מתווה ה-Win-Win. מכתב לח"כים

ארז צדוק
ארז צדוק

הבעיה העיקרית והמהותית של מתווה הגז הקיים היא אישור ייצוא מתמר, כאשר עתידו של לוויתן איננו ברור והופך ליותר לא ברור, בעקבות מציאת הגז המצרי. במילים אחרות, הבעיה היא סיכון לסיום מוקדם מכפי שחשבנו, של העצמאות האנרגטית של ישראל.

אסביר בקצרה: אין לנו צינורות גז לאירופה או לאסיה, ישראל היא מדינה מוקפת מדינות עוינות או ים, ולכן האפשרות היחידה שלנו לייצא גז טבעי היא למצרים או לירדן. אפשר לייצא גז נוזלי לאירופה או לאסיה, אם נשתמש במפעלי ההנזלה שנמצאים במצרים. למרות שמצרים ו-ENI מצהירות שהגז שנמצא ישמש את המצרים, סביר להניח שגם שם יחולו שינויים וחלק מהגז ילך לייצוא, תוך שימוש במפעלי ההנזלה המקומיים. אם מפעלים אלו לא יהיו פנויים עבורנו, אין לנו דרך לייצא גז נוזלי בכמויות מספקות ולוויתן, לפחות בעתיד הקרוב, לא יפותח.

התוצאה כאמור תהיה שאנחנו נאשר ייצוא מתמר, לוויתן לא יפותח והעצמאות האנרגטית של ישראל תסתיים במהרה. הרבה יותר מוקדם משחשבנו. אסור שזה יקרה.

הפתרון הוא מאוד פשוט. מאוד.

נניח שחברות הגז רוצות לייצא חצי מתמר שגודלו 300 BCM וחצי מלוויתן שגודלו 600 BCM, אבל הן לא רוצות להתחייב על לו"ז לפיתוח לוויתן (אין התחייבות כזאת במתווה הקיים, אלא להשקעה של 1-2 מיליארד דולר שאינם מספיקים לפיתוח). אין בעיה. אפשר לאשר לחברות הגז לייצא חצי מכמות שני המאגרים, אבל רק מלוויתן. כלומר תמר יופנה לשימוש מקומי בלבד, ומלוויתן יהיה אפשר לייצא 450 BCM שהם חצי מהכמות הכוללת. נכון שהתקבולים מהייצוא יתעכבו עד לגמר פיתוח של לוויתן, אבל זה יהיה התמריץ של חברות הגז לפיתוח מהיר. ואם על הדחייה הזאת הם ירצו פיצוי, זה כבר פרטים קטנים. כסף קטן. יחסית.

השינוי הזה הוא Win-Win:

1. חברות הגז יוכלו לייצא כפי שהן דורשות.
2. מדינת ישראל תקבל את המיליארדים שהיא רוצה ממסים ומתקבולי הייצוא, גם אם זה ייקח עוד קצת זמן.
3. העצמאות האנרגטית של ישראל תישמר בעשורים הקרובים והסיכונים ירדו.
4. פיתוח מהיר של לוויתן יהפוך לאינטרס משותף של כולם.

אם חברות הגז יתנגדו למתווה כזה, כנראה שכוונותיהן אינן טהורות. כנראה שגם הן מבינות שעתידו הקרוב של לוויתן מאוד לא ברור ואם זה המצב, א-ס-ו-ר לאשר ייצוא מתמר.

זהו המתווה היחיד שבו כולם יכולים לצאת מעט מרוצים ומעט לא, ויש בו הגיון כלפי כל הצדדים.

המתווה הקיים עדיין לא אושר משפטית. תעשו את הדבר הנכון. אם יאושר ייצוא מתמר ולוויתן לא יפותח, זו תהיה אחריות שלכם. לא תוכלו לומר שלא ידעתם.

צילום: אלבטרוס

ארז צדוק | |ארז צדוק

ארז צדוק הוא מנכ"ל קרנות אביב שמנהלת את אביב ערכית – קרן להשקעה בחברות הוגנות, אביב גלובלית – קרן מניות מגודרת סיכון ואביב ביו-אינווסט – קרן להשקעה בחברות ביומד. צדוק הוא מחלוצי ההשקעות הגלובליות בישראל, כתב את הספרים, 'המדריך הישראלי להשקעות גלובליות' ו-'קרנות גידור – מדריך למשקיע' וכיום מרצה למימון בינלאומי לתלמידי MBA במכללה למנהל. 'אביב ערכית' היא הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות ציבוריות העומדות בקריטריונים שונים של הוגנות זאת מתוך תפיסה כי השקעות בחברות שמתנהלות בהוגנות מספקות תשואות  גבוהות יותר, בסיכון נמוך יותר לאורך זמן. ארז נשוי, אב לארבעה, כתב ארבעה רומנים כשהרביעי, 'הסנדלר מכוכבאן',  דורג במקום רביעי ברשימת רבי המכר של צומת ספרים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