מורשת נתניהו הבלתי צפויה

ארבעת מערכות הבחירות האחרונות התאפיינו בתנודות גדולות בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. אבל בסוף התהליך אנחנו על סף כניסה של רע"ם לקואליציה

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

הטורים הקודמים עסקו במצב הכלכלי של המגזר הערבי במדינה. אבל מה עם הנוכחות הפוליטית? בשבוע הבא תושבע, כנראה, ממשלה ראשונה המתבססת על קואליציה שכוללת מפלגה ערבית. העובדה שזה לא קרה עד כה היא במידה רבה בגלל חוסר רצון של מפלגות ציוניות להצטייר כתומכות בשותפות עם ערבים או כנתמכות על ידי ערבים, אבל גם הייצוג הערבי בכנסת הוא לא מה שהיה יכול להיות.

לאזרחים הערבים יש זכות בחירה, והם נוטים לבחור במפלגות סקטוריאליות ערביות. במערכות הבחירות הראשונות אלה היו מפלגות לוויין של מפא"י. במקביל, היו מפלגות מעורבות עם נטייה קומוניסטית, מק"י ורק"ח. בשנות ה-90 התחילה עלייה של מפלגות לאומיות ערביות, כמו בל"ד ורע"ם-תע"ל. אבל למרות ריבוי המפלגות, כמעט שני שלישים מהאוכלוסייה הערבית מרגישים שאין מפלגה שמייצגת אותם (הגרף מראה את התפלגות התשובות לשאלה האם יש מפלגה שמייצגת את השקפותיך, מסקר מדד הדמוקרטיה ל-2019). המפלגות האלה נוטות להתמזג ולהיפרד שוב, ככל הנראה משיקולים פוליטיים ולא ערכיים.

הגרף הבא מראה את מספר חברי הכנסת הערבים עבור כל הכנסות מאז קום המדינה. רוב חברי הכנסת הערבים מייצגים מפלגות סקטוריאליות ערביות, ומיעוטם חברים במפלגות יהודיות. רוב חברי הכנסת הערבים במפלגות יהודיות הם דרוזים. ההבדל הזה משתקף גם בדגם ההצבעה: ביישובים ערביים שאינם דרוזיים, מצביעים באופן גורף עבור מפלגות ערביות, ואילו ביישובים דרוזיים יש גם הצבעה ניכרת למפלגות אחרות.

בנוסף, יש מקרים של הצבעה למען מועמד בן המקום. כך למשל, בבחירות 2015 כ-13% מהמצביעים בשפרעם הצביעו לישראל ביתנו, שחבר מועצת העירייה לשעבר חמד עמאר הופיע ברשימתה לכנסת. במקביל, 17% מהמצביעים בכפר קאסם הצביעו עבור מרצ, מפלגתו של עיסאווי פריג'.

הגרף מראה גם את מספר חברי הכנסת הצפוי לפי שיעור הערבים באוכלוסייה. זה מחייב עדינות מסוימת, משתי סיבות. סיבה אחת היא שהרכב הגילים של ערבים שונה מזה של יהודים. לערבים יש הרבה יותר ילדים, ולכן חלקם בין המבוגרים מגיל 18 ומעלה קטן יותר מחלקם הכולל באוכלוסיית המדינה. הסיבה השנייה היא שצריך להפחית את התושבים הערבים של מזרח ירושלים, שאינם אזרחים ואינם יכולים להצביע בבחירות לכנסת. הגורם השני הזה לא נלקח בחשבון בגרף. כתוצאה מכך, הגרף מראה את מספר חברי הכנסת שאמורים לייצג את הערבים תושבי ישראל, אבל הכוח האלקטורלי של הערבים בפועל הוא נמוך יותר.

ההשוואה מראה שמספר חברי הכנסת הערבים אכן לא משקף את שיעור הערבים באוכלוסיית המדינה. הפער הגדול ביותר היה בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. מאז סוף שנות ה-90 מספר חברי הכנסת הערבים נמצא במגמת עלייה, אבל אפילו בשנת השיא, בבחירות לכנסת ה-20 ב-2015, הוא עדיין היה נמוך בכ-5 מנדטים לעומת הצפוי לפי הדמוגרפיה: 17 במקום 22. וגם זה כלל, למשל, את איוב קרא מהליכוד, שמפלגתו לא קיבלה קולות רבים של ערבים.

ההסבר לפער מורכב משלושה רכיבים. ראשית, תושבי מזרח ירושלים שכאמור אינם יכולים להשתתף בבחירות. שנית, שיעור ההצבעה אצל הערבים קצת יותר נמוך משיעור ההצבעה אצל יהודים. ושלישית, אחוזים בודדים מהערבים הצביעו למפלגות יהודיות, בעיקר למרצ.

ארבעת מערכות הבחירות האחרונות התאפיינו בתנודות גדולות בשיעור ההצבעה בחברה הערבית. אבל בסוף התהליך אנחנו על סף כניסה של רע"ם לקואליציה. אז אולי השותפות היהודית-ערבית לא תקרה על ידי שילוב ערבים במפלגות קיימות לפי המודל של מרצ, אלא על ידי שילוב פוליטי במודל של רע"ם. מוחמד מג'אדלה, באולפן שישי לפני כשבועיים, הסביר את ההתנגדות של סמוטריץ' לכניסת רע"ם לקואליציה בכך שהכניסה הזו יכולה להניע מהפך בגישה של הערבים לבחירות: "הבעיה (מנקודת השקפתו של סמוטריץ') היא שהציבור הערבי, ברגע שיבין שיש לו אפשרות להיכנס לממשלה, ויש לו יכולת להשפיע ולהביא תקציבים, דרך הכניסה הזו לממשלה, הערבים יצביעו באחוזים כמו 70 ו-80 אחוז... הכניסה הזו של רע"ם, עם ארבעת חברי הכנסת, תשנה את כל המפה הפוליטית בעתיד".

אם אכן כך יקרה הגרף צפוי להשתנות בבחירות הבאות. נחיה ונראה. ואם זה יקרה, ראוי לזקוף זאת לזכות מורשת נתניהו שאיתחל את התהליך והכשיר את הרעיון של קואליציה עם ערבים.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות