מה אפשר ללמוד מהשוואה בינלאומית של התפשטות הקורונה

ההשוואה עם המדינות האחרות מראה אם כן שמגפת הקורונה מתקדמת כאן לאט יותר מאשר במדינות המערביות המובילות. זה נותן הרגשה טובה. אבל ההשוואה הזו מטעה, כי אנחנו מתמקדים מטבע הדברים במדינות שבהן המצב הוא הגרוע ביותר

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אחת האבחנות החשובות מהסתכלות על נתוני הקורונה ברחבי העולם היא שלמגפה הזו יש רכיב מקומי חזק. מה שקרה בסין שונה ממה שקרה באיטליה, ומה שקורה בגרמניה שונה ממה שקורה בארה"ב. אז מעניין לנסות לראות מה אפשר ללמוד מההבדלים האלה, והאם הנתונים מארצות שונות מאפשרים לומר משהו על מה שקורה ועתיד לקרות בישראל.

הצורה להסתכל על זה היא לשים את כל הארצות על אותה מערכת צירים. אנחנו מדברים על תהליך של התפשטות המגפה, אז הציר האופקי יהיה ציר הזמן, והציר האנכי יהיה ציר הנפגעים (חולים או מתים). הבעיה היא שבארצות שונות המגפה התחילה בזמנים שונים. כדי לאפשר השוואה צריך נקודת ייחוס משותפת. הנקודה שבחרתי היא היום שבו הגיעה כל מדינה ל-100 חולים. לפני זה הנתונים בכל ארץ לא יציבים, כי ההתמודדות נמצאת רק בתחילתה. כשמגיעים ל-100 חולים המחלה כבר מתקדמת והנתונים יותר מהימנים.

השוואה בין המדינות עם מספר החולים הגבוה ביותר (בלי איראן, שהנתונים ממנה פחות מהימנים) מוצגת בגרף הבא. שימו לב שלמדינות שונות יש כמות נתונים שונה, בגלל שהן הגיעו למדד של 100 חולים בתאריכים שונים. ככל שיחלוף זמן רב יותר, יהיו יותר נתונים.

אבחון קורונה

בהמשך אתייחס לשלוש קבוצות בנפרד:

1. סין וקוריאה - מדינות במזרח הרחוק שעושה רושם שהצליחו לבלום את המגפה;

2. מדינות אירופה וארה"ב - שנפגעו מהמגפה קשות ועוד לא הצליחו לרסן אותה;

3. ישראל - שבה קצב אבחון המקרים החדשים נמוך יותר.

סין וקוריאה

להתקדמות המגפה בסין ובקוריאה יש שני מאפיינים: קצב עליית המקרים בהתחלה היה גבוה במיוחד; והן הצליחו לרסן את המגפה.

במקרה של סין, חודש אחרי שעברו את החולה ה-100 המגפה נעצרה. מאז עברו חודש וחצי נוספים, והמצב בסין נשאר בשליטה. אבל הסינים לא הדבירו את המגפה לגמרי. עדיין מתגלים כל יום כמה עשרות חולים חדשים, ועדיין יש גם כמה מתים חדשים כל יום. משמעות הדבר שיש עדיין סכנה שהמגפה תתפרץ מחדש, בפרט כשמקלים את הסגר על האוכלוסייה. אבל יש להניח שגם אם זה יקרה, הניסיון מהסיבוב הראשון יאפשר להם לרסן את המגפה שוב במהירות.

בקוריאה ההתקדמות היתה מהירה יותר: המגפה רוסנה כשבועיים אחרי שעברו את החולה ה-100, אבל הריסון הזה פחות מלא מאשר בסין. מספר החולים עדיין עולה בקצב של כ-1.1% ליום. מספר המתים גם עולה, בקצב של כ-5% ליום. זו אמנם גדילה אקספוננציאלית, אבל די אטית: מספר המתים מכפיל את עצמו רק פעם בשבועיים. שוב המסקנה היא שהקוריאנים לא הדבירו את המגפה. הם רק מצליחים לשמור אותה על אש קטנה (להסבר על מה זה גדילה אקספוננציאלית ראו בטור קודם).

מקרי מוות מקורונה

מכיוון שבשתי המדינות האלה קצב ההחלמה גבוה מקצב ההידבקות, והמגפה נמצאת בשלב מתקדם יחסית, ניתן לחשב הערכה של שיעור המתים מתוך החולים (או לפחות מתוך החולים המאובחנים). בסין זה כבר מדויק, ועומד על 4.1%. בקוריאה יש עדיין מקום לשינוי מסוים, כי 42% מהמקרים עדיין פעילים ולא ידוע מה יעלה בגורלם, אבל הערכה סבירה, לפי הנתונים עד כה, היא שכ-2.25% ימותו.

שני המספרים האלה גדולים במידה מבהילה. אבל צריך לזכור שככל הנראה יש מספר גדול של חולים שלא אובחנו, ולכן בעצם שיעור המתים מתוך כלל החולים נמוך יותר. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים עד כמה נמוך יותר.

לבסוף, צריך לציין שסין וקוריאה זוכות לתשומת לב רבה בגלל שהמגפה התפשטה בהן ורוסנה. אבל יש מדינות אחרות שבהן היא בכלל לא התפשטה כך. הדוגמאות הבולטות הן ערי המדינה הונג קונג וסינגפור. במדינות אלה, שאוכלוסייתן קצת יותר קטנה מישראל (7.4 ו-5.6 מיליון בהתאמה, על שטח הרבה יותר קטן, כלומר בצפיפות גבוהה יותר), מספר חולי הקורונה הוא בגבולות האלף, ומספר המתים בכל אחת עומד על 4. בטייוואן, שגדולה מישראל (23.8 מיליון תושבים) יש עוד פחות חולים ורק 5 מתים עד כה.

סין וקוריאה

אירופה וארה"ב

במדינות אירופה ובארה"ב קצב העלייה במספר המקרים המאובחנים היה פחות מאשר בסין וקוריאה. לפי הנתונים, העלייה במספר המקרים המאובחנים כבר אינה אקספוננציאלית בקצב שהיה, אבל מצד שני המגפה עוד לא רוסנה. בארה"ב ההתקדמות קצת שונה: בהתחלה היא היתה קצת אטית יותר, ואחר כך הואצה. אבל גם שם יש סימנים ראשונים לכך שהקצב מתחיל לרדת.

מבחינת מספר המתים: באיטליה, ספרד וצרפת מסתמנת מגמה של האטה בקצב הגדילה. משמעות הדבר היא שעדיין יש מתים רבים כל יום, אבל קצב הגדילה מואט. בגרמניה וארה"ב העלייה במספר המתים עדיין אקספוננציאלית, בן היתר בגלל שהעלייה התחילה מאוחר יותר. נקווה שזה ירוסן גם שם.

הסיבות להבדל בין המדינות המערביות האלה למדינות המזרח הרחוק נתון לוויכוח. ניתן לייחס את העלייה המהירה יותר בהתחלה בסין וקוריאה לכך שהמגפה פרצה שם קודם, והם לא היו מוכנים. את הריסון נהוג ליחס להנהגת סגר בסין ולמדיניות בדיקות מקיפה בקוריאה (בקוריאה לא הטילו סגר על האוכלוסייה הכללית). בשני המקרים הניסיון הקודם עם מגפת הסארס ב-2003 עוזר לרשויות להתמודד. הועלה גם טיעון שייתכן שחלק מהאוכלוסייה שם עמידים לקורונה, כיוון שגם סארס נגרם על ידי זן של וירוס קורונה.

לגבי מקרי המוות הרבים, אחד הגורמים שמשפיע עליהם הוא מבנה הגילים באירופה. האוכלוסייה האירופית זקנה יותר, וידוע שזקנים נפגעים הרבה יותר מהקורונה. בארה"ב הטיעון הזה פחות תופס. בעיה חמורה גם באירופה וגם בארה"ב היא שבמוקדי ההתפרצות בתי החולים לא עומדים בעומס. כשמערכת הבריאות קורסת אי אפשר לתת טיפול מיטבי, ומקרי המוות מתרבים. בעיר ווהאן שבסין בנו בית חולים ייעודי לחולי קורונה תוך כ-10 ימים. באירופה ובארה"ב פחות יעילים מבחינה זו.

קורונה במדינות מערביות

המצב בישראל

לעומת המדינות הקודמות שנסקרו, ישראל מתייחדת בקצב הדבקה נמוך יותר. עיון מדוקדק יותר מראה שההדבקה בקורונה עברה שני שלבים. בחודש הראשון זה היה תהליך של גדילה אקספוננציאלית, בקצב של הכפלת מספר החולים כל 2.9 ימים (עלייה של 27% ביום).

מאז 26 במארס, הגדילה עדיין אקספוננציאלית, אבל בקצב מתון יותר: מספר החולים מכפיל את עצמו כל 5 ימים (עלייה של 15% ביום). את השיפור הזה מייחסים לסגירת בתי הספר ולהטלת מגבלות על יציאה לעבודה שבועיים קודם לכן.

מצד שני יש כמה הסתייגויות מהתמונה הזו:

1. אחת ההסתייגויות שהושמעה היא שלא מבצעים מספיק בדיקות, ולכן מספר האבחונים משקף את מספר הבדיקות ולא את מספר החולים המלא. כמו במדינות המזרח, ברור שגם אצלנו יש הרבה חולים לא מאובחנים – בעיקר חולים קלים וכאלה שאין להם שום סימפטומים. אבל מצד שני, דווקא בימים האחרונים, כשמספר הבדיקות בעלייה, קצב עליית החולים המאובחנים נמוך יותר. זה מצביע על כך שכנראה האבחונים משקפים את המצב.

2. גורם שמעיב על המצב בישראל הוא ההידבקות של צוות רפואי, שגדלה באופן אקספוננציאלי עם הכפלת מספר אנשי הצוות החולים כל 4 ימים. מהנתונים שפורסמו לציבור עדיין אי אפשר לדעת אם גם בקרב הצוות הרפואי יש האטה בקצב ההידבקות. ורק היום פורסם ששר הבריאות בעצמו נדבק בקורונה, ובעקבות כך כל צמרת משרד הבריאות הוכנסה לבידוד.

המצב בישראל

לגבי מספר המתים, המספר בישראל עדיין נמוך וקשה להעריך מה ילד יום. מהנתונים עד כה קצב גדילת מקרי המוות נמוך יחסית לרוב המדינות האחרות שנסקרו כאן.

ההשוואה עם המדינות האחרות מראה אם כן שמגפת הקורונה מתקדמת כאן לאט יותר מאשר במדינות המערביות המובילות. זה נותן הרגשה טובה. אבל ההשוואה הזו מטעה, כי אנחנו מתמקדים מטבע הדברים במדינות שבהן המצב הוא הגרוע ביותר. יש עוד מדינות מערביות שבהן המגפה מתקדמת עוד יותר לאט, ואפילו יותר לאט מבישראל, למשל שוודיה, נורווגיה, אוסטרליה, אירלנד ודנמרק. שווה לציין, עם זאת, שבכל המדינות האלה מספר מקרי המוות גבוה יותר מאצלנו, אפילו אם מספר החולים המאובחנים נמוך יותר. ייתכן שזה נובע לפחות חלקית מהרכב גילים שונה ומיותר חולי אצל זקנים.

עד כאן הנתונים. השאלה הבוערת היא מה ניתן ללמוד מהם, ובפרט באיזו מידה הם מצדיקים את החמרת ההגבלות המוטלות על הציבור.

המצדדים בהחמרה מתבססים על כך שהצעדים שננקטו לפני שלושה שבועות הוכיחו את עצמם, וקצב ההדבקה ירד, אבל הוא לא ירד מספיק – הוא עדיין אקספוננציאלי, ומספר החולים עדיין מכפיל את עצמו כל 5 ימים. לכן צריך להחמיר את הסגר כדי לגרום לקצב ההדבקה לרדת עוד.

המצדדים בהקלה טוענים שאפשר להשיג את אותה מטרה בצורה טובה יותר ועם פחות נזק חברתי וכלכלי על ידי ביצוע בדיקות רבות יותר, זיהוי מהיר של מוקדי התפרצות, ובידוד קפדני של המוקדים האלה. לראייה הם מביאים את המקרה של קוריאה, שבה קצב ההדבקה ירד באופן דרמטי ומספר המתים מכפיל את עצמו רק כל שבועיים, למרות שאין סגר על האוכלוסייה, או את המקרה של טייוואן, שבה קצב ההדבקה נשאר נמוך מראש ומספר המתים אפסי.

כשרואים את מה שקורה באיטליה, ספרד, וארה"ב, אפשר להבין את ההיסטריה של ראשי מערכת הבריאות. הם רואים מה יכול לקרות כשהמגפה יוצאת משליטה ומערכת הבריאות קורסת. והאחריות היא עליהם, לא על כל מי שמייעצים להם להקל על האוכלוסייה. המצב אצלנו פחות גרוע, וחשוב לשמור אותו כך.

אבל מצד שני, אפשר גם לקנא במדינות שבהן קצב ההדבקה נמוך יותר, והמגבלות על הציבור קלות יותר, בין היתר בזכות תגובה מהירה יותר ויעילה יותר של הרשויות שם כשהמגפה פרצה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker