/ציוץ שערורייה חדשה, בלי שבכלל נטמע לתוך תמונת העולם הכללית. זה כמעט מרגיש כאילו הכל בסדר. הטירה נפלה מזמן, אך השומרים ממשיכים לאייש את מגדל השמירה, עם ענפים במקום רובים, ואף מעלים מדי פעם מופע דגלנים לפי הדרישות המחמירות ביותר.

זהו, כמובן, מצב עניינים לא בריא. יש משהו מטורף בלהעיף את כל כלי השחמט על הרצפה בזעם כמו שעשו המצביעים האמריקאים ב-2016, כמו שטראמפ עושה כל יום – אך זה אפילו עוד יותר מטורף להסתכל על הבלגן בכובד ראש ואז להזיז את הרץ מ-D4 ארבע ל-E5. הלך המחשבה הזה, הסירוב להבין שחוקי המשחק שהתקיימו עד כה אינם חוקי טבע, מסוכן.

השכנוע העצמי הדמוקרטי בחשיבותם המכרעת של כללים, כערך אידיאולוגי ממש, עלול להוביל את אחת האליטות הפוליטיות החזקות בעולם, וב-50 שנים האחרונות גם היציבות בעולם, להודיע להמון זועם של אנשים כי המועמד שלהם בעצם לא ניצח - וזאת מכיוון שלפי החוקים שאנשי האליטה כתבו בעצמם מתוקף תפקידם (שאותו השיגו דרך נפוטיזם ומתכננים להעביר לילד של חבר בגיל 93), מי שבאמת ניצח הוא זה שלא מאיים על כוחם.

שלט תמיכה בברני סנדרס בעצרת בסן אנטוניו, טקסס
שלט תמיכה בברני סנדרס בעצרת בסן אנטוניו, טקססצילום: CALLAGHAN O'HARE/רויטרס

יכול להיות שההשלכות של מהלך כזה יוגבלו לזירה הפוליטית-אלקטורלית – שחלק מתומכי סנדרס יסתפקו בהצבעת מחאה או משהו דומה - אך הדבר אינו מובטח.

רבים מהאנשים שימלאו את רחובות מילווקי בעת הוועידה הדמוקרטית, בעיקר אם סנדרס יקבל את המנדט מציבור המצביעים, צריכים את הקמפיין שלו לא מסיבות מקצועיות, לא מסיבות פסיכולוגיות ולא כי הם רואים פוליטיקה כספורט (או פנטזיית הארי פוטר מוזרה כמו שליש מטוויטר וכשלושה שלישים מתומכי פיט בוטיג'ג'). חלקם צריכים שסנדרס ינצח כי הם צריכים אינסולין. יהיו אנשים שסובבים את אולם הוועידה שלכל הפחות יאמינו כי ניצחון של סנדרס הוא הסיכוי היחיד של אהוביהם להישאר בחיים, בזכות תוכנית ביטוח הבריאות האוניברסלית שהוא מציע.

תחת נסיבות אלה, בתקופה של התמוטטות כללי המשחק הפוליטיים, חשוב לזכור גם אמת פוליטית עתיקה ובסיסית יותר, שניתן לדעת בוודאות שנכונה גם בעולמנו החדש: אש מתפשטת מהר וקשה לכבות אותה. לכן, זה נחשב לא זהיר לומר להמון זועם, בחלקו נואש, שמתאסף מחוץ לבניין שבו אתה נמצא, שהחלטת לשדוד ממנו כוח פוליטי שאותו השיג ביושרה לפי כל עיקרון שמכוחו אתה פועל לכאורה ולטענתך. הדמוקרטים עלולים לגלות כי החוק הזה דווקא עדיין רלוונטי.

מועמדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בעימות באוהיו. בוטיג'ג' (מימין), וורן, ביידן, סנדרס והאריס
מועמדים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בעימות באוהיו. בוטיג'ג' (מימין), וורן, ביידן, סנדרס והאריסצילום: AFP
אביתר פרל

אביתר פרל | |סוריאל פוליטיק

מתפרנס כראש דסק ב-TheMarker ועוקב אחרי חדשות טראמפ בהיקף של שליש משרה מאז 2015. הבלוג יתמקד בדינמיקה בין המרכז לקצוות הפוליטיים בארה"ב, כי חבר'ה לא יודע אם שמתם לב אבל כל המערך הסימבולי מתרסק ובהצלחה לכולנו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום