קורונה: סיכום שנה בגרפים

נגיף הקורונה התגלה בסין בדצמבר 2019, והחל להתפשט בעולם, כולל אצלנו, בפברואר 2020. עברה בדיוק שנה מהחולה המאובחן הראשון כאן, אז זה זמן טוב לסכם מה אנחנו יודעים, מה קרה, ומה המצב

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

זו מחלה רצינית

קודם כל, שיהיה ברור שהקורונה היא מחלה רצינית שמחייבת התייחסות רצינית. גם אם בתגובה למחלה התערבבו שיקולים פוליטיים שונים (לא רק אצלנו אלא גם במקומות אחרים בעולם), זה לא אומר שהכל פוליטי. מי שטוענים שהקורונה היא שקר לא יודעים על מה הם מדברים ומסכנים את עצמם ואת סביבתם.

מצד שני, מגפת הקורונה היא לא קטסטרופה חסרת תקדים. ליתר דיוק, זה תלוי בתקופת ההתייחסות. אם מסתכלים על ההיסטוריה האנושית, אפשר לטעון שהקורונה היא בכלל לא מגפה. נכון ל-23 הפברואר 2021, כ-112 מיליון אנשים בעולם חלו בקורונה, מתוך אוכלוסייה כוללת של כ-7.8 מיליארד, שזה 1.44%. מספר המתים בעולם עד כה הוא 2.5 מיליון, שזה 0.03% מהאוכלוסייה. במגפת הדבר של אמצע המאה ה-14 מתו לפי הערכות 30%-60% מאוכלוסיית אירופה.

אבל בסטנדרטים של המאה ה-21, מחלת הקורונה היא המגפה המשמעותית ביותר בהפרש ניכר. היא התפשטה בכל העולם, והדביקה מספרים משמעותיים של אנשים. הרוב אמנם מפתחים מחלה קלה בלבד, ולחלק אפילו אין סימפטומים בכלל, אבל חלק חולים קשה, וכמובן יש לא מעט מתים.

אחת הסיבות למספר המתים הנמוך יחסית הוא התפתחות הרפואה. בנוסף, ממשלות ברחבי העולם נקטו בפעולות מנע שונות כדי לרסן את המחלה. הפעולות האלה מוצדקות בכך שמדובר במחלה רצינית. אבל זה שהמחלה רצינית לא אומר שמוצדק להפעיל תגובות לא שקולות. יש מה לעשות כדי להקטין את הסכנה, אבל לתגובות האלה יש מחיר כלכלי, חברתי ונפשי, וצריך לקחת אותו בחשבון ולאזן.

בהמשך הטור אפרט, במידת האפשר בצורה כמותית, על כל הנושאים האלה, כפי שהם באים לידי ביטוי בישראל. הדגש כאן הוא על הצד הבריאותי; בהיבט הכלכלי-חברתי אעסוק בטור אחר בהמשך.

נתוני תמותה

נתחיל עם נתוני התמותה. נתוני התמותה הם המדד המובהק ביותר לעד כמה מגפת הקורונה חמורה. יש שני מדדים כאלה: שיעור התמותה מהמחלה והתמותה העודפת הכוללת.

שיעור התמותה מהמחלה הוא היחס בין מספר המתים למספר החולים: מתוך כל אלה שחלו, כמה מתו בסוף. קשה להעריך את זה, כי הנתונים תמיד חלקיים. את מספר המתים יודעים בצורה סבירה, אבל את מספר החולים לא: אנחנו יודעים רק כמה אובחנו. עם זאת, ידוע גם שלרוב מי שנדבקים יש סימפטומים קלים בלבד, או שאפילו אין סימפטומים בכלל. הרבה מהאנשים האלה לא נבדקים ולא מאובחנים, אבל הם כן תורמים להתפשטות המגפה.

כשמגפה תסתיים אפשר יהיה לחשב הערכה של שיעור התמותה על יד חלוקת מספר המתים במספר המקרים. ככל שהיו יותר נדבקים שלא אובחנו, ההערכה הזו פחות מדויקת, אבל לפחות היא נותנת לנו חסם עליון על שיעור המתים: מכיוון שמספר הנדבקים בעצם גבוה יותר ממה שאנחנו יודעים, שיעור התמותה האמיתי נמוך יותר, אולי באופן משמעותי, ממה שאנחנו מחשבים.

בזמן שהמגפה עדיין לא נגמרה אי אפשר לעשות הערכה מלאה, כי עוד לא יודעים מה יעלה בגורלם של אלה שעדיין חולים. אבל אפשר לעשות קירוב על ידי חישוב מספר המתים מתוך המקרים הידועים עד כה (אלה שמתו או הבריאו, בלי אלה שעדיין חולים). התוצאות של החישוב הזה לנתוני 23 בפברואר 2021 הן:

בעולם יש עד כה 2,487,501 מתים ו-87,874,669 מחלימים. שיעור המתים הוא 2.75%. בישראל יש עד כה 5,604 מתים ו-710,059 מחלימים. שיעור המתים הוא 0.78%.

לשם השוואה, במגפת השפעת העולמית שחוזרת כל חורף, רק אחד מאלף בערך מתים, שזה 0.1%, והתרגלנו לקבל את זה. בשפעת הספרדית של 1918 מתו בערך 2% מהחולים. במגפת הסארס של 2004-2002 מתו בערך 15%. במגפת האבולה של 2016-2014 מתו כ-50%. אז הקורונה חמורה באופן ניכר משפעת רגילה, אבל לא מתקרבת למגפות הקשות באמת.

בהקשר שלנו, שיעור התמותה בישראל נמוך יחסית. סיבה אחת לכך היא הרכב הגילים באוכלוסייה: בישראל יש יחסית הרבה ילדים וצעירים. כפי שנראה בהמשך, התמותה עולה באופן תלול עם הגיל. אז במדינה כמו ישראל, שיש בה פחות קשישים, יש פחות תמותה.

תמותה עודפת היא ההפרש בין התמותה בזמן המגפה לממוצע הרב-שנתי. זה מדד חשוב כי הוא כולל לא רק את מספר המתים מהמחלה עצמה, אלא גם את כל ההשלכות האחרות. למשל, הלחץ בבתי החולים עלול לגרום לכך שלא יתנו טיפול ראוי לחולים במחלות "שגרתיות" (למשל מחלות לב או סרטן) כי כולם היו עסוקים בקורונה, וייתכן גם שחולים כאלה יחששו לבוא לבתי החולים מלכתחילה. זה מעלה את האפשרות שיהיה גל של מתים ממחלות אחרות. מצד שני, הסגר והקטנת הפעילות החברתית והכלכלית הובילו להקטנה ניכרת בנסועה, אז אולי יש פחות מתים מתאונות דרכים. בנוגע לקורונה עצמה, ייתכן שחלק מהמתים היו מתים השנה בכל מקרה מסיבה אחרת. כך שיש הרבה השלכות לשני הכיוונים, וקשה לכמת את כולם. נתוני התמותה הכוללים מאפשרים לראות מה התוצאה הסופית של הכל ביחד.

הגרף הבא מראה את השינוי בתמותה היומית ב-2020 יחסית לממוצע הרב שנתי, באחוזים. הממוצע חושב על השנים 2019-2015. לכאורה אפשר היה להשתמש ביותר שנים כדי לקבל תוצאות משקפות יותר, אבל מכיוון שהתמותה הכוללת נמצאת במגמת ירידה עקבית זה לא יהיה נכון. הבעיה היא שמדובר במספרים קטנים, ויש תנודות אקראיות משמעותיות מיום ליום. כדי "להחליק" את הנתונים ביצעתי ממוצע רץ על חלון של 7 ימים. הגרף מראה גם את סטיית התקן של התמותה ב-5 השנים האלה, כדי לתת מושג על התנודות הרגילות בין שנה לשנה.

כפי שניתן לראות בגרף, 2020 התחילה עם תמותה נמוכה באופן חריג. הגל הראשון של הקורונה, באפריל, העלה את התמותה לטווח הרגיל או אולי טיפה מעליו. אחר כך התמותה ירדה שוב לטווח הרגיל. התמותה העודפת העיקרית היתה בגל השני: מאמצע ספטמבר עד סוף אוקטובר התמותה היתה 20%-30% מעל הממוצע הרב שנתי, שזה הרבה יותר מהתנודות הרגילות משנה לשנה. אבל אחרי הגל הזה התמותה שוב ירדה לטווח הרגיל. לקראת סוף השנה היתה עלייה בתמותה הכללית, אבל זה קורה כל שנה בחורף ו-2020 לא היתה חריגה. הגל השלישי של הקורונה היה ברובו כבר בתחילת 2021, ועל התקופה הזו עדיין אין נתונים טובים של התמותה הכללית.

השורה התחתונה היא שבשיא הגל השני נגרמה תמותה עודפת משמעותית כתוצאה מהקורונה. אבל מכיוון שהשנה התחילה (לפני הקורונה) עם תמותה נמוכה במיוחד, סך התמותה העודפת לאורך כל השנה היה רק 2.5%, שזה לא משמעותי. לסיכום, הקורונה הפכה את 2020 בישראל משנה עם תמותה מתחת לממוצע לשנה עם תמותה מעל הממוצע, אבל עדיין בטווח התנודות הרגילות משנה לשנה.

דינמיקה של תחלואה

בחדשות הקורונה מתוארת כמחלה שבאה בגלים – היה גל ראשון, ואז גל שני, ועכשיו השלישי. אבל זה תיאור חלקי בלבד. חשוב לשים לב גם למצב היציב בין הגלים. מה שקובע אם רמת התחלואה תעלה או תרד או תישאר פחות או יותר אותו הדבר הם שני הגורמים הבאים.

  • ה"ערבוב" של האוכלוסייה. כלומר, כמה אנשים כל אחד פוגש בממוצע ובאיזה תנאים. ככל שנפגשים יותר, ובפרט בחדרים סגורים, יש יותר סכנה של הדבקה. המסכות והסגרים נועדו להקטין את זה. חגים נוטים להגביר את זה, כי נפגשים עם מי שלא נפגשים איתם בשגרה, ומדברים איתם הרבה במרחק קצר ובמקומות סגורים.
  • היעילות של זיהוי ובידוד חולים. ככל שהמערכת יעילה יותר, היא מוציאה את החולים מהמשחק מהר יותר, והם מספיקים להדביק פחות אחרים. זה מחייב הרבה בדיקות, תשובות מהירות, וחקירות אפידמיולוגיות יעילות, כולל מניעה אפקטיבית של יבוא חולים מחו"ל.

הצירוף של הגורמים האלה קובע את "מקדם ההדבקה" R, כלומר כמה אנשים יידבקו מכל חולה. אם R גדול מ-1, מספר החולים יגדל ויילך. אם R קטן מ-1, המחלה תצטמצם. קשה לחשב את R כי אין מידע מלא על הנדבקים. אנחנו יודעים רק על מי שנבדקו ואובחנו.

אנחנו לא באמת יודעים מה קורה עם הקורונה "במצב רגיל", כשאין שום הגבלות על האוכלוסייה ושום בידוד של חולים, כי בכל העולם כשהמגפה התחילה להתפשט התחילו לנקוט בכל מיני צעדים כדי להאט אותה. אבל בכל מקום שנפגע לקח לרשויות קצת זמן להבין מה קורה. בפרט, אפשר להסתכל על מה שקרה בווהאן שבסין בחודש הראשון. אם מציגים את מספר החולים שם בציר לוגריתמי רואים שקצב הגדילה היה אקספוננציאלי כמעט עד סוף ינואר 2020. עד אז אובחנו 5,794 חולים, ו-132 מהם נפטרו. קצב הגידול של המקרים בשלב האקספוננציאלי היה 51% ביום. בקצב כזה מספר החולים מכפיל את עצמו תוך קצת פחות מיומיים. אבל שימו לב שזה מייצג את ההתנהגות של האוכלוסייה במקום מסוים (ויש להניח שצפוף) בלב העיר. זה לא בהכרח מייצג את מה שהיה קורה במקומות אחרים.

בנוסף, ייתכן שמספר האבחונים קשור למספר הבדיקות, ולא באמת משקף. זה היה המצב בארץ: בחודש הראשון (23 בפברואר 2020 עד 26 במארס 2020) היתה גדילה אקספוננציאלית בקצב של כ-28% ביום (הכפלה כל 3 ימים). אבל היה זה מצביע לפחות על האפשרות שאם היו בודקים יותר היו מאבחנים יותר.

מה שקרה אצלנו בכל השנה האחרונה מוצג בגרף הבא. אני מראה כאן את מספר החולים קשה, מספר המונשמים ומספר המתים כל יום. אני לא מראה את מספר החולים, כי כאמור זה נתון הרבה פחות מדויק, שתלוי בין היתר במספר הבדיקות שמבצעים.

אז בהתחלה גם אצלנו היתה גדילה אספוננציאלית, ונוצר הגל הראשון. ההיסטריה היתה רבה, ופסח התקרב, וזה התאים פוליטית, וכך נוצר הסגר הראשון. זה היה סגר אמיתי, עם מחסומים משטרתיים ברחובות ובכבישים הבין-עירוניים. הסגר עבד, ועד סוף מאי התחלואה ירדה לרמה נמוכה ביותר. רק חבל שהאמון בממשלה נפגע על ההתחלה, כשהסתבר שלמרות ההנחיות שכל אחד יחגוג את הסדר בנפרד, דווקא ראש הממשלה, שר הבריאות והנשיא חגגו עם הילדים.

הסדקים התרחבו עם הברדק בנוגע ליציאה מהסגר, וחוסר התפקוד של מערך הבדיקות האפידמיולוגיות, מה שממשיך עד היום (ומתואר בקצרה בהמשך). זה הוביל לגל השני. שימו לב שלגל השני יש שני שלבים. בשלב א', מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר בערך, היתה תחלואה די קבועה ברמה דומה לשיא הגל הראשון. זה שיקף את רמת הערבוב הציבורי ותפקוד מערכת הבדיקות והבידוד בתקופה הזו. בתקופת החגים החל מאמצע ספטמבר התרחש שלב ב', שבו התחלואה גדלה באופן ניכר בגלל המפגשים המשפחתיים בחגים. הגל הזה ייחודי לישראל – ברוב העולם זו היתה תקופה של תחלואה נמוכה.

הגל השני דעך בסופו של דבר כי החגים נגמרו. היה גם סגר, אבל הרבה פחות רציני מהראשון. עם זאת, הרמה שירדנו אליה היתה הרמה של שלב א', לא הרמה הנמוכה שהיתה אחרי הגל הראשון, כי הסגר לא היה רציני ולא היה שינוי עמוק של ההתנהגות.

ואז התחיל הגל השלישי, כנראה בעיקר בגלל החורף. הגל הזה הוא במקביל לגלים דומים בהרבה מקומות (יש מקומות שזה היה בנובמבר, ויש  שכמו אצלנו בינואר), אבל שם זה גל שני, לא שלישי. בעקבות הגל השלישי הוטל סגר שלישי, אבל הסגר הזה נתקל בזלזול בוטה מצד האוכלוסייה, עד שנראה שהשפעתו היחידה היא לבצע וידוא הריגה באותם עסקים שאכן נסגרו. כתוצאה התחלואה בגל הזה גבוהה יותר והגל ארוך יותר מהגל השני.

מי החולים

כל הדיון לעיל חוטא בראייה כוללנית של כל הארץ כמקשה אחת. זה כמובן לא נכון. חלק מהותי ממגפה כמו הקורונה הוא שיש דיפרנציאליות לפי גיל, מגדר ומקומות. וזה חשוב כדי לעצב את המדיניות שמכוונת את ההתמודדות עם המחלה.

נתחיל עם החלוקה לפי מגדר וגיל. הגרף הבא מבוסס על תרשים עוגה שמראה את החלוקה של האוכלוסייה בישראל לקבוצות מגדר וגיל (נשים משמאל בוורוד, וגברים מימין בתכלת). מעל התרשים הבסיסי מצוירים פלחים שמייצגים את אוכלוסיית החולים. הפלחים האלה משתמשים באותן זוויות בשביל הקבוצות השונות, ומייצגים את השוני במספר החולים בכל קבוצה על ידי אורך הפרוסה. כך פרוסות שבולטות מעבר לעוגה המקורית מייצגות חולים מעבר למה שהיה צפוי לפי גודל הקבוצה באוכלוסייה, ואילו פרוסות קצרות יותר מייצגות פחות חולים ממה שהיה צפוי. אם הסיכוי לחלות זהה לכל פלחי האוכלוסייה נקבל פשוט עוגה כמו המקורית. אם מסתכלים על הנתונים (הלא מדויקים) בנוגע לחולים, רואים שצעירים בגילי 29-20 חולים קצת יותר ממה שהיה צפוי, ואילו נערות וקשישות (ובמידה קטנה יותר גם קשישים) קצת פחות. אבל ההבדלים לא מאוד גדולים.

אבל מה עם שיעור התמותה? כפי שראינו לעיל שיעור התמותה בישראל נמוך. אבל הוא לא מתחלק בצורה אחידה על כל האוכלוסייה. כשמסתכלים על שיעור התמותה בקבוצות שונות של גיל ומגדר, רואים שתי תופעות בולטות: גברים מתים באופן משמעותי יותר מנשים; ושיעור התמותה עולה באופן משמעותי עם הגיל.

כתוצאה מהצירוף הזה, שיעור התמותה עבור גברים בגיל 80 או יותר עומד על כ-19% – כמעט חמישית מהחולים בגילים האלה מתים.

המסקנה היא שניתן להשפיע על התמותה בצורה המובהקת ביותר על ידי הגנה על הקשישים, למשל השקעה במיגון, בדיקה, וחיסון של צוותים בבתי אבות ובפרט במחלקות סיעודיות. בתחילת במגפה התחום הזה היה פרוץ, מה שגרם להתפרצויות מקומיות של המחלה נושא זה זכה לפרק מיוחד מנתוני הדו"ח עולה שקשישים במוסדות היו בערך חצי מהמתים מתחילת המגפה עד סוף יולי 2020, זאת על אף שהם מהווים רק כאחוז אחד מהאוכלוסייה. מתחילת אוגוסט שיעור הקשישים מבין המתים התחיל לרדת. הירידה מיוחסת לפעילות של פרויקט "מגן אבות ואמהות",

לסיום, ניתן גם לאפיין את רמת התחלואה בערים השונות. בגרף הבא כל עיר מיוצגת על ידי דיסקית, שהגודל שלה משקף את גודל האוכלוסייה בעיר והצבעים שלה משקפים את הרכב האוכלוסייה. המיקום האנכי של הדיסקית משקף את מקרי הקורונה לאלף נפש. המיקום האופקי משקף את ההכנסה הממוצעת בעיר. כפי שניתן לראות, בערים מבוססות התחלואה נמוכה יותר, ובערים עניות התחלואה גבוהה יותר. בערים החרדיות רמות התחלואה גבוהות ביותר, וחורגות באופן בולט מרמות התחלואה שרואים בערים עניות אחרות. זה קורה כתוצאה משילוב של תנאים אובייקטיביים של צפיפות ושל התנהלות ההנהגה החרדית שמסרבת לקבל את מרות הממשלה בנוגע לכללי הריחוק החברתי. הפער בין הערים השונות מצדיק התייחסות נפרדת, ובפרט את מודל הרמזור. לא סביר, למשל, להטיל סגר על מודיעין בגלל המצב במודיעין עילית.

חיסונים והשפעתם

לחיסונים נגד נגיף הקורונה יש פוטנציאל לשנות לגמרי את חוקי המשחק. מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) נתן אישור חירום להשתמש בחיסון של חברת פייזר ב-11 בדצמבר 2020. כשבוע מאוחר יותר ניתן אישור גם לחיסון של חברת מודרנה. שתי החברות הציגו נתונים על יעילות של כ-95%.

מבצע החיסונים בישראל התחיל ב-19 בדצמבר 2020. בהתחלה חיסנו צוותים רפואיים ובני 60 ויותר. בהמשך הורידו את סף הגיל. באחרונה, עם הירידה בביקוש לחיסונים, התחילו לחסן את כל הגילים שהחיסון אושר עבורם (מגיל 16 ויותר).

הגרף הבא מציג את שיעור החיסון בערים השונות כפונקציה של שיעור תחלואה. מספר החיסונים כאן הוא לא המספר הכולל, אלא מספר אלה שקיבלו מנת חיסון ראשונה. ההנחה היא שמי שקיבל מנה ראשונה יקבל גם את השנייה. ספירת כל החיסונים שניתנו (מנה ראשונה וגם מנה שנייה) תגרום לספירה כפולה של אלה שקיבלו כבר את המנה השנייה.

מה שרואים בגרף הוא שמתחסנים פחות איפה שצריך יותר. רמת ההתחסנות הנמוכה ביותר הוא דווקא בערים החרדיות, שהתחלואה בהן היא הגבוהה ביותר. בערים יהודיות אחרות התחלואה נמוכה יחסית ושיעור החיסונים גבוה. בערים הערביות רמת התחלואה ושיעור החיסונים נמצאים בין לבין. המצב הזה מאתגר את הרשויות לפתח תוכניות שיגדילו את שיעור המתחסנים במקומות שבהם נוטים שלא להתחסן.

השאלה הגדולה היא כמובן עד כמה החיסונים עוזרים. אפשר ללמוד על זה מהשינוי בתחלואה, בפרט לפי גיל, מאז תחילת החיסונים. הגרף העליון בצמד הבא מראה את שיעור ההתחסנות של בני 60 ויותר ולעומת בני מתחת ל-29 ובני 59-30. כפי שניתן לראות קרוב ל-80% מהזקנים התחסנו תוך שבועיים, ואחר כך גם קיבלו את מנת החיסון השנייה. אצל האחרים קצב החיסון נמוך יותר ככל שהם צעירים יותר, בין היתר כיוון שבהתחלה לא אפשרו להם להתחסן.

הגרף השני מראה את קצב ההדבקה לשלושת הקבוצות. מאז תחילת המגפה הקצב היה במידה רבה זהה: כולם נדבקו לפי חלקם באוכלוסייה. בגל השני נראה שזקנים נזהרו בהתחלה יותר, אבל תוך זמן קצר קצב ההדבקה שלהם עלה גם. עם תחילת הסגר השלישי בסוף דצמבר נוצר פער משמעותי: צעירים יותר חלו יותר, והפעם קצב ההדבקה של הזקנים נחסם. ההבדל נהפך למובהק עוד יותר בסוף ינואר, כשההדבקה אצל הזקנים התחילה לרדת בחדות. זה קרה בערך עם סיום מתן החיסון השני לקבוצת הגיל הזו. גם ההדבקה של גילי הביניים ירדה במקצת לעומת המצב אצל הצעירים ביותר. לא מופרך להניח לכן שהירידות בהדבקה נובעות מהחיסונים, אבל צריך לחכות לעוד נתונים כדי להיות יותר בטוחים.

אז האם החיסונים באמת יפתרו את הבעיה ולא נצטרך לדאוג יותר לגבי הקורונה? עוד מוקדם לחגוג. ראשית, היעילות של החיסונים לפי נתוני היצרנים היא כ-95%, כלומר גם מחוסנים יכולים לחלות. בנוסף, עוד לא לגמרי ברור עד כמה החיסון מקטין את התחלואה או רק מרסן את הסימפטומים, והמחוסנים עלולים להדביק אחרים על אף שנראה שהם לא חולים בעצמם. מעבר לכך, הווירוס התפשט בכל העולם והדביק יותר מ-100 מיליון איש, מה שנותן לו הזדמנויות רבות לעבור מוטציות שיוצרות זנים חדשים. ייתכן שהחיסונים יהיו פחות יעילים מול זנים כאלה, ויהיה צורך בחיסונים נוספים.

מדיניות וניהול

משבר כמו הקורונה מחייב ניהול, ומעמיד למבחן את יכולתה של הממשלה לקבוע ולבצע מדיניות בתנאי חוסר וודאות. מכיוון שווירוס הקורונה הוא דבר חדש, חוסר הוודאות הוא מובנה ומשותף לכל העולם. אבל עדיין יש מה לעשות ברמה המקומית.

לב העניין הוא לאסוף נתונים איכותיים, ולהשתמש במה שידוע בכל שלב בתור בסיס למדיניות. בעיה מרכזית עם הקורונה היא שהמידע על התפשטות המחלה הוא חלקי בלבד. הנתונים על התחלואה הם בעצם מספר המאובחנים, לא מספר החולים. ניתן להקטין את הפער על ידי הגדלת מספר הבדיקות, אבל לפעמים עדיף להשתמש לפחות בחלק מהבדיקות לצורכי ניהול – כמו למשל לוודא שמטפלים לא יכניסו את המחלה לבתי אבות. כשעושים את זה, חשוב להבחין בין בדיקות שנעשו למטרות שונות, ולספור נכון את שיעור הבדיקות החיוביות. אם השיעור הזה גבוה, המשמעות היא שאנחנו כנראה לא רואים את כל המקרים, ובעצם התחלואה יכולה להיות גבוהה באופן משמעותי ממה שנראה.

מעבר לאיסוף נתונים חשובה גם השקיפות. שקיפות מעודדת אמון, שהוא חיוני כדי לקדם שיתוף פעולה של הציבור. מעבר לכך, שקיפות מאפשרת ביקורת בזמן אמת ושיפור תהליכי קבלת ההחלטות. מבחינה זו ההחלטה מעוררת דאגה.

התוצאה של חוסר שקיפות היא שגם אחרי שנה שלמה לא לומדים מטעויות, והתמונה המצטיירת היא של

  • שורה של מנהיגים, כולל ראש הממשלה ושר הבריאות,
  • התקבלו החלטות לא הגיוניות ולא מתחשבות בנוגע לסגרים, כולל למשל חוסר קונסיסטנטיות בנוגע למספר האנשים שיכולים להיפגש במקום סגור, לעבוד במקום סגור, ולהתפלל במקום סגור.
  • התקבלו החלטות סותרות ולא הגיוניות בנוגע , כולל פתיחתה בלי לחלק את התלמידים לקפסולות, מניעת אפשרות של מפגשים חינוכיים בחוץ (כשמזג האוויר אפשר זאת), והנחתת הוראות מהיום למחר בלי מתן שום אפשרות להתארגנות.
  • הוחלט על צמצום פעילות התחבורה הציבורית, מה שגרם ליותר צפיפות וסכנת הידבקות לאלה שכן השתמשו בה.
  • נקבעו כללים קבועים שלא מתחשבים בתנאים משתנים, כמו למשל שלמסעדות , בלי קשר לגודל המסעדה.
  • יש תופעה של ריכוזיות וקבלת החלטות רק על ידי הממשלה, בלי לנצל את הידע והיכולות של השלטון המקומי. ברמה הממשלתית הניהול הוטל על גופים שאינם מוכשרים לכך כמו המל"ל.
  • יש ברדק בניהול נתב"ג ובנוהלי הבידוד של הבאים מחו"ל, מה שגרם למשל ליבוא של חולי קורונה מניו-יורק ודובאי. חוסר השליטה בנכנסים לארץ הוא גם הסיבה להתפשטות המוטציות החדשות של הנגיף שמקורן בבריטניה ובדרום אפריקה.
  • יש פגיעה בזכויות אזרח ובשוויון,  על אף שהסתבר שאינו יעיל, בהסכמת המשטרה.

התוצאה של השינויים התכופים והלא הגיוניים בהוראות, ושל חוסר האמון של הציבור, היא שמאז יוני לא היתה ירידה מוחלטת של התחלואה כמו שהיה אחרי הסגר הראשון. המצב הזה, בצירוף עם הגל השני והגל השלישי, הביא לידי שחיקה עד דק של מערכת הבריאות, החלטה על הטלת סגר מלא בשילוב עם חוסר הצלחה להוריד לגמרי את התחלואה והעומס על מערכת הבריאות הם סימנים ברורים לכישלון.

סיכום

מגפת הקורונה היא עניין רציני שמחייב התמודדות רצינית ושקולה. יש לה פוטנציאל (שלא מומש) להפוך למגפה מאוד משמעותית, בדומה למגפת השפעת הספרדית לפני מאה שנה, אבל היא לא תהייה קטסטרופה כמו מגפת הדבר במאה ה-14.

מבחינה בריאותית בינתיים מתמודדים עם המגפה בצורה סבירה בכל העולם. בישראל המצב טוב יחסית, בעיקר בזכות הרכב הגילים הצעיר יותר והאיכות של מערכת הבריאות ובפרט קופות החולים.

המצב הטוב הוא למרות פעולות הממשלה יותר מאשר בזכות פעולות הממשלה. יש תחושה קשה של ערבוב שיקולים פוליטיים במקום התמקדות בשיקולים ענייניים, מה שמשפיע על אמון הציבור והנכונות לפעול לפי ההנחיות. בנוסף, התייחסות לא עניינית גם פוגעת ביעילות.

המחיר העיקרי של ההצלחה הבריאותית הוא כלכלי וחברתי. את המחיר הזה נשלם בשנים הבאות, ולא ברור שהוא בא לידי ביטוי באופן ראוי בהתנהלות עד כה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker