אז בכמה יימכר הגז מלוויתן? דולר? שניים וחצי? מה באמת ביבי חושב?

שוב אנו רואים שכל מתווה הגז מלכתחילה היה בנוי על ערימה של שקרים, סיפורי בדים וגוזמאות. לאט-לאט (או מהר-מהר, תלוי בפרספקטיבה) האמת נחשפת, ולכו תדעו מה עוד נגלה בהמשך

ארז צדוק

אחרי שראש הממשלה דיבר על 600 מיליארד שקל תקבולי מסים מהגז, ואחר כך על מאות המיליארדים שנפסיד אם הגז יישאר באדמה, בשבוע שעבר פירסם נתניהו פוסט בפייסבוק, שבו הוא מדבר על עשרות מיליארדים שנקבל מהגז. עשרות. לא מאות. לא 600. מה זה אומר לגבי מחיר הגז הממוצע שביבי צופה במכירת גז מלווייתן?

בנק ישראל צופה תקבולי מסים של כ-82 מיליארד דולר מכל המאגרים, שהם כ-313 מיליארד שקל. אמנם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג דיברה בוועדת הכלכלה על 70 מיליארד דולר, אך לצורך הטור אדבוק בנתוני האקסל של בנק ישראל. התחזית של הבנק המרכזי מתבססת על הנחת מחיר ממוצע של 5 דולרים ליחידת חום.

בנימין נתניהו קרנית פלוג
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונגידת בנק ישראל הנוכחית, קרנית פלוגצילום: חיים צח / לע"מ

אז כאמור, ביבי פירסם בשבוע שעבר פוסט, שבו הוא מדבר על עשרות מיליארדים הכנסות מהגז. שיהיה ברור - ביבי מדבר בשקלים. למה? קודם כל, כי ביבי אוהב להגזים, להראות מספרים גדולים, לפאר את מעשיו והישגיו, ולכן גם בדוגמאות קודמות, הוא דיבר בשקלים. כשבג"צ פסל את סעיף היציבות, ביבי דיבר על הגז שיישאר בים ועל מאות מיליארדי השקלים שלא יגיעו לאזרחי ישראל. ושימו לב - ביבי לא דיבר אז על מאגר תמר שממנו הגז כבר זורם. מאות מיליארדי שקלים שנפסיד אמר ראש הממשלה, לא כולל את תמר. ועכשיו הוא מדבר על עשרות מיליארדים בלבד, מכל המאגרים כולם.

עשרות מיליארדים זה בעצם בין 20 מיליארד ל-90 מיליארד שקל. היי, רגע! אבל בנק ישראל בתחזית שלו צופה רק מתמר הכנסות מסים של 88 מיליארד שקל. כלומר, כל הכנסות המסים שביבי צופה מכל מאגרי הגז, שוות להכנסות שבנק ישראל צופה רק מתמר, על בסיס מחיר ממוצע של 5 דולרים ליחידת חום. אז מהם הפתרונות האפשריים להפרשים האדירים בין הצפי של בנק ישראל לבין התחזית החדשה של ביבי?

אם בנק ישראל צודק בתחזיות שלו לגבי תמר, אז כדי להתאים את עצמו לאמת החדשה של ביבי, המחיר ליחידת חום מהמאגרים לווייתן, כריש ותנין, צריך להיות פחות מדולר אחד ליחידת חום. לחילופין, אם נשים באקסל של בנק ישראל מחיר ממוצע שנמוך מ-2.25 דולרים ליחידת חום, בכל המאגרים, נגיע לתחזית תקבולי המסים של ביבי. אני מדבר על הרף העליון של 90 מיליארד שקלים. אם ביבי התכוון לפחות מזה - על זה מי מדבר בכלל.

יש עוד פתרון לחוסר ההתאמה בין ראש הממשלה לבנק המרכזי, קוראים לו - "עובדים עלינו". המשמעות היא שזה בכלל לא משנה אם הגז יימכר במחיר הגבוה מ-2.25 דולרים ליחידת חום, בין אם זה יהיה 3, 4 או 5 דולרים ליחידת חום. בכל מקרה לא נקבל את הכנסות המסים שבתחזית בנק ישראל, ובוודאי שלא את אלו שבתחזיות הקודמות של ביבי ושטייניץ (מי מדבר על זה בכלל), אלא את האמת החדשה של ביבי.

למה? בגלל חישובי הוצאות שונים, בגלל תרגילים פיננסיים או חשבונאיים או כל תכסיס אחר שידוע לחברות הגז ואולי גם לשטייניץ וביבי. אגב, בעבר כבר כתבתי שפתחתי את הדו"חות הכספיים של נובל אנרג'י ולא ראיתי שם את חלקה של נובל במאות המיליארדים של תשלומי מסים שהבטיחו לנו. עכשיו ביבי מיישר קו,  ועל זה נאמר - עדיף מאוחר מאשר אף פעם, נכון?

