כמה מובטלים באמת יש בתקופת הקורונה?

שיעור הנפלטים מכוח העבודה קטן יחסית – בין אחוז לשניים מהאוכלוסייה בגיל העבודה. ההשפעה הגדולה של הקורונה היא על היוצאים לחל"ת, ששיעורם נע בין 3% ל-20%

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

מאות אלפי ישראלים אבדו את מקור פרנסתם בגלל הסגרים וההגבלות שהממשלה הטילה כדי להקטין את התחלואה בקורונה. אבל כמה בעצם?

על פניו יש שלושה מקורות אפשריים לנתונים. הראשון הוא המוסד לביטוח לאומי. הביטוח הלאומי אחראי על תשלום דמי אבטלה, אז הוא אמור לדעת כמה מובטלים יש. ואכן יש נתונים על מקבלי דמי האבטלה. הבעיה עם זה היא שלא כל מי שמובטל מקבל דמי אבטלה. ראשית, זה רק לשכירים: עצמאים שהעסק שלהם נסגר לא נחשבים. שנית, דמי האבטלה בעיקרון מוגבלים בזמן, אם כי במקרה של הקורונה בינתיים האריכו את תקופת הזכאות.

כדי לקבל דמי אבטלה צריך להירשם כדורש עבודה בשירות התעסוקה. אז המקור האפשרי השני הוא הרישומים של דורשי עבודה. שירות התעסוקה מפרסם נתונים כאלה, אבל בעיקר על הבקשות החדשות ועל מי שחזרו לעבודה. לא מצאתי פרסום מסודר של כמה דורשי עבודה יש בכל רגע נתון. בנוסף, הנתונים לא תמיד מדויקים כי אנשים מזדרזים להירשם כשהם מאבדים את העבודה, אבל לא מזדרזים לדווח כשהם חוזרים לעבודה.

מה שמשאיר את המקור השלישי, שהוא סקר כוח האדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). זה סקר נרחב שהלמ"ס עורכת באופן שוטף, והתוצאות מתפרסמות מדי חודש. הנסקרים נשאלים על העבודה שלהם בשבוע שלפני מועד הסקירה, כך שהנתונים מעודכנים, ובמידה שהמדגם טוב אז הם גם משקפים את המצב של כלל האוכלוסייה.

השאלה המעניינת היא, בהינתן התשובות לסקר, איך מחליטים מי מובטל. זה לא סתם מי שלא עובד. למשל ברור שילדי בית ספר הם לא מובטלים. כנראה שגם עקרות בית לא בדיוק. שיטת הסיווג של הלמ"ס מתוארת בתרשים הבא.

השלב הראשון הוא לחלק את אוכלוסיית המדינה לפי גיל סף. הסף הוא 15: כל מי שמתחת לגיל 15 נחשב צעיר מדי מכדי לעבוד. מי שמגיל 15 ומעלה נחשב בגיל העבודה. שימו לב שזה כולל גם פנסיונרים, כי אין גבול עליון.

את מי שבגיל העבודה מחלקים שוב לשניים: אלה שבכוח העבודה ואלה שאינם בכוח העבודה. החלוקה הזו נועדה להוציא מהחשבון את מי שלא צפוי שיעבדו, כמו סטודנטים ופנסיונרים. בנוסף זה כולל גם עקרות בית, כי באופן מסורתי העבודה שלהן בבית לא נחשבת במסגרת הכלכלה הלאומית.

כעת נשארנו עם כוח העבודה, שהם מי שאמורים לעבוד ומהווים את הבסיס לסטטיסטיקה של העבודה. את כוח העבודה מחלקים באופן טבעי לשניים: אלה שאכן עובדים ואלה שלא. מי שלא עובדים הם "בלתי מועסקים", או המובטלים. כשמדברים על אחוז האבטלה, מה שמחשבים הוא את אחוז המובטלים מתוך כוח העבודה. אבל שימו לב שכדי להיחשב כמובטל צריך לחפש עבודה. מי שלא מחפש עבודה לא נחשב למובטל אלא למי שנפלט מכוח העבודה. בתנאים רגילים זו הבעיה העיקרית עם ההגדרות האלה: מי שהתייאש מלמצוא עבודה נעלם מהרישום ולא נספר יותר.

את המועסקים מחלקים גם לשניים: אלה שעבדו בשבוע שלפני הסקר, ואלה שלא עבדו בשבוע הזה. למשל זה יכול לקרות בגלל מילואים או חופשה. כדי לא לספור אותם בטעות בתור מובטלים, סופרים אותם בתור מועסקים ש"נעדרים זמנית" מהעבודה.

כל זה היה גם לפני הקורונה. כתוצאה מהקורונה קרו שתי תופעות שחייבו עידון של הסיווג הרגיל. האחת היא שהיו מי שנפלטו מכוח העבודה, כי הם פוטרו או העסק שלהם נסגר ופשוט אין להם אפשרות לחפש עבודה כי הכל סגור. אז הלמ"ס התחילו לשאול את מי שלא בכוח העבודה אם זה המצב. השנייה היא שהמון אנשים הוצאו לחל"ת (חופשה ללא תשלום). זה לא הופך אותם למובטלים, כי בעיקרון עוד יש להם עבודה – הם פשוט מתבקשים לא לבוא לעשות אותה אלא להישאר בבית. אז הלמ"ס הוסיפו בירור לגבי הנעדרים זמנית אם זה בגלל חל"ת או מסיבות רגילות.

התוצאות של הסקרים מאז תחילת 2020, אחרי עיבוד לפי הכללים האלה, מוצגות בגרף הבא. מה שיש כאן הוא החלוקה של האוכלוסייה בגיל העבודה לפי הסיווגים השונים.

כפי שניתן לראות, שיעור הנפלטים מכוח העבודה קטן יחסית – בין אחוז לשניים מהאוכלוסייה בגיל העבודה. ההשפעה הגדולה של הקורונה היא על היוצאים לחל"ת, ששיעורם נע בין 3% ל-20% מהאוכלוסייה בגיל העבודה בחודשים השונים. שימו לב שהשיעורים מתוך כוח העבודה גדולים יותר, ועומדים על 4.5% עד 31% (כי כ-37% מהאוכלוסייה בגיל העבודה הם לא בכוח העבודה).

כדי לעשות את זה קצת יותר מוחשי, הגרף האחרון מראה בכמה אנשים מדובר – כלומר כמה היו רוצים לעבוד אבל לא עובדים בכל חודש בתקופה הזו. השיא הבלתי מעורער שייך לסגר הראשון, שהיה הסגר הרציני ביותר. כמעט מיליון וחצי אנשים לא עבדו באפריל. בחודשים מאז יוני ועד ינואר (החודש האחרון עבורו היו נתונים) המספר היה בין 500,000 ל-850,000. הרוב הם אנשים שיצאו לחל"ת, ולא באמת ברור שלכולם תהייה עבודה לחזור אליה. שימו לב גם לכך שבנוסף למי שנפלטו מכוח העבודה או יצאו לחל"ת, נראה שיש עלייה קטנה גם במספר המובטלים. אלה כנראה מי שפוטרו אבל בכל זאת מנסים למצוא עבודה. אבל הלמ"ס לא שאלו על זה, ולכן ההבחנה הזו לא נכללת בנתונים.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker