כך נפרדנו מהפעילות הכי בעייתית בשוק ההון

מעשרות גופים שקמו בעקבות הרפורמה שנועדה להגביר את התחרות בתחום החיסכון הפנסיוני - נשארנו דה פקטו עם חברות הביטוח וארבעה בתי השקעות גדולים. טוב יעשו קובעי המדיניות אם ישימו לב לכך שהסיכון בשוק הפנסיה גדל משמעותית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פנסיונרים

השבוע הודיע בית ההשקעות הלמן אלדובי כי הוא מקבל את הצעת חברת הפניקס לרכוש את בית ההשקעות תמורת 275 מילון שקל. לאחר הרכישה, הלמן אלדובי יימחק מהמסחר בבורסה, והוא עם נכסיו המנוהלים ייבלעו בתוך הפניקס.

ב-2018, בית ההשקעות אי.בי.אי מיזג את פעילות הגמל שלו עם זו של הלמן אלדובי בתמורה לכשליש ממניות הלמן אלדובי. בעקבות העסקה, אי.בי.אי תרשום רווח הון של כ-40 מיליון שקל, ובמקביל היא תצא מהפעילות הכי בעייתית והכי מורכבת בשוק ההון הישראלי.

ככל שהחיסכון ארוך הטווח נהיה מרכיב משמעותי יותר בחיינו, כך הסוגיות הכלכליות-חברתיות הסובבות אותו נהפכות מורכבות יותר. לחובבי ההיסטוריה נספר שהרעיון הבסיסי של פנסיה נולד בימי ביסמרק בשלהי המאה ה-19, כתגובה להתחזקות הסוציאליזם.

בתקופתנו, המפץ הגדול שעיצב את התעשייה בישראל היה ב-2006, עם רפורמת בכר. השינויים המהותיים שהרפורמה הזו יצרה היו: הוצאת הכספים הפנסיוניים מהבנקים וכך נוצרה הפרדה בין מפיצים ליצרנים - תהליך שהפחית את ניגודי העניינים והגדיל את התחרותיות.

מעט אחר כך, החלת פנסיית חובה, שהגדילה את המשקל ואת ההשפעה של החיסכון ארוך הטווח על שוק ההון הישראלי - ובייחוד על פיתוח והתהוות שוק האג"ח הקונצרני. היא גם חייבה אותנו להיות מעורים בשאלה מה בדיוק קורה במרכיב הקריטי הזה בנכסינו שעליו כולנו, כנראה, נצטרך להתבסס בעתיד.

קופת חיסכוןצילום: Bloomberg

גופים גדולים מדי ביחס לשוק

מאז ועד היום, כפי שקורה בטבע אחרי מפץ גדול, יש תהליך של התכנסות: מעשרות גופים שקמו בעקבות הרפורמה, נשארנו דה פקטו עם חברות הביטוח וארבעה בתי השקעות גדולים. משוק מבוזר עם תמריצים ליצירתיות, נשארנו עם עשרה מסלולים כמעט זהים אצל כל היצרנים. התוצאה יכולה להיתפש כחיובית: ההסתברות לטעות, קרי לבחור אפיק פנסיוני באופן מאוד לא מוצלח, כמעט לא קיימת.

לצד זאת, נוצרו גופים גדולים מדי ביחס לשוק הסחיר המקומי. ההשקעות של הגופים האלה מתמקדות בחברות הגדולות ולא מהוות מקור להון לחברות קטנות ובינוניות, תהליך שיצר נכות מסוימת לשוק ההון המקומי. התחרות בין היצרנים כיום מתמקדת כמעט רק בדמי ניהול, תהליך המכירה מושפע מאוד מליגת התשואות בטווח הקצר, שהן כמובן חסרות משמעות, והשירות והייעוץ ניתנים כיום על ידי תמהיל של אנשי מכירות מטעם היצרנים לצד סוכנים עצמאיים.

יש יתרונות לתהליך העברת השירות והייעוץ לסוכנים: הם בדרך כלל מעודדים פיזור בין יצרנים, הם מסייעים בריכוז תמונת הנכסים, ואם הם אנשי מקצוע טובים הם יסייעו גם באופטימיזציה של חלוקת הנכסים בין אפיקי השקעות שונים. מאידך, החיסרון המובנה במודל הוא היעדר פיקוח משמעותי ופערים לא קטנים ברמה המקצועית של העוסקים במקצוע.

אבן הנגף של כל התעשייה עדיין טמונה בתפעול. על אף ההתפתחות של תעשיית הפינטק בעולם, אצלנו באומת ההיי-טק לאף אחד לא כדאי להשקיע בתפעול הגמל והפנסיה. התוצאה היא חוסר יעילות משוועת: הרבה כסף אבוד במערכת, קיבוע היתרונות לגודל של התעשייה וחפיר משמעותי ביותר בפני תחרות עתידית. יש שיגידו שבימי קורונה זה דווקא טוב שיש הרבה מקומות עבודה, אבל בימים כתיקונם זה כנראה לא התסריט הרצוי באף תעשייה.

פנסיונרית גולשת באייפדצילום: Bloomberg

הסיכון בשוק הפנסיה גדל

תמונת המצב כיום מורכבת. המצב לא רע אבל רחוק מלהיות טוב. האפשרות לשלב השקעות מעניינות יותר, רווחיות יותר בגמל קיימת בדמות IRA, קופת גמל בניהול עצמאי או בניהול אישי, אבל מרבית הציבור לא מכיר את האופציה הזו או שהיא מורכבת מדי עבורו.

כדי להסביר את ההבדלים, אימצתי אנקדוטה מעניינת של קולגה, העורכת השוואה של האפשרויות בתעשיית החיסכון ארוך הטווח לשוק התחבורה: אפשר לנסוע בפרייבט בדומה ל-IRA בניהול עצמאי, אפשר לנסוע במונית בדומה ל-IRA מנוהל, ואפשר לנסוע באוטובוס בדומה לקופת גמל כללית. עבור רובנו, הפתרון של תחבורה ציבורית הוא מעולה - הוא זול, הוא מביא אותנו ליעד וההסתברות לתקלה נמוכה. זה פחות מוצלח אם אנחנו חושבים על זה ברמת המאקרו.

ברמת המאקרו התיאורטית, שוק החיסכון ארוך הטווח טומן בחובו את ההבטחה שאם לאורך מרבית חיינו נשקיע בכלכלה הישראלית, היא תצמח ותתעצם - ובצאתנו לגמלאות נהנה מהתשואה. אנחנו מפרישים בכל חודש חלק ממשכורתנו שככל שהוא מושקע בחברות ישראליות בשוק הסחיר הוא זמין למימון הגידול בפעילותן וחיזוקן, ובתוך כך הוא מייצר תשואה לחסכונותינו, מחזק ומעשיר את המשק כולו. כשנפרוש לגמלאות התשואה הזו תממן את שארית חיינו.

ככל שהחיסכון ארוך הטווח ריכוזי יותר, הומוגני יותר ותחרותי פחות - התרומה שלו לצמיחה העתידית במשק קטנה, והסיכוי שהוא יניב תשואה שתאפשר לנו לפרוש בכבוד יורד. אחרי עשור שבו הריבית במשק נמוכה מאוד ומרביתנו איננו צופים את עלייתה - הסיכוי לתשואה שתבטיח את פרישתנו רק קטן.

לכל מודל יש יתרונות וחסרונות, אבל טוב יעשו קובעי המדיניות אם ישימו לבם לכך שבנקודת הזמן הנוכחית הסיכון הגלום בשוק החיסכון ארוך הטווח גדל משמעותית, וייתכן כי הגיע הזמן לעשות תיקון מבני נוסף.

אלה אלקלעי

אלה אלקלעי | אלה אלקלעי

עובדת בבית ההשקעות IBI מ-1991 ומכהנת כיום כסמנכ"ל פיתוח עסקי וכיו"ר IBI ניהול תיקי השקעות.

החלה את דרכה כאנליסטית פרמצבטיקה, פיתחה וניהלה את מחלקת המחקר של IBI.

הקימה ב- 2012 את "תשקיעי בעצמך" - פורום פיננסים לנשים מבית IBI, הכולל מפגשים ופעילויות שונות עבור נשים שרוצות להבין יותר בעניינים פיננסיים.

מחוץ לגרף: מכהנת כיו"ר שדולת הנשים וכיו"ר ועדת מענקים של הקרן החדשה לישראל, חברת הנהלה בעמותת מעלה וחברת ועדת השקעות של IVN.
השתתפה בכתיבת הדו"ח "שוק הון חברתי", בחסות קרן יד הנדיב ובהובלת עו"ד דידי לחמן מסר ומר ירום אריאב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום