על נתיב האבות ומהות הדמוקרטיה - ארז צדוק - הבלוג של ארז צדוק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על נתיב האבות ומהות הדמוקרטיה

הבתים בעפרה נהרסו, גם עמונה נקברה. חוק ההסדרה עבר והממסד אומר לאנשי נתיב האבות שהם האחרונים, שלא יהיו עוד הריסות, אבל מה הסיכוי שחוק ההסדרה יעמוד במבחן בג"צ? במבחנים ספציפיים כאלה ואחרים? דווקא מקרה נתיב האבות, ההזוי ביותר, יכול להעיד יותר מכל שחוק ההסדרה לא יעזור, כל עוד בג"צ הוא זה שקובע. בשנת היובל להתיישבות אנחנו זכאים לדרוש לבנות בלי להרוס. היום גם צריכים לבחור אנשים ראויים להנהגה, אנשים שיבטיחו שממשלת ימין נבחרת תיישם מדיניות ימנית. זו הרי מהות הדמוקרטיה, לא?

9תגובות
נתיב האבות
קרדיט: מירי צחי

מזג אוויר חורפי שרר בחמישי האחרון בהרי גוש עציון. שכונת נתיב האבות בישוב אלעזר. עננים כהים התקדרו בשמיים. קבענו את הפגישה מוקדם בבוקר. אנשים עובדים, צריכים לשמר את שגרת יומם. נפגשנו אני, נציגי חמש מתוך 12 המשפחות שבתיהם מיועדים להריסה בצו בג"צ, ואסתר ברוט ושירה דלפן, שתי תושבות עפרה שמתגוררות בקרוואנים לאחר שבתיהן נהרסו בצו בג"צ. משפחות ברוט ודלפן הניחו לא מזמן את אבן הפינה לביתם הדו משפחתי בעפרה.

הישוב אלעזר הוקם ב-1975 בגוש עציון, 18 ק"מ דרומית לירושלים. בשנת 2001 הוקמה בצפון מערב הישוב שכונה חדשה בשם 'נתיב האבות'. ישבתי עם נציגי חמש המשפחות באותו בוקר. אנשים יפים, עיניהם טובות, מלח הארץ. אודי, מנהל קבוצת חברות, נשוי לנעה, אחות חדר מיון. אורית, מורה, נשואה ליוחאי, יזם נדל"ן. שלומית, מרצה, נשואה למתן, איש עסקים. אברהם נשוי לטלי, רקדנית שהקימה לקת מחול. לכולם בין ארבעה או חמישה ילדים. מתנחלים? כן. בעיקר ישראלים. השכן ממול. ההיא שעובדת במשרד לידך.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

אבל הבתים שלהם ייהרסו בעוד שנה מהיום בצו בג"צ, אלא אם ההרס המיותר הזה יימנע בדרך כלשהי. הם עדיין לא יודעים מה הצעד הבא שלהם, מה הכי נכון לעשות. הם בנו את הבתים על אדמות סקר שעתידות היו להיות מוכרזות כאדמות מדינה. המועצה תמכה. גם המדינה, באמצעות משרד השיכון שהעביר תקציבים והקים את התשתיות. 12 בתי מגורים עתידים להיהרס, 17 מבנים סה"כ, כולל האנדרטה לזכר סא"ל מורנו ז"ל שבנויה בקרבת מקום. עכשיו הם נעים במרחב שבין הרצון להיות ממלכתיים, תחושת העוול הנוראית, השאיפה לצדק שייעשה עימם, הצורך לקיים את השליחות הציונית ליישב את הארץ ובתוך כל זה המשפחה, הילדים והבית, במובן הכי בסיסי שיש.

הבתים בעפרה נהרסו, גם עמונה נקברה. חוק ההסדרה עבר בכנסת והממסד אומר לאנשי נתיב האבות שהם האחרונים, שלא יהיו עוד הריסות, בגלל חוק ההסדרה. אבל מה הסיכוי שחוק ההסדרה יעמוד במבחן בג"צ? ומה הסיכוי שהחוק הזה יעמוד במבחנים ספציפיים של מקרי הריסה כאלה ואחרים? דווקא מקרה נתיב האבות יכול להעיד יותר מכל שחוק ההסדרה לא יעזור, כל עוד בג"צ הוא זה שקובע. ולמה? כי נתיב האבות הוא המקרה ההזוי ביותר עד כה.

בין 17 המבנים שעתידים להיהרס, עוברת רצועת אדמה דמוית תולעת ברוחב של כמטר עד שלושה מטרים, שעל פי צילומים בני עשרות שנים, היתה בעבר מעובדת. הרצועה עוברת דרך הבתים, לפעמים בסלון, לפעמים דורכת על הפנלים בקצה המטבח, לפעמים מגרדת רגל של מיטת ילדים. רוב השטח של הבתים לא קשור לרצועה הזאת ויושב על אדמת מדינה מוסדרת. העותרים הפלשתינים לא הצליחו להוכיח בבית משפט שהם בעלי רצועת הקרקע הזאת והמדינה מבחינתה, החליטה להסדיר את הקרקע. נשיאת העליון מרים נאור כתבה בפסק הדין: "אני מוכנה להניח כי המדינה רשאית לבקש את רישום הקרקע שבמחלוקת על שמה." אז מה הבעיה? נאור ממשיכה וכותבת "גם זכות הקניין כפופה לדיני תכנון..." כלומר בגלל דיני תכנון, בגלל קטעים טכניים שבכל מקום אחר בארץ ובעולם מוסדרים ללא כל קושי, הולכים להרוס 17 מבנים, מתוכם 12 בתי משפחות, וזאת למרות שגם בג"צ אומר שכנראה אין בעיה עם תכנון המדינה להסדרת הקרקע. הזוי? לגמרי.

המקרה של נתיב האבות ייחודי ושונה ממקרים קודמים, משלוש סיבות עיקריות: (א) לא מדובר בבתים שלמים שבנויים על אדמה לא מוסדרת, אלא ברצועה צרה של אדמה שעוברת דרך הבתים, לעיתים רק נוגעת בהם ובגלל פינה של בית שנמצאת בקצה התולעת, הורסים בית שלם. (ב) בשונה מעפרה ועמונה שם המדינה בצעד לא הגיוני הסכימה עם ההרס, פה המדינה ביקשה מבג"צ זמן להסדיר את הקרקע. (ג) בג"צ מודה שהמדינה יכולה להסדיר את הקרקע, ובכל זאת מורה להרוס. וכמובן חוץ מההבדלים הללו, גם כאן כמו במקרים האחרים, איש מהתובעים בעלות לא הוכיח שהוא אכן הבעלים של הקרקע.

אנשי נתיב האבות מבינים שהמקרה שלהם הוא ייחודי וגם ההזוי ביותר. האבק התודעתי שמיתמר עדיין מהריסות עפרה ועמונה, מפיץ באופן בלתי נמנע מעט פסימיות גם בבתים היפים שבנו. הם יכולים לנסות להציל את הבתים, יכולים לפחות להשיג תשובה ציונית הולמת בדמות בנייה מאסיבית במקום הבתים שייהרסו, והם יכולים להיות חוד חנית, להבין שהמקרה שלהם הוא אבן דרך משמעותית דווקא בגלל שהנסיבות כל כך קיצוניות, ולהשתמש במקרה הזה כדי לומר לעם, למדינה ואולי בעיקר לבג"צ – די! עד כאן. מספיק עם ההרס.

בשנת היובל להתיישבות אנחנו ב'ממשלת ימין' עם ראש ממשלה ושר ביטחון שמדברים על בנייה בגושי ההתיישבות בלבד ועל מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל, ואין אופוזיציה מימין. בפועל ממשלת דיבורי שמאל, ואופוזיציה רק משמאל. הבית היהודי מנסה בכל כוחו, ולבד, לחזק את הממשלה מימין כנגד ביבי וליברמן. בוואקום של האופוזיציה החסרה, נמצאים אנשי ההתיישבות ובראשם אלו שבתיהם בסכנת הריסה. היום זה הם, מחר זה אתם. אם אנשי נתיב האבות לא יתעוררו עכשיו, הם יגלו שמאוחר מדי. לבאים אחריהם גם יגידו שהם אחרונים. ההתיישבות תמשיך לגדול ולפרוח. איש לא יעצור את החיים עצמם, אבל בשנת היובל אנחנו רשאים לדרוש לבנות בלי להרוס, לבנות בלי להתנצל, לבנות בלי קומבינות שהיו נכונות לשנים קודמות. היום אנחנו רק צריכים לבחור אנשים ראויים להנהגה, אנשים שלא ישימו את הכיסא כאידיאולוגיה, אנשים שלא יהיו מונעים על ידי חקירות פליליות, אנשים שיבטיחו שממשלת ימין נבחרת תיישם מדיניות ימנית. זו הרי מהות הדמוקרטיה, לא?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

גילי גולנדר

המיזם שהחל כקטלוג אופנה והפך לעורך תמונות במובייל

גילי גולנדר שילבה את אהבתה לאופנה ולמחשבים - ובנתה, יחד עם שותפיה בבזארט, כלי לעריכת תמונות במובייל ■ הצמיחה המהירה של המיזם, היא הסיבה שגילי גולנדר, אחת משתי המראיינות ב"סטארטאפיסטיות", עוזבת לטובת הפרק הבא בסיפור ההצלחה של המיזם שלה

כתבות שאולי פיספסתם

*#