אגב, תומכי המתווה קופצים עם המספר 6.3 דולרים ליחידת חום בעסקה מול ירדן כמשהו שמצדיק את המחיר של ישראל. אבל קודם כל, אין לאף אחד מושג אם זה באמת המחיר. בדיווח של אבנר לבורסה נכתב שהחברות מעריכות את ההכנסות מהעסקה בכעשרה מיליארד דולר, על בסיס הצפי שלהם את מחירי הנפט העתידיים ב-15 שנים הבאות. נו באמת. מעבר לכך, ירדן היא מדינה במצוקת פתרונות אנרגיה והשוואה של מדינה כזו למדינה שיש לה עצמאות אנרגטית, היא השוואה לא ראויה ולא רלוונטית.

אז בואו נסכם -

ביבי בעצם חוזר בו מהאמירות המגוחכות על 600 מיליארד או מאות מיליארדים תקבולי מסים מהגז, ומיישר קו עם מתנגדי המתווה שדיברו מאז ומתמיד על עשרות מיליארדים לאורך עשרות שנים.

אסדות קידוח גז של דלק ונובל אנרג'י מול חופי אשדוד
אסדות קידוח גז של דלק ונובל אנרג'י מול חופי אשדודצילום: רויטרס

על פי הערכות ראש הממשלה וחישובי בנק ישראל, כדי להתאים את חישובי הבנק המרכזי להערכות ראש הממשלה, מחיר הגז מלויויתן צריך להיות פחות מדולר אחד ליחידת חום, או שמחיר הגז הממוצע מכל המאגרים צריך להיות פחות מ-2.25 דולר ליחידת חום.

לחלופין, גם אם מחיר הגז הממוצע יהיה גבוה מ-2.25 דולר ליחידת חום, על פי הערכות ראש הממשלה תקבולי הגז מהמתווה יהיו נמוכים מחישובי הבנק המרכזי, בין אם עקב מבנה הוצאות אחר מהידוע לנו, או בגלל תרגילים פיננסים וחשבונאיים או כל דבר אחר שנסתר מעינינו.

שוב אנו רואים שכל המתווה מלכתחילה היה בנוי על ערימה של שקרים, סיפורי בדים וגוזמאות. לאט-לאט (או מהר-מהר, תלוי בפרספקטיבה) האמת נחשפת, ולכו תדעו מה עוד נגלה בהמשך.

וכמובן, עדיין לא אמרנו כלום על הוצאות הביטחון העצומות שמן הסתם אזרחי ישראל יממנו, ועל השקעות ועלויות נוספות שיושתו עלינו, כמו למשל בניית צינור לירדן, ויתור על מיליארד דולר מכירות של ישראלים לרשות הפלשתינית לטובת ירדן, השקעות שנידרש לעשות לטובת כריש ותנין כדי להצדיק מחיר מכירה גבוה של דלק ונובל ועוד ועוד.

תחברו את התמונה כולה, את תחזית תקבולי המיסוי המופחתים של ביבי (שכנראה הם עדיין גבוהים ממה שנקבל במציאות), את ההשקעות שאזרחי ישראל יממנו כדי שחברות הגז ירוויחו מעל ומעבר - על חשבוננו, את המחירים המנופחים, ופתאום אמירות כמו זו של השר לאיכות הסביבה לשעבר, שאנחנו נפסיד כסף על המתווה הזה, מקבלות צבע ותווי פנים.

וכל זה בשעה שהיינו יכולים להסב את המשק הישראלי כולו למבוסס גז, על הדרך להפחית משמעותית את זיהום האוויר ואת התחלואה והתמותה הכרוכות בו, להגדיל את רווחיות המפעלים ואת כושר תחרות היצואנים ולהוריד את יוקר המחייה, וכל זאת לצד רווח נאה ומקובל לחברות הגז.

עוד יום ועוד שקר נחשף, ואתם מתחילים להבין את התמונה ולהפנים למה עדיין צריך לדבר על זה, ולמה מתווה הגז הוא מתווה רע שצריך להתבטל, לעבור מן העולם ולפנות מקום למתווה טוב וראוי לכולם.

ארז צדוק | |ארז צדוק

ארז צדוק הוא מנכ"ל קרנות אביב שמנהלת את אביב ערכית – קרן להשקעה בחברות הוגנות, אביב גלובלית – קרן מניות מגודרת סיכון ואביב ביו-אינווסט – קרן להשקעה בחברות ביומד. צדוק הוא מחלוצי ההשקעות הגלובליות בישראל, כתב את הספרים, 'המדריך הישראלי להשקעות גלובליות' ו-'קרנות גידור – מדריך למשקיע' וכיום מרצה למימון בינלאומי לתלמידי MBA במכללה למנהל. 'אביב ערכית' היא הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות ציבוריות העומדות בקריטריונים שונים של הוגנות זאת מתוך תפיסה כי השקעות בחברות שמתנהלות בהוגנות מספקות תשואות  גבוהות יותר, בסיכון נמוך יותר לאורך זמן. ארז נשוי, אב לארבעה, כתב ארבעה רומנים כשהרביעי, 'הסנדלר מכוכבאן',  דורג במקום רביעי ברשימת רבי המכר של צומת ספרים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker