המקום שבו ניתן למצוא שוויון בין יהודים לערבים

יחס התלות, שמסביר את המצב הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה, הוא אחד המדדים החשובים ביותר שכנראה לא שמעתם עליו. מה ניתן ללמוד ממנו על האוכלוסייה היהודית והערבית?

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

יחס התלות הוא אחד המדדים החשובים ביותר שכנראה לא שמעתם עליו. העיקרון פשוט: מחלקים את האוכלוסייה לאלה שעובדים ומתפרנסים, ולאלה שלא. אבל אלה שלא מתפרנסים בעצמם עדיין צריכים לאכול, אז הם תלויים לשם כך באלה שכן מתפרנסים. יחס התלות הוא היחס בין שתי הקבוצות האלה. כלומר, מספר האנשים שתלויים בכל מפרנס בממוצע. זה מדד מאוד גס, אבל הוא מסביר את הבסיס של המצב הסוציו אקונומי של האוכלוסייה.

כדי לחשב את יחס התלות צריך נתונים על המועסקים. לא תמיד יד את כל הנתונים שצריכים. למשל אין נתונים על כל מי שעובד בשחור. ההסתמכות המקובלת במדד זה היא בהתאם לקבוצות גיל. כך מגדירים את הגילים 19-0 ככאלה שצעירים מדי לעבוד ואת מי שמגיל 65 ומעלה כקשישים מדי. מה שמשאיר את הגילים 64-20 בתור מי שעובדים (גיל העבודה).

הטור הזה מתייחס למדד באופן כללי, לא להשפעות הזמניות של משבר הקורונה, והנתונים על התפלגות הגילים הם עד 2019. הגרף הבא מראה את פרוסות הגיל השונות באוכלוסייה היהודית, ואיך הן השתנו במהלך השנים מאז קום המדינה. ילדים צבועים בירוק, גילי העבודה בכחול וזקנים באדום.

מה שמעניין הוא שהרכב הגילים משתנה. בגדול נראה שאחוז הזקנים גדל ואחוז הילדים קטן, אבל אם מסתכלים על הפרטים רואים שזה לא אחיד. בקום המדינה האוכלוסייה הייתה צעירה ברובה. היו הרבה ילדים, ובמיוחד הרבה בני אדם בגילים 45-20. כולם התחתנו והקימו משפחות. כך נוצר בייבי בום בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הדור הזה גרם ל"גל" שרואים בגרף, מהפינה השמאלית למטה עד הפינה הימנית למעלה. כל פעם שבני דור הבייבי בום גדלים בחמש שנים, הפס הבא בחלוקת הגילים נהייה עבה יותר, ו-10 שנים מאוחר יותר הוא יורד שוב.

ההשפעה של הבייבי בום על יחס התלות קורית כשהם עוברים מקבוצה לקבוצה. לקראת סוף שנות ה-60 הם נכנסו לגילי העבודה, וכתוצאה יחס התלות השתפר. בסביבות 2010 הם התחילו לצאת לפנסיה, וכתוצאה מכך מספר הזקנים התחיל לגדול בקצב יותר גבוה מאשר ב-30 השנים הקודמות. יש לזה השלכות רציניות על מערכת קרנות הפנסיה ועל הביטוח הלאומי, אבל עוד כמה שנים הבייבי בום יגמר והעלייה במספר הזקנים תחזור להיות נמוכה יותר. במקביל, בשנים האחרונות יש שוב עלייה קלה בשיעור הילדים. כתוצאה משתי התופעות האלה, בזמן האחרון יחס התלות אצל היהודים נמצא במגמת עלייה (כלומר נהייה יותר גרוע).

חלוקת הגילים באוכלוסייה הערבית במדינה מוצגת בגרף הבא.

האוכלוסייה הערבית התאפיינה רוב השנים בילודה גבוהה בהרבה מהאוכלוסייה היהודית. כתוצאה יש הרבה יותר ילדים. השיא היה ב-1975, שבה טיפה יותר מ-60% מהאוכלוסייה הערבית היו בגילי 19-0. מאז יש ירידה ניכרת במספר הילדים.

במקביל, יש גם אצל הערבים עלייה בשיעור הזקנים, אבל העלייה הזו קטנה ומספר הזקנים עדיין נמוך יחסית. כיוון שמספר הילדים קטן בצורה משמעותית אבל מספר הזקנים עולה רק קצת, יחס התלות בחברה הערבית במגמת שיפור (ירידה).

הגרף הבא משווה את יחס התלות בשתי הקבוצות באופן ישיר. הנתונים האחרונים שיש מראים ששני הקווים נפגשו. בהנחה שהמגמה הנוכחית תימשך, כפי שנראה שיקרה, בשנים הקרובות יחס התלות אצל הערבים יהיה נמוך יותר (טוב יותר) מאשר אצל היהודים. בממוצע כמובן. המצב אצל היהודים שונה לגמרי בתת קבוצות של חילונים, דתיים, וחרדים. אבל על זה אין לי נתונים נגישים.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker