להגדיל את הפריון זה קל – אבל כולם מסתכלים על הנתון הלא נכון

כל פעם שיש משבר כלכלי או גירעון גבוה מהמתוכנן מתחילים להופיע מאמרים על כך שפריון העבודה בישראל נמוך - וצריך להגדיל אותו. הבעיה היא שמודדים אותו בצורה לא נכונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

כל פעם שיש משבר כלכלי או גירעון גבוה מהמתוכנן מתחילים להופיע מאמרים על כך שפריון העבודה בישראל נמוך וצריך להגדיל אותו כדי להגדיל את הצמיחה - ואז המצב יהיה טוב יותר. אני מעוניין להטיל ספק באמונה הרווחת הזו. כדי לעשות זאת צריך להגדיר את המושג פריון עבודה ולהתייחס לדרך שבה מודדים אותו – שם נמצא המקור לבעיה.

כשמייצרים משהו או כשנותנים שירותים צריך להשקיע בתשומות ואז מקבלים תפוקות. היחס בין התפוקות לתשומות הוא הפריון. במלים אחרות, כמה קיבלנו עבור כל יחידה של השקעה. כשמדברים על משק לאומי, מייצגים את התפוקות על ידי התוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג). התשומות כוללות השקעות של הון וכוח עבודה. ההון מייצג השקעה במיכון, תשתיות, ועוד. כוח העבודה הוא מספר העובדים במשק ושעות העבודה שלהם.

פריון מוגדר על ידי תמ"ג חלקי מספר העובדים (פריון לעובד) או תמ"ג חלקי שעות העבודה הכוללות (פריון לשעת עבודה). אני אתמקד בפריון לשעה, אף על פי שהמשמעות של פריון לעובד היא דומה. ברוב המקרים שבהם תראו נתונים על פריון, ההתייחסות תהיה לפריון לשעה.

בטור זה יש התייחסות לנתוני OECD. כך ניתן לראות שגם הארגון הכלכלי המוביל משתמש בנתוני תמ"ג ושעות עבודה, גם אם יש הגדרות נכונות יותר כמו פריון כולל. במקרה שבו הופכים את המשוואה, מקבלים מצב שבו התוצר הוא המכפלה של הפריון כפול שעות עבודה.

המשוואה הזו משקפת תפישה שיש כאן שני גורמים שמשפיעים על התפוקה. כמה שעות עובדים מצד אחד, וכמה מפיקים בכל שעת עבודה מצד שני. לכאורה הדברים האלה בלתי תלויים. אם עובדים עוד שעה בשבוע, למשל 39 שעות במקום 38 שעות, זה לא אמור להשפיע בצורה דרמטית על הפריון, אלא פשוט להוסיף בערך 2.6% למה שאנחנו מייצרים (המשקל של שעה נוספת יחסית ל-38 שעות קודמות). אבל הנתונים מצביעים על כך שכנראה זה לא נכון.

הגרף הבא מראה את הקשר בין פריון לשעות העבודה הממוצעות בארצות שונות. מה שרואים באופן מובהק הוא שיש מתאם הפוך: ככל שעובדים יותר מייצרים פחות בכל שעה. אם מורידים כמה מדינות חריגות (כמו למשל אירלנד, שהתמ"ג שלה והפריון צמחו לא בגלל יצור אלא בגלל חוקי מס שפיתו חברות בינלאומיות רבות לעבור אליה, או לוקסמבורג שהיא ארץ קטנטנה ומרכז פיננסי ענק) אז מקדם המִתאם הוא 0.88-, מִתאם (הפוך) חזק מאוד. (תזכורת: מקדם המתאם יכול להיות בין 1- ל-1. 1 משמעו מתאם מושלם, 0 משמעו שאין מתאם, ו-1- משמעו מתאם הפוך מושלם).

המסקנה היא שצריך להסתייג מההנחה שיש תלות ישירה בין התוצר לשעות העבודה. כלומר, אם יעבדו יותר ייצרו יותר. ההנחה הזו מבוססת על ההנחה של משק יעיל, לפיה אם אפשר היה לייצר אותו דבר עם פחות השקעה, זה כבר היה קורה. זו ההנחה המקובלת על כלכלנים.

אבטלה סמויה

הנחה אלטרנטיבית, שסותרת את הנחת המשק היעיל, היא שיש כמות מסוימת של אבטלה סמויה. יש לכך תמיכה מעדויות היסטוריות שמראות שהתפוקה של פועלים לא כל כך תלויה בזמן שמוקצב להם.

בתחילת המאה הקודמת קיצר הנרי פורד את שבוע העבודה במפעל שלו מששה ימים לחמישה ימים. הוא עשה את זה אחרי בדיקות שהראו שהפריון עולה בהתאם והמהלך הוא מהלך יעיל.

מקרה יותר קיצוני הוא של ג'ון הארווי קלוג (על שמו קוראים לדגני בוקר), שיזם מעבר משלוש משמרות של 8 שעות לארבע משמרות של 6 שעות בסוף 1930. בכך הוא סיפק יותר מקומות עבודה בשנות השפל הכלכלי, והפריון עלה במידה שבסופו של דבר איפשרה לו לשלם את אותו השכר עבור שעות העבודה הקצרות יותר.

קיצוני יותר היה המקרה של ראש ממשלת בריטניה אדוארד הית', שהכריז בתחילת 1974 על שבוע עבודה של שלושה ימים בלבד עם איסור על שעות נוספות, בגלל חשש לאזילת מקורות אנרגיה בעקבות משבר הנפט ושביתות של כורי הפחם. בדיעבד הסתבר שכתוצאה מהצעד הדרסטי הזה הכלכלה הצטמקה רק בטיפה.

מכך נובעת גם המלצה מעשית. אם כל מה שמעניין אותך זה הפריון, אפשר להעלות אותו די בקלות על ידי קיצור שעות העבודה. העובדים יהיו מרוצים, ההסתדרות תהיה מרוצה והכלכלנים יהיו מרוצים (כי על הנייר הפריון ישתפר). במקרה שבו השינוי לא יהיה דרמטי מדי סביר להניח שהתמ"ג לנפש לא ישתנה באופן משמעותי - ובפרט לא יירד. אבל אם זה יעבוד, זה לא באמת ישפר את מצב המשק.

מה שחשוב הוא לא הפריון, אלא התוצר לנפש (במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה האוכלוסייה גדלה בכ-2% בשנה). כדי להגדיל אותו צריך להגדיל את הפריון "האמיתי", כלומר את מה שעובדים מסוגלים לייצר. הדבר מחייב השקעה בתשתיות ובמיכון כדי שכל העבודה תהיה יעילה יותר, והשקעה בהכשרה מקצועית כדי שהעובדים יוכלו לנצל את המשאבים טוב יותר. אלה דברים קלאסיים שידועים כמעודדי צמיחה. לא צריך לערב את הפריון כדי להבין שהם חשובים.

הפריון הוא מדד בעייתי. גם מבחינה מהותית, כי הוא מחביא בתוכו המון משתנים לא ידועים. למשל, האם ריבוי שעות גורם לירידה בפריון כי לא יעיל לעבוד כל כך הרבה, או כי אנשים מורחים זמן. או שזה בכלל הפוך, ובגלל הפריון הנמוך חייבים לעבוד יותר? הוא בעייתי גם בגלל צורת המדידה, שחשופה להטיות שונות. למשל, בחודשים האחרונים התפוקה ירדה והפריון דווקא עלה, כי כתוצאה מפיטורים וחל"ת שעות העבודה ירדו יותר לעומת התפוקה. הוא בעייתי גם כי הוא יוצר את הרושם שהבעיה היא עם עובדים שלא "פוריים" ולא מפיקים מספיק. עדיף להתמקד ישירות בתמ"ג לנפש, ובפעולות שקברניטי המשק יכולים לנקוט כדי להגדיל אותו. אם התמ"ג יגדל, גם הפריון יגדל יחד איתו.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker