כל האמת על שערוריית מחיר הגז - ארז צדוק - הבלוג של ארז צדוק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל האמת על שערוריית מחיר הגז

חברות הגז טורחות להציג עובדות כאלה ואחרות על מחירי הגז, במטרה לשכנע שהחוזה השערורייתי שעשו מול חברת החשמל ומחירי הגז בישראל הם סבבה.משרד האנרגיה שותף לאגדות הללו במקום לייצג את האינטרסים של הציבור והמדינה

5תגובות
אסדת קידוח תמר
תומר אפלבאום

בין 220 ל-250 מיליון דולר בשנה - אלו הן עלויות החיפושים, הקידוחים והפיתוח של קידוח תמר (העלויות ההוניות), אם נפרוש אותן לאורך חיי המאגר, כלומר 30 שנה. עלויות התחזוקה השוטפת, לפי הדו"חות, הן כ-130-120 מיליון דולר בשנה - כולל ההוצאות השנתיות על תפעול המתקנים, הוצאות משפטיות וכלליות, וכן הוצאות קידוחי התחזוקה שנעשים אחת לכמה שנים. כך שלמעשה, כשאנחנו מדברים על סך העלויות השונות של פעילות המאגר, נגיע לכ-400 מיליון דולר בשנה.

התפוקה השנתית המקסימלית של מאגר תמר היא 11.5 BCM, ואנחנו די קרובים לשם. (ב-2016 התפוקה היתה 9.53 BCM והיא עולה בכל שנה). כדי להמיר ליחידות חום, נכפיל את הכמות של 11.5 BCM במקדם של 35.31 מיליון, ונקבל 406 מיליון יחידות חום בשנה. כעת נוכל לחשב: מעלויות שנתיות של כ-400 מיליון דולר ותפוקה של כ-400 מיליון יחידות חום בשנה, יוצא שעלות הפקת גז ליחידה חום היא כ-1 דולר.

דלק ונובל מוכרות לחברת חשמל, כלומר לנו, גז במחיר של 5.8 דולר ליחידת חום. עוד מעט המחיר יגיע ל-6 דולר ויותר, כי על פי החוזה ה"גאוני" שנחתם בין חברת חשמל לחברות הגז המחיר אף פעם לא יכול לרדת - אלא לעלות. עלות ההפקה, לעומת זאת, תישאר 1 דולר. עכשיו אפשר להבין איך כיסה מאגר תמר את העלויות שלו כבר אחרי ארבע שנים, ולמה מדובר כנראה במאגר הגז הרווחי בעולם.

עכשיו ברור גם למה מנכ"ל נובל אנרג'י אמר לאנליסטים שלו שמזל שיש לו את ישראל, כי הרווחים האדירים פה מאפשרים לו לכסות הפסדים של החברה במקומות אחרים בעולם. ובמלים אחרות: אנחנו הפראיירים שלהם. עכשיו גם תבינו למה השר יובל שטייניץ היה צריך להטעות כל כך הרבה כדי לכסות על השערוריה הזאת.

תמר מול כריש ותנין

המדינה הכריחה את חברות הגז למכור את המאגרים הקטנים כריש ותנין, כדי "לייצר תחרות". החברה היוונית שרכשה את שניהם מציעה לחברת החשמל לקנות גז מהם החל ב-2021, במחיר שינוע בין 4.5 ל-4.6 דולר ליחידת חום. תמר בזמן הזה, ימכור גז לחברת חשמל ב-6 דולר ליחידת חום. מה מסיקים מזה? שמחיר הגז של תמר מופקע? חכו.

זוכרים שבתמר עלות הפקת גז היא 1 דולר ליחידת חום? אז בכריש עלות הפקת גז היא 3 דולר ליחידת חום, וזה כשהמאגר בתפוקה מקסימלית של 3 BCM בשנה. אם כריש ימכור רק 2 BCM בשנה, עלות ההפקה תעלה ל-4.5 דולר ליחידת חום. קודם כל, אנחנו מבינים מזה שכריש חייב למכור ביוקר כי עלות ההפקה הממוצעת שלו גבוהה הרבה יותר, אז איזה מן תחרות זאת? כדי לייצר תחרות, במקום להוריד את מחיר הגז של תמר - מסבסדים את כריש. ומי משלם את הסבסוד? אנחנו כמובן, בין אם ישירות או בעקיפין. וגם אז התחרות לא מושגת.

ולמרות זאת, כריש מציע מחיר נמוך משמעותית ממחיר הגז שתמר מוכר לחברת החשמל בעקבות מתווה הגז השערורייתי. ועדיין, כריש יהיה חייב למכור לפחות 3 BCM בשנה כי אם יירד ל-2 BCM, עלות ההפקה תעלה לאזור 4.5 דולר ליחידת חום, מה שאומר שהמאגר יפסיד כסף. אגב, עלות פיתוח כריש היא כשליש מעלות פיתוח תמר, אבל משום שכמות הגז בכריש היא כעשירית מהכמות בתמר - עלות הפקת הגז בו היא 3 דולר ליחידת חום, לעומת 1 דולר בתמר. המשתנה המשפיע ביותר על עלות הפקת הגז - הוא כמות הגז במאגר.

אז מה קובע את מחיר הגז? עומק הקידוח? גודל המאגר?

שימו לב שההבדל הגדול במחיר נובע מכמות הגז במאגר ומהכמות שאפשר למכור בשנה. לכן, תמר שגדול משמעותית מכריש, אולי פי 10, יכול למכור הרבה יותר בזול מכריש. אלא שתמר מוכר במחיר הרבה יותר גבוה. תועמלני חברות הגז, כשהם רוצים לשכנע אותנו למרות הכל שהמחיר שבו אנחנו קונים את הגז הוא טוב וסבבה ומשתלם, מדברים על עומק הקידוח ומסבירים שכיוון שהמאגרים האלה נמצאים בעומק הים, הקידוחים יקרים ומעלים את המחיר.

בואו נבחן את הטענה: אם הקידוח פחות עמוק או יותר עמוק, אז ההשקעה ההונית תנוע, נניח, בין 200 ל-300 מיליון דולר לשנה, במקום 250 מיליון דולר כיום. זהו שינוי של 12.5% בערך מההוצאה השנתית. לעומת זאת, אם כמות הגז קטנה בהרבה, אז ההשקעה ההונית מתחלקת על פחות יחידות גז ולכן מחירו יעלה בהרבה. כלומר גודל המאגר משפיע על המחיר הרבה יותר מאשר עומק הקידוח. תמר גדול פי 10 מכריש, ועדיין מחיר הגז לחברת החשמל גבוה משמעותית ממה שכריש הקטן מציע.

מרחק והולכה

תרגיל נוסף של תועמלני חברות הגז הוא להציג דוגמאות של מחירי גז במדינות רחוקות, שהולכת הגז אליהן בעייתית. הנה דוגמה: בארה"ב, ליד בוסטון, מחירי הגז מטפסים לעתים ל-8-7 דולר, כי צינור צר יחסית מוביל את הגז לשם ובזמני לחץ בעלי הצינור מספקים את הגז למי שמרבה במחיר. לעומת זאת, המחיר הממוצע בארה"ב נמוך, בפרט למי שנמצא ברדיוס של 50 ק"מ מנקודת ההפקה. בישראל הגז שוכן ממש לידנו. לא צריך לשנע יותר מדי. אירופה מביאה חלק ניכר מהגז שלה ממרחקים של אלפי קילומטרים. במקרים אלה עלות השינוע עולה לעתים על מחיר הגז.

לכן, השוואה בין המחירים באירופה לבין המחירים בישראל היא פופוליסטית - וזאת עוד מבלי להתחשב בכך שחברות הגז בוחרות בהשוואות שהן מציגות את המועד הספציפי שבו המחירים באירופה עלו (בשנתיים-שלוש האחרונות הם ירדו ב-,50% אבל בחודשיים האחרונים היו עליות, אז מדברים על העליות ומציגים תמונה חלקית ומעוותת), ומדינות ספציפיות עם מבנה מחיר בעייתי עקב מיסוי, הולכה ועוד.

חשוב לדעת כי אירופה היא יבואנית הגז הגדולה בעולם והמחיר מושפע גם מהעובדה שכשוק משותף יש בה מחסור. משום כך, אף שחלק מהגז באירופה מופק בהולנד ובים הצפוני, ותועמלני חברות הגז אוהבות לשחק עם הדוגמאות האלה, מה שקובע את מחיר הגז באירופה הוא המחסור הכולל של השוק המשותף. ועדיין, למרות העליות האחרונות במחיר הגז שנובעות מהחורף הקשה וממחסור זמני שדחפו את מחירי הספוט (המחיר המיידי) למעלה, המחירים באירופה אפילו כיום נמוכים ביותר מ-50% מרמת המחירים ב-2014-2011.

תרגיל הספוט והחוזים העתידיים

תועמלני חברות הגז טוענים כי מחירי החוזים ארוכי הטווח בדרך כלל גבוהים יותר ממחיר הספוט (המחיר המיידי), ולכן מחיר הגז לחברת החשמל, למשל, יהיה גבוה יותר מהמחיר הנקוב בשוק. הסיבה לטענתם היא שחברה שקונה גז לטווח ארוך, צריכה לשלם מחיר גבוה יותר בגלל הוודאות שהיא מקבלת. האמת היא הפוכה. חוזה ארוך טווח עם חברה כמו חברת החשמל, שהיא צרכן אנרגיה וודאי, מעניק קודם כל ביטחון לחברת הגז שיודעת שיש לה תזרים מזומנים וודאי לפחות לתקופה של 15-12 שנה קדימה. כמובן שזה מאפשר לה תכנון עסקי ארוך טווח, כולל לקיחת אשראי זול וקבלת החלטות השקעה במאגרים נוספים. אנחנו מעניקים ודאות למונופול הגז, אך הוא אינו מעניק לנו וודאות - כל עוד אין צינור נוסף ומאגר נוסף.

תקלה בתמר, לדוגמה, תפגע בלקוח שלו עצמו אין ביטחון באספקה - דבר שהיה מקבל לו היתה תחרות והיתה אפשרות לרכוש גז מיותר מאשר מקור אחד (או צינור אחד). אם נבחן את מחירי חוזים ארוכי טווח או חוזים עתידיים (חוזים על מחיר בעתיד), נראה שכיום מחירי הגז בחוזים אלו נמוכים ב-10%-20% ממחיר הספוט. מחיר הספוט, אגב, תנודתי מאוד ולכן לפעמים יהיה נמוך ממחיר החוזים העתידיים, אבל לרוב גבוה מהם.

תעלומת המחיר עדיין לא נפתרה

כל המניפולציות של תועמלני חברות הגז לא יכולות להסביר למה כריש, שבבעלות יוונית, מציע לחברת החשמל גז ב-4.5 דולר כשזה עולה לו 3 דולר, בזמן שתמר מציע לה מחיר של 6 דולר באותה שנה, כשזה עולה לו 1 דולר.

כל המניפולציות גם אינן יכולות להסביר את העובדה שבזמן שהמחירים בעולם ירדו ב-50% ויותר, המחיר אצלנו עלה ב-20%. הן גם אינן מספקות הסבר לאמירה של מנכ"ל נובל אנרג'י שלפיה אנחנו הפראיירים שמכסים להם הפסדים במקומות אחרים, ולא להטעיות המוכחות של שר האנרגיה ולהסתרות של שאר משתפי הפעולה, כפי שנכתבו בבלוג הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

תערוכת מכוניות בדטרויט מישיגן, בינואר השנה

למה הזינוק באינפלציה בארה"ב לא מצליח להחיות את הדולר?

השוק עדיין מציג ביקוש עודף לאג"ח הארוכות על פני אלו הקצרות יותר, ולמרות זינוק האינפלציה לגובהה הרב מזה 11 חודשים, ממשיכות המניות במסען אל הלא נודע. פנחס כהן חושב שאלה הם סימנים מטרידים, ושהתמונה ורודה פחות משרבים נוטים לחשוב

כתבות שאולי פיספסתם