כולנו נשלם את המחיר על הראייה הצרה של הרגולציה - אלה אלקלעי - הבלוג של אלה אלקלעי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולנו נשלם את המחיר על הראייה הצרה של הרגולציה

לפעמים נדמה שהרגולציה במדינת ישראל סובלת משתי תסמונות בעייתיות: תפישת :אשם עד שלא יוכח אחרת" ו"חשיבת מנהרה". דיון בטיוטת תקנות חדשה, הפוסלות את כלל בעלי העניין, העובדים ובעלי השליטה של הגופים המוסדיים מלהשתתף בוועדת השקעות בקופות גמל, ממחישה את הבעייתיות

7תגובות
משקפי המציאות המדומה של גוגל
דודו בכר

עושה רושם שהרגולציה במדינת ישראל לא מביאה בחשבון שהנהלות ובעלים של בתי השקעות רואים בהשאת רווחים לעמיתים, בהצלחת ההשקעות ובאתיקה והמקצועיות גורמים קריטיים להצלחה.

לפעמים נדמה שהרגולציה במדינת ישראל סובלת משתי תסמונות בעייתיות: תפישת "אשם עד שלא יוכח אחרת" ו"חשיבת מנהרה". הנזק המצטבר של תסמונות אלו גדל והולך מיום ליום וימשיך ללוות אותנו כל עוד לא נשכיל לשנות את צורת החשיבה ולתקן את נזקיה.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

לכל צורת חשיבה יש יתרונות וחסרונות, אבל שילוב בין תפישת "אשם עד שלא יוכח אחרת" ו"חשיבת מנהרה" יוצרת בעייתיות כזו, שקשה לראות כיצד טוב יכול לצמוח ממנה. דיון בטיוטת תקנות, שפורסמה ב-3 בספטמבר 2017, ממחיש בפנינו את הבעייתיות האמורה. הטיוטה שפורסמה מתיימרת להסדיר את הכללים בכל הנוגע לאיתור, מינוי, תנאי כהונה וכשירות לחברי ועדת השקעות בחברה מנהלת של קופות גמל.

מקריאת התקנות ברור מהן נקודות המוצא שמהן יצא הרגולטור. השאלה האמיתית היא האם הוא משרת באופן מיטבי את העמיתים?

אשם עד שלא יוכח אחרת

התקנות המוצעות פוסלות בתנאי הכשירות את כלל בעלי העניין, העובדים ובעלי השליטה של הגופים המוסדיים מלהשתתף בוועדות גם לא כעמדת מיעוט. משתמע מהן שהאנשים שבחרו כייעוד להקים, להשקיע ולנהל חיסכון ארוך טווח אינם אמינים על הרגולטור שאישר אותם ככשירים לתפקיד. משתמע שאם תבואו לאלטשולר, לילין או ל- IBI, בוועדות ההשקעה לא יישבו אנשים מאלטשולר ילין או IBI. יישבו אנשי השקעות שאנחנו לא מכירים, שלא עובדים ולא מכהנים לא בגופים עצמם ולא במוסדות פיננסיים אחרים.

לשיטת הרגולטור לאנשים המנהלים את קופות הגמל וקרנות הפנסיה אין עניין בהצלחת ההשקעות הללו - ולכן מעל ומעבר לבקרות הקיימות הם ומכריהם אינם יכולים לכהן בוועדה, והרגולציה צריכה להכתיב להם מי כן יכולה ויכול לכהן בוועדת ההשקעות.

מיקוד במשימה או צלילה למנהרה

המונח "חשיבת מנהרה" מאפיין את הדרך שבה הרגולציה במדינת ישראל פועלת - יש משימה ומתמקדים רק בה. הרקע, הסיבות, השפעות הלוואי וההצלבות עם תחומי ידע ועניין חופפים נדחקים הצדה.

לחשיבת מנהרה יש יתרונות: נשארים ממוקדים במשימה, לא מתבלבלים מרעשי רקע. אבל בכדי שחשיבת מנהרה תהיה מועילה ולא מזיקה קצה המנהרה חייב להיות מוגדר נכון.

תחשבו על הפער בין האופציות הבאות בהגדרת המטרה:

רוצים ועדת השקעות המוסיפה ידע ומידע לצוות ההשקעות, כזו המורכבת מאנשים עם רקע מגוון שמעשירה את החשיבה ואת הנגישות למידע?

או

רוצים ועדת השקעות שאין לה קשר היסטורי או עניין כלשהו בגוף המנהל או בגופים דומים, אבל שיש לה הכשרה מקצועית ממוקדת מעולם ההשקעות?

רוצים לייצר גיוון בהשקעות ובחשיבה, שיהיו הבדלים בשיטת ההשקעות בין הגופים המנהלים, שתהיה תחרות בשוק על תוכן ולא רק על תקציבי השיווק והמכירות?

או

רוצים להתמקד במניעת ניגודי אינטרסים, ביצירת פרופיל השקעות זהה וקל לפיקוח ומשטור?

רוצים ועדת השקעות שחברים בה אנשים שיש להם אינטרס ועניין שההשקעות יצליחו?

או

רוצים ועדת השקעות ניטראלית, מהאו"ם שעסוקה בכסת"ח בניטור והגבלת הסיכונים?

משטור או פיתוח

נראה שהרגולציה במדינת ישראל תופשת את תפקידה כמגן הציבור ולכן חושבת שתפקידה מתמקד במשטור. לא בהרחבת התחרות, ההזדמנויות, המגוון, כי אם במניעת פשעים ובסגירת כל הפרצות האמתיות והדמיוניות שעשויות להוביל מישהו למעול באמון הציבור.

יש אנשים שיקראו את השורות הללו ויגידו "הרווחתם את זה ביושר", תראו כמה עברות היו בשנים האחרונות בשוק ההון ובחברות הציבוריות. אבל מרבית האנשים מבינים שיש כאן הטיית זמינות מובהקת. היות שהתנהגות טובה לא מדווחת ולא תופסת כותרות - היוצא מהכלל נתפש ככלל.

אם נחזור לטיוטת תקנות ועדת השקעה, הרי שהיא קובעת כי כל חברי ועדת ההשקעות יהיו חיצוניים ובלי "אפס קצהו" של קשר או אינטרס להצלחת הגוף, שהרקע הרלוונטי הוא תואר אקדמי ממקצוע פיננסי, שנדרשת מומחיות מוכחת או ניסיון של שלוש שנים לפחות בתחום פיננסי רלוונטי - ואם לא די בכך בכדי למנוע ניגודי אינטרסים עתידיים אחרי המינוי חברי הוועדה חסינים בפני הדחה למשך שש שנים.

יש כאן שאלה בהסתברות

כמה אנשים יש במדינת ישראל העונים על הקריטריונים הבאים: אין להם קשר כלשהו לבית ההשקעות - לא בעבר ולא בהווה, הם אנשי מקצוע מוערכים עם השכלה וניסיון אבל לא עובדים או מכהנים באף מוסד פיננסי גדול או בינוני? איזה שכר יצטרכו לשלם לעשרת האנשים שעונים על הקריטריונים הללו על חשבון העמיתים? מה תהיה תרומתם לדיון כשהוועדה תדבר על השקעות בטכנולוגיה? באשראי לנדל"ן בגרמניה או בניו יורק? בפוטנציאל השקעה בסין או באפריקה? בבחירת קרן גידור או השקעה אלטרנטיבית במטבעות וירטואליים חדשים?

בכל העולם הפיננסי אנו עדים לכך שמנסים לגוון את הדירקטוריון ולחפש לדירקטוריונים ולוועדות השקעה מגוון בעלי מקצוע. לא רק שלא נותנים עדיפות לאנשים שפיננסים הוא תחום תעסוקתם, אלא דווקא נמנעים מהם. ההנחה היא שבעלי מקצוע יש בחברה עצמה ועל הדירקטורים לייצג את הציבור, ולהרחיב את עולם התוכן, הידע והמידע הנגישים לחברה ולצוותי ההשקעה הפועלים בה.

אין ספק, צריך להגביל את הסיכון, אך עושה רושם שהרגולטור שכח את השיעור הראשון במימון ובמינהל עסקים – אין סיכוי בלי סיכון. אם התקנות יעברו נקבל ועדות השקעה יקרות, צרות אופקים, עם אנשי השקעות לא מוכרים וחסרות כל אינטרס בהצלחת הגוף שבו הן מכהנות. ועדות הממוקדות בהגבלת הסיכון ולא ביצירת הסיכוי.

אז תשאלו את עצמכם, האם כך אתם רוצים שהפנסיה שלכם תנוהל?

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

גילי גולנדר

המיזם שהחל כקטלוג אופנה והפך לעורך תמונות במובייל

גילי גולנדר שילבה את אהבתה לאופנה ולמחשבים - ובנתה, יחד עם שותפיה בבזארט, כלי לעריכת תמונות במובייל ■ הצמיחה המהירה של המיזם, היא הסיבה שגילי גולנדר, אחת משתי המראיינות ב"סטארטאפיסטיות", עוזבת לטובת הפרק הבא בסיפור ההצלחה של המיזם שלה

כתבות שאולי פיספסתם

*#