השקעה ממשלתית בתעסוקת נשים ערביות היא חשובה – אבל לא מספיקה

אמנם הפערים בין החברה היהודית לערבית נובעים בעיקר מרמת התעסוקה הנמוכה של הנשים הערביות, אבל גם רמת התעסוקה הגבוהה יותר של הגברים אינה מובטחת. סגירת פערים אלה היא מפתח לחברה בריאה יותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בטור הקודם כתבתי על השינויים באוכלוסייה הערבית בישראל, ועל ההזדמנות הכלכלית שנובעת מכך שאחוז הערבים שבגיל העבודה גדל, ובמקביל יחס התלות קטן. הטור הזה עוסק בצד השני של המטבע: הפערים שצריך לסגור בין החברה הערבית ליהודית. הנתונים מצביעים על כך שמדובר באתגר גדול.

נתחיל מתיאור המצב, ובפרט ההכנסות של משקי בית ערביים לעומת ההכנסות של משקי בית יהודיים. הגרף הבא מפרט את ההכנסה הממוצעת למשק בית לפי גודלו, כלומר לפי מספר הנפשות. יש כאן פירוט מלא עבור משקי בית של נפש עד חמש נפשות. הנקודה הימנית ביותר מייצגת את כל משקי הבית שיש בהם שש או יותר נפשות.

כפי שניתן לראות, ההכנסה של משק בית יהודי ממוצע היא כמעט כפולה מזו של משק בית ערבי באותו הגודל. החריג היחיד מהכלל הזה הם משקי הבית הגדולים ביותר. אצל היהודים משקי בית כאלה שייכים ברובם לחברה החרדית, והכנסתם נמוכה יחסית – אבל עדיין יותר משל הערבים.

הקווים המקווקווים מראים את ההכנסה לנפש, כלומר ההכנסה הכוללת מחולקת למספר הנפשות במשק הבית. הנתונים מראים שההכנסה לנפש קטנה יותר במשקי בית גדולים. מקובל לקבל ירידה כזו כסבירה מכיוון שמשקי בית גדולים הם של משפחות מרובות ילדים, וההוצאות על כל ילד נוסף הן נמוכות יותר מאשר על הילדים הקודמים. מעניין לראות שאצל היהודים הירידה בהכנסה לנפש חדה יותר מאצל הערבים, אבל עדיין ההפרש בין האוכלוסיות נשמר, כולל במשקי הבית הגדולים ביותר.

העיגולים סביב הנקודות בגרף מייצגים את מספר משקי הבית בכל גודל. נתון זה מצביע על הבדל נוסף בין האוכלוסייה היהודית לערבית. אצל היהודים משקי בית קטנים נפוצים יותר. אצל הערבים המצב הפוך: יש יחסית מעט משקי בית קטנים, ויותר משקי בית גדולים. שימו לב גם שמשקי הבית הגדולים אצל הערבים קצת יותר גדולים מאצל היהודים.

אחת הסיבות לפערי ההכנסה היא רמות שונות של תעסוקה. הגרף הבא מראה את רמות התעסוקה בערים שונות, ואיך היא השתנתה בשנים האחרונות. זהו גרף פיזור, שמשלב נתונים על האחוז מהאוכלוסייה שהוא שכיר (הציר האופקי) והאחוז מהאוכלוסייה שהוא עצמאי (הציר האנכי. שימו לב לכך שיש פחות עצמאים, והסקלות בשני הצירים שונות). כל עיר מיוצגת על ידי תרשים עוגה קטן, שמתאר את הרכב האוכלוסייה בעיר, וגודלו משקף את גודל האוכלוסייה בעיר.

התבוננות בגרפים האלה מגלה שלושה צברים של ערים. משמאל למטה נמצאות הערים החרדיות (וגם הערים המעורבות ירושלים, בית שמש, וצפת), שבהן גם מספר השכירים וגם מספר העצמאים נמוך. בצד הימני נמצאות הערים היהודיות והמעורבות שאינן חרדיות. בערים אלה יש יותר שכירים, ויש פיזור רב יחסית של אחוז העצמאים. בתווך נמצאות הערים הערביות. מעניין לראות שתוך שנים ספורות צבר הערים הערביות זז יחסית לערים היהודיות: ב-2013 הוא היה יותר קרוב לערים החרדיות, ואילו ב-2018 נראה שהוא מתקרב לערים הלא חרדיות. המסקנה היא שרמת התעסוקה בערים הערביות היתה במגמת עלייה, אבל עוד לא הגיעה לרמת התעסוקה של יהודים לא חרדים.

כדי להבין יותר טוב את דגמי התעסוקה בחברה הערבית צריך להסתכל בנפרד על תעסוקה של גברים ונשים, ולהשוות אותם עם רמות התעסוקה בחברה היהודית. הנתונים מוצגים בגרף הבא. כפי שניתן לראות, הסיבה לרמת התעסוקה הנמוכה יותר אצל ערבים היא בעיקר תעסוקת נשים נמוכה יותר. תעסוקת הגברים הערבים דומה לזו של הגברים היהודים. אבל תעסוקת הנשים הערביות נמוכה משל כל חברה אחרת: היא התנדנדה באזור ה-10% עד תחילת שנות ה-90, ואז התחילה לעלות, וכיום היא באזור ה-30%. תעסוקת נשים יהודיות, לשם השוואה, גבוהה בהרבה.

תופעה מעניינת היא שבמקביל לעלייה בתעסוקת נשים, עד שנת 2000 היתה ירידה בתעסוקה של גברים – מטווח של 80%-65% בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת למינימום של פחות מ-55% בתחילת שנות ה-2000. ירידה זו היתה משותפת לגברים ערבים ויהודים, וקשורה כנראה לעלייה בדרישות להשכלה וכתוצאה מכך לקושי גובר למצוא עבודה בלי השכלה מינימלית. בתחילת המאה הנוכחית התהפכה המגמה והתחילה עלייה קלה.

למרות זאת, בשנים האחרונות יש שוב מגמה מדאיגה של ירידה קלה בתעסוקה, לא רק אצל הגברים הערבים אלא גם אצל הנשים. מגמה זו גורמת לצמיחה מחדש של פער תעסוקתי בין הקהילות הערביות ליהודיות. המשמעות היא שאי אפשר להשקיע רק בתעסוקת נשים. אמנם עיקר הפער בין האוכלוסיות נובע מרמת התעסוקה הנמוכה של הנשים הערביות, אבל גם רמת התעסוקה הגבוהה יותר של הגברים אינה מובטחת. מה שמחזיר אותנו להזדמנות ההיסטורית שהוזכרה בטור הקודם. עכשיו זה הזמן להשקיע בחברה הערבית וליצור הזדמנויות תעסוקה לקבוצה הגדלה של בני גיל העבודה. אם לא נשכיל לעשות זאת יגדלו הפערים, ואיתם התסיסה החברתית והאלימות.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker