קורונה בגרפים: סיכום חלקי

האם כל הצעדים הקיצוניים של סגר, ובעקבותיהם סגירת מקומות עבודה ופגיעה בעובדים ובכלכלה, הם מוצדקים? התשובה היא שבמצב הנוכחי לממשלה אין הרבה ברירות. למרות שאפילו מגפה שתגרום לאלפי מתים היא לא באמת קריטית, היא בהחלט תגרום לטראומה

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

תקציר: עבדתי על הטור הזה כמה ימים כשאירועי השעה השיגו אותי. השורה התחתונה היא שספק אם סגר מלא הוא פתרון הכרחי למצב. במקרה הטוב, זה נועד לכסות על כישלונות הממשלה לתחזק את מערכת הבריאות ולהיערך למשבר המתהווה בזמן. במקרה הרע זה חלק מהפוטש שהליכוד מנסה לעשות בכנסת ממש עכשיו.

מגפת הקורונה העולמית מורכבת משני שלבים: מגפה בסין שהתחילה בדצמבר 2019 ורוסנה במידה רבה עד סוף פברואר 2020, ומגפה בשאר העולם שהתחילה באמצע פברואר וממשיכה מאז בקצב גובר והולך. הגרף הבא מתאר את המספר המצטבר של חולים בכל העולם, ואת החלוקה שלהם לכאלה שכבר הבריאו, לכאלה שנפטרו, ולכאלה שעדיין חולים.

קורונה בסין ובעולם

כפי שניתן לראות, ההתפרצות העולמית יותר מהירה ויותר גדולה באופן משמעותי מההתפרצות שהיתה בסין. ההבדל נובע ממנגנון ההפצה. בסין זה היה בעיקר הדבקה מקומית של תושבי העיר ווהאן. בעולם זה הדבקה בקצב הסילון, על ידי הזרעה של וירוסים במאות ערים ברחבי העולם במקביל. אין פלא שזה יותר מהיר.

יש שלוש שאלות מרכזיות הקובעות עד כמה מגפה היא מסוכנת:

1. מה קצב ההדבקה. אם כל חולה מדביק כמה אנשים נוספים, המחלה תתפשט באופן אקספוננציאלי ותהפוך למגפה. וככל שקצב ההדבקה גבוה יותר, העומס על מערכת הבריאות גבוה יותר.

2. מה שיעור המתים מתוך הנדבקים. שפעת, למשל, היא מגפה עולמית שחוזרת כל שנה, אבל רק אחד מאלף בערך מתים ממנה, והתרגלנו לקבל את זה. בשפעת הספרדית של 1918 מתו בערך 2%. במגפת הסארס של 2004-2002 מתו בערך 15%. במגפת האבולה של 2016-2014 מתו כ-50%.

3. איזה חלק מהאוכלוסייה חשוף למחלה. אם חלק משמעותי מהאוכלוסייה מחוסנת, למחלה יהיה קשה להתפשט. אבל הקורונה היא מחלה חדשה ולכן נראה שכל אוכלוסיית העולם חשופה.

בהמשך אני אתאר את ההתפרצות בסין, את ההתפרצות בשאר העולם, וביתר פירוט את המצב בישראל. הדגש יהיה על שתי השאלות הראשונות. המטרה היא להבין עד כמה המצב באמת חמור, ומה הצעדים שראוי לנקוט. זה ארוך, אבל בלאו הכי אתם תקועים בבית, אז זו צורה טובה להעביר את הזמן.

התפרצות המגפה בסין

מחלת הקורונה הופיעה בשוק הסיטונאי למאכלי ים בעיר ווהאן שבמחוז חוביי בסין בדצמבר 2019. הביטוי למחלה היה חולים בדלקת ריאות נגיפית. דגימות הועברו למעבדות לאבחון, וב-7 בינואר זוהה שמדובר בווירוס חדש.

במהלך ינואר התחילו לזהות מקרים בנוסעים שבאו מווהאן למקומות אחרים בעולם. ב-23 בינואר הוטל סגר אפקטיבי על העיר ואמצעי תחבורה בוטלו. בכל סין בוטלו גם אירועי השנה הסינית החדשה ב-25 לינואר. עד אמצע פברואר המגבלות הורחבו כבר ל-780 מיליון תושבים, חצי מאוכלוסיית סין. במחוז חוביי איפשרו רק לנציג אחד מכל משק בית לצאת לקניות פעם ב-3 ימים. כל מי שחזר לבירה בייג'ין מנסיעה חויב להיכנס לבידוד של 14 יום. מכלול הצעדים האלה הביאו לבלימת התפשטות המגפה. הגרף הבא מראה את ההיסטוריה של ההתפרצות בסין, וניתן לראות שעכשיו היא כבר לקראת סופה (בהנחה שלא תהיה התפרצות נוספת במחוז כלשהו).

התפחות קורונה בסין

החשיבות של המקרה הסיני היא שזו הדגמה של קצב ההדבקה הטבעי, לפני שהרשויות נוקטות צעדים להקטנת המגע בין אנשים. הצגת מספר החולים בציר לוגריתמי מראה שקצב הגדילה היה אקספוננציאלי עד 28 בינואר, כלומר יותר מחודש מהתחלת המגפה. עד יום זה אובחנו 5,794 חולים, ו-132 מהם נפטרו. קצב הגידול של המקרים בשלב האקספוננציאלי היה 51% ביום. בקצב כזה מספר החולים מכפיל את עצמו תוך קצת פחות מיומיים (להסבר על גדילה אקספוננציאלית והצגה בסקלה לוגריתמית ראו בטור קודם).

את שיעור התמותה קשה יותר להעריך. הבעיה היא שמדובר ביחס: מספר המתים מתוך כל הנדבקים. את מספר המתים יודעים. אבל את מספר הנדבקים לא: המספרים בכל הגרפים הם רק מספר המקרים המאומתים. ידוע שלרוב מי שנדבקים יש סימפטומים קלים בלבד, או שאפילו אין סימפטומים בכלל. כל האנשים האלה כרגיל לא מאובחנים, אבל הם כן תורמים להתפשטות המגפה. בנתונים של סין יש קפיצה במספר המקרים ב-12 בפברואר, כשהחליטו לכלול גם מקרים שזוהו על סמך תסמינים, למרות שלא היה להם אימות מעבדתי. מספר המקרים שבכלל לא נבדקו ולא יודעים עליהם צפוי להיות עוד הרבה יותר גבוה.

כשמגפה נגמרת אפשר לחשב הערכה של שיעור התמותה על יד חלוקת מספר המתים במספר המקרים. ככל שיהיו יותר נדבקים שלא אובחנו, ההערכה הזו פחות מדויקת. אבל לפחות היא נותנת לנו חסם עליון על שיעור המתים: כיוון שמספר הנדבקים בעצם גבוה יותר ממה שאנחנו יודעים, השיעור האמיתי נמוך יותר ממה שאנחנו מחשבים.

בזמן שהמגפה עדיין לא נגמרה אי אפשר לעשות חישוב מדויק, כי עוד לא יודעים מה יעלה בגורלם של אלה שעדיין חולים. אבל אפשר לעשות שני קירובים:

1. מספר המתים מתוך כלל המקרים עד כה (כולל אלה שעדיין חולים);

2. מספר המתים מתוך המקרים הידועים עד כה (אלה שמתו או הבריאו, בלי אלה שעדיין חולים).

הגרף הבא מראה את שני הקירובים האלה עבור הנתונים של סין. כפי שניתן לראות, ככל שנשארים פחות ופחות חולים, שני הקירובים האלה מתקרבים אחד לשני. הם צפויים להתכנס לערך של בערך 4.1%. אבל צריך לזכור שזה רק חסם עליון, והשיעור האמיתי יותר נמוך באופן ניכר.

הערכות קורונה בסין

בנוסף, סין גם סיפקה את הנתונים הראשונים על הרכב הגילים של המתים. שיעור המוות אצל צעירים היה 2 מאלף. אצל קשישים הוא היה אחד משבע. אחת הסיבות היתה שלקשישים יש יותר מחלות כרוניות, וזה משפיע על אחוז התמותה מקורונה.

שיעור מקרי מוות

אם נסכם, מה שלומדים מהמקרה הסיני הוא:

1. קצב ההדבקה של הקורונה גבוה מאוד.

2. שיעור התמותה הוא לא יותר מ-4.1%. אבל הוא גם תלוי בגיל ובמחלות רקע: זקנים מתים יותר, צעירים כמעט שלא.

3. ניתן לעצור את המגפה על ידי הגבלות חמורות על האוכלוסייה. זה לוקח בערך שלושה שבועות.

נספח של התפרצות המגפה בסין הוא המקרה של אוניית שיט-התענוגות Diamond Princess. נוסע ששהה על האונייה בתאריכים 25-20 בינואר אובחן כחולה קורונה ב-1 בפברואר, אחרי שכבר עזב את האונייה. כתוצאה מכך האונייה כולה הוכנסה להסגר כשעגנה ביפן ב-3 בפברואר. על האונייה היו 3,711 נוסעים ואנשי צוות.

מספר הנדבקים באונייה מאפשר להעריך את שיעור ההדבקה המקסימלי באוכלוסייה, כיוון שהתנאים להדבקה היו קרובים למושלמים: כל האוכלוסייה מוגבלת לשטח מצומצם למדי, עם חדר אוכל משותף, ומערכת מיזוג אוויר מרכזית — מה שמבטיח הפצה יעילה של הווירוסים בכל האונייה. בנוסף, בוצעו 3,063 בדיקות לקורונה, גם אצל נוסעים רבים שלא הראו שום תסמינים. זה חשוב במיוחד לצורך הערכת שיעור ההדבקה הכולל.

התוצאה היתה שזוהו 634 מקרים של קורונה, מהם 328 ללא סימפטומים. בתוספת העובדה ש-7 נוסעים נפטרו, אפשר לחשב את שיעור התמותה. זה יוצא 1.1%. הבעיה עם החישוב הזה היא שהאוכלוסייה על האונייה לא מייצגת: על אוניות כאלה יש הרבה פנסיונרים ומעט צעירים (יחסית לאוכלוסייה הכללית). אז כדי להגיע למסקנות צריך לבצע תיקון סטטיסטי. כיוון שזקנים מתים יותר מהנגיף, התיקון מוריד את שיעור התמותה ל-0.5% (המאמר שביצע את החישוב הוא מתחילת מארס והמספרים מסוף פברואר. בהמשך זוהו 712 חולים מהם 333 בלי סימפטומים, ואחד נוסף נפטר. אבל זה לא משנה מאוד את המסקנות).

לסיכום, מקרה ה-Diamond Princess מוביל למסקנות הבאות:

1. נראה שפחות מ-20% מהאוכלוסייה חשופה להדבקה בנגיף.

2. בערך חצי מהנדבקים לא הראו שום סימפטומים.

3. שיעור התמותה באוכלוסייה הכללית צפוי להיות בערך 0.5% מהנדבקים.

התפרצות המגפה בשאר העולם

לא הרבה אחרי שהמגפה פרצה בווהאן התגלו מקרים ראשונים בארצות שכנות, וגם בקצה השני של העולם. המקרים הראשונים האלה היו נוסעים שבאו מווהאן. בחלק מהמקומות — בעיקר מדינות מזרח אסיה שזוכרות את מגפת הסארס מלפני 17 שנים — נקטו אמצעים מידיים כדי לזהות חולים ולבודד אותם (למשל על ידי מדידת חום בשדות תעופה). בכל מקרה, החל מאמצע פברואר מגפת הקורונה התחילה להתפשט במדינות שונות. הגרפים הבאים מראים מה קרה בכמה מהן.

קורונה בעולם

ההבדלים בין המדינות משקפים שתי תופעות:

1. הבדלים אמיתיים בדינמיקה של המגפה כתוצאה מיעילות הפעולות נגדה.

2. הבדלים באיסוף מידע ואיכות הנתונים על החולים.

ההבדל בין דרום קוריאה לאיטליה למשל הוא הבדל מהסוג הראשון. בדרום קוריאה ביצעו אלפי בדיקות, הטילו הגבלות חמורות במיוחד על מי שהיו חשודים כחולים, והצליחו להביא לריסון המגפה עם מספר נמוך יחסית של מתים. באיטליה התגובה היתה אטית יותר, וכשהוטלו הגבלות חמורות זה היה מאוחר מדי. מערכת הבריאות לא יכלה לעמוד בעומס של החולים, ובפרט החולים הקשים שהיו תלויים בטיפולים מצילי חיים כמו הנשמה. כתוצאה המגפה לא רוסנה עדיין, ובמקביל מספר המתים נסק. כך איטליה נהפכה למוקד העולמי של המגפה בשבועות האחרונים.

ההבדל בין איטליה לאיראן הוא הבדל מהסוג השני. בכל העולם יש פער של כמה שבועות בין עלייה במספר החולים לעלייה במספר המתים והמבריאים. באיראן הפער הזה נראה הרבה יותר מצומצם. ההסבר הוא כנראה שהמגפה פרצה כבר באמצע פברואר, אבל הם לא איבחנו את זה. כתוצאה מכך הם גם לא נקטו באמצעים להפחתת הידבקות. זו גם הסיבה שלמרות שיש כבר די הרבה מבריאים, מספר החולים ממשיך לעלות ולא מתחיל להתמתן.

כדי להבחין יותר טוב בדינמיקה בארצות שונות צריך להציג את הנתונים בסקלה לוגריתמית. בסקלה כזו עלייה אקספוננציאלית במספר החולים או המתים מתבטאת כקו ישר שעולה. הנתונים של קוריאה פחות מעניינים כי באופן מובהק המגפה שם כבר רוסנה (אם כי לא לגמרי, ועוד מוקדם מדי לחשב הערכה של שיעור התמותה). נתוני איראן גם פחות מעניינים כי הם לא אמינים. אז נתרכז בארצות האחרות.

קורונה באיטליה

הכי מעניין זה איטליה. לפני כמה ימים הכותרות בישרו שמספר המתים באיטליה עבר את זה של סין. המגפה באיטליה התחילה קצת לפני הארצות האחרות, עם עלייה תלולה במספר המקרים ב-22-20 בפברואר. אחר כך בא עוד שבוע של עלייה אקספוננציאלית, עם תוספת של כ-38% ליום, שהביא את מספר המקרים לאלפיים. מאז אחוז הגידול בכל יום במגמת התמתנות, אבל עדיין המספרים גדלים ומערכת הבריאות לא מצליחה להתאושש. מספר המתים באיטליה עלה באופן אקספוננציאלי במשך שבועיים וחצי, בקצב של כ-35% ליום, וכיום הוא הגבוה ביותר בהפרש ניכר. החדשות הטובות היא שגם מספר המתים כבר לא עולה באותם אחוזים כמו קודם.

השאלה אם הקצב מתגבר או מאט יכולה להיות מבלבלת. הכותרות בעיתונים מספרות על כך שכמה מאות נוספים מתו היום, ואלה מספרים שעדיין גדלים. אבל מהגרף הלוגריתמי אפשר לראות שהם גדלים באחוזים קטנים והולכים. מכאן שהמצב באיטליה כבר מעבר לשיא הגדילה (כשהיא נמדדת באחוזים, לא במקרים). אפשר לקוות שמגמת ההאטה תמשך, מספר המתים יתכנס לכ-10 אלף, ומספר המקרים לכ-100 אלף. בימינו זה נחשב לאופטימיות.

קורונה בעולם
קורונה בעולם

ב-3 המדינות האחרות, ספרד, גרמניה וארה"ב, מספר המקרים עלה אקספוננציאלית בקצב דומה מסוף פברואר עד הימים האחרונים - גדילה בשליש כל יום בממוצע. אבל מספר המתים בהן שונה לגמרי. בספרד מספר המתים עלה בקצב גבוה, ורק בימים האחרונים נראה שאולי הוא מאט. בגרמניה התחילו למות שבוע יותר מאוחר; העלייה במספר המתים היא אקספוננציאלית, אבל המספרים עדיין קטנים. בארה"ב העלייה היתה הרבה יותר אטית בשבועיים הראשונים ("הקפיצה הגדולה" ב-2 במארס היא רק 5 מקרים), אבל בשבוע האחרון הקצב התגבר. ראוי לציין שבמקביל יש גם עלייה קלה בקצב הגידול של מספר המקרים. אם זה ימשיך כך המצב בארה"ב ידרדר, והיא בסכנה ליהפך למוקד הגדול הבא. 

מכל הנתונים האלה על התפשטות המגפה בארצות שונות ניתן ללמוד את הדברים הבאים:

1. התפשטות המגפה שונה במקומות שונים, לפחות חלקית בגלל אופי תגובת הרשויות.

2. דרום קוריאה מהווה דוגמה לשליטה במגפה על ידי בדיקות נרחבות והטלת מגבלות על האוכלוסייה. המגפה שם רוסנה ומספר המתים קטן.

3. איטליה מהווה דוגמה למחיר של השהייה בתגובה: מספר מקרים גבוה ומספר מתים גבוה. אבל גם שם אחרי תקופה של עלייה אקספוננציאלית הקצב מתחיל להתמתן.

4. בספרד, גרמניה, וארה"ב מספר המקרים גדל באופן אקספוננציאלי כבר 3 שבועות, ועוד אין סימנים להאטה. בארה"ב עושה רושם אפילו שיש האצה.

5. איראן מהווה דוגמה לבעיה בנתונים. מספר המתים הגבוה, כולל בהנהגת המדינה, מצביע על אפשרות שלחוסר הידע שנלווה לנתונים גרועים יכולות להיות השלכות חמורות.

התפרצות המגפה בישראל

מספר חולי הקורונה בישראל מתקרב לאלפיים, וחמישה מתו עד כה (נכון לכתיבת טור זה). משרד הבריאות פירסם מידע מפורט על חלק מהחולים, אבל עם הזמן המידע הצטמצם בגלל העומס. אז פילוח האוכלוסייה בוסס על מידע חלקי.

קורונה בישראל

הנתון הבסיסי ביותר הוא מספר החולים שאובחנו. מספר זה עולה באופן אקספוננציאלי, בקצב גידול ממוצע של 27.8% ליום. בקצב כזה מספר המקרים מכפיל את עצמו כל שלושה ימים. קצב זה נמשל כבר יותר מ-3 שבועות ללא שינוי משמעותי.

שאלה אפשרית היא האם זה באמת משקף את כל המקרים, או שאבחון חולים מוגבל על ידי מחסור בערכות בדיקה. הנתונים האחרונים שראיתי על שיעור התוצאות החיוביות (אבחון מקרים של קורונה) היו 7%-5% ליום, ובמגמת עלייה. בהחלט ייתכן שחלק מהעלייה היא כי עושים יותר בדיקות והן יותר ממוקדות. אפשרות מעניינת היא לבצע גם בדיקות מדגמיות כדי לוודא שאין הרבה חולים שלא מודעים אליהם. אם יש הרבה כאלה וימצאו אותם זה ייתן מידע חשוב על שיעור ההדבקה הכללי ושיעורי התמותה האמיתיים. אם אין אז זה בזבוז כי הסיכוי ליפול על מישהו במקרה יהיה אפסי.

מעניין בהקשר הזה להסתכל על נתוני הסימפטומים של מקרי הקורונה שהתגלו בישראל. נתונים מלפני כשבוע הראו ש-8% היו ללא סימפטומים, ל-22% היה חום, ל-28% היו תסמינים נשימתיים, ולשאר 42% היו גם חום וגם תסמינים נשימתיים. לפי התוצאות האלה, שיעור החולים בלי סימפטומים הרבה יותר נמוך ממה שהיה על סיפון ה-Diamond Princess. אם המספרים שהתקבלו שם משקפים, זה מצביע על קיום הרבה חולים חסרי סימפטומים לא מזוהים בישראל – ועל רמה נמוכה מדי של בדיקות.

עוד נתון מעניין הוא הדמוגרפיה של החולים. יש ידיעות על כך שזקנים בסכנה מוגברת, והיו דיווחים על כך שילדים לא נדבקים בכלל. הנתונים מראים שמבחינת הידבקות במחלה זה לא כך. הגרף הבא הוא spie chart שמראה זאת. יש כאן שני תרשימי עוגה אחד על השני. הבסיס הוא התפלגות האוכלוסייה בישראל לפי מין וגיל. התרשים השני שמונח מעליו הוא ההתפלגות של חולי הקורונה לפי אותן פרוסות גיל ומין. הטריק הוא ששומרים את הזוויות של העוגה המקורית, ומתאימים את הערכים על ידי הארכה או קיצור של הפרוסות. כך קבוצות שמיוצגות ביתר — כלומר שמספר החולים בהן הוא יותר ממה שהיינו מצפים לפי מספרם באוכלוסייה — ייוצגו על ידי פרוסות ארוכות יותר, שבולטות מעבר לשפת העוגה המקורית. קבוצות עם ייצוג חסר — פחות ממה שהיה צפוי — מיוצגות על ידי פרוסות קצרות יותר. אם התפלגות חולי הקורונה היתה כמו התפלגות האוכלוסייה כולה, היינו מקבלים עוגה שמכסה בדיוק את המקורית.

סיכון לקורונה

מה שרואים הוא שילדים ונוער נדבקים הרבה פחות ממבוגרים, ושגברים בגילים 69-30 הם הקבוצה העיקרית שנדבקת יותר מכפי שצפוי לפי חלקם באוכלוסייה. אני חושד שזה משקף בעיקר את מי שנוסעים יותר לחו"ל בתקופה הזו של בין חגים. למרבה הצער הנתונים האלה לא היו משולבים עם נתונים על חומרת המחלה, אז אי אפשר לראות אם זקנים חולים יותר קשה. ובכל מקרה זה מסתמך על יחסית מעט נתונים של משרד הבריאות.

אז אם לסכם, מה שאנחנו יודעים על המצב בארץ הוא:

1. מספר החולים גדל אקספוננציאלית ומוכפל כל 3 ימים.

2. לרוב גדול של החולים המאובחנים היו סימפטומים.

3. גברים מבוגרים נדבקו יותר, ילדים ונוער פחות.

אז מה יהיה?

ראשית, שיהיה ברור — אני לא יודע. אף אחד לא באמת יודע. אחת הסיבות היא שמגפה כמו הקורונה יכולה להתפתח לפי אחד משני מתווים שונים בתכלית. ויש מי שמאמינים בכל אחד מהם:

1. מתווה אחד הוא שמגפת הקורונה תהיה לא הרבה יותר ממגפת שפעת מוגברת. עושה רושם שזה יהיה המצב בקוריאה, ב-diamond princess, ואולי גם בגרמניה. במקומות האלה הצליחו לשמור על אחוז תמותה נמוך, בגבולות אחוז אחד מהחולים, ופחות מזה מהנדבקים.

2. המתווה השני הוא שהקורונה תהיה מגפה משמעותית עם עשרות אלפי מתים. סין, איטליה, וספרד בכיוון הזה, עם אחוז תמותה של כמה אחוזים ואולי אפילו 10%. יכול להיות שגם ארה"ב הולכת לשם.

הבעיה היא שהמתווה שנראה הוא לא תכונה של המחלה בלבד – הוא תוצאה של שילוב של המחלה עם התגובה של הרשויות וההתנהגות של הציבור. לקורונה יש כנראה פוטנציאל להיות הרבה יותר מסתם שפעת. גם קצב ההדבקה הרבה יותר גבוה, וגם שיעור התמותה יותר גבוה (אפילו תמותה של 0.5% זה פי 5 משיעור התמותה משפעת, שעומד על 0.1%). מעבר לכך, אם נוצר עומס יתר על מערכת הבריאות, כפי שקרה באיטליה, שיעור התמותה יגדל, כי לא כל החולים יקבלו טיפול ראוי.

מצד שני, אם הרשויות נוקטות בצעדים מתאימים במספיק תקיפות, והציבור מתנהג בהתאם, אפשר למנוע את המימוש של הפוטנציאל הזה. זה מתחיל במהירות התגובה. בהונג-קונג התחילו למדוד חום לנוסעים בשדה התעופה ולבודד את החולים מיד כשפרצה המגפה בווהאן. זה ממשיך בבדיקות מקיפות, שמאפשרות לזהות חולים ולבודד אותם, כפי שנעשה בקוריאה. במקומות אחרים, כולל אצלנו, התגובה היתה אטית יותר והבדיקות מעטות יותר. באיטליה וספרד זה מסתמן כמגפה משמעותית. בגרמניה ואצלנו, לפחות בינתיים, זה לא. באופן אירוני, ככל שצעדי המנע יצליחו יותר, בדיעבד הם ייראו מיותרים יותר.

בהינתן שנוקטים צעדים משמעותיים להגביל את ההדבקה, הם צפויים להתחיל להשפיע אחרי 3-2 שבועות. אז לא מופרך לחשוב שבקרוב קצב הגדילה — באחוזים, לא במקרים — יתחיל לרדת. ואם זה אכן יעבוד, עוד כ-3 שבועות נראה ריסון משמעותי של קצב ההדבקה, וסך כל החולים יהיה 7,000-5,000. ההערכה הזו מתבססת על הכפלה מסיום השלב האקספוננציאלי עד שינוי המגמה, והכפלה נוספת עד ריסון המגפה.

אם זה לא יעבוד נהיה בצרות. מערכת הבריאות בישראל בעומס יתר גם בשגרה, אז אנחנו חשופים לסכנה במצב חירום כמו מגפה. זו הסיבה להיסטריה מכיוון משרד הבריאות. אבל יש גם עבודה מאומצת להכין מקומות נוספים לצורך אשפוז וטיפול בחולי קורונה. וכנראה גם העומס דווקא ירד לאחרונה, כי ההיסטריה מהקורונה גורמת לאנשים להגיע פחות לבתי חולים. אז בזהירות המתבקשת אפשר להיות אופטימיים ולקוות שלא נגיע למצב של איטליה, למשל.

ונקודה אחרונה: שווה להכניס את כל האירוע לפרופורציות. לפי נתוני הלמ"ס, ב-2017 (השנה האחרונה שעבורה יש נתונים) מתו בישראל כ-45 אלף אנשים. מתוכם 77 חלו בשפעת, 1,142 בדלקת ריאות, ו-2,536 במחלות אחרות של מערכת הנשימה (לא כולל סרטן הריאות). אז אם יהיו כמה עשרות מתים מקורונה, מבחינה סטטיסטית אפילו לא נשים לב. יכול גם להיות שכמה מהמתים מדלקת ריאות השנה בעצם היו חולים בקורונה, ואנחנו פשוט לא יודעים את זה.

אם יהיו כמה אלפי מתים כבר בהחלט נשים לב, אבל עדיין זה בפני עצמו לא באמת ישפיע על המדינה. במלחמת השחרור, למשל, אחוז שלם של האוכלוסייה נהרגו, והמדינה עמדה בזה. במונחים של היום זה שקול לכ-90,000 נפש, מספר בלתי נתפס שהוא הרבה מעבר לכל תחזית ולו השחורה ביותר.

מה שמעלה שוב את השאלה האם כל הצעדים הקיצוניים של סגר, ובעקבותיהם סגירת מקומות עבודה ופגיעה בעובדים ובכלכלה, הם מוצדקים. התשובה היא שבמצב הנוכחי לממשלה אין הרבה ברירות. למרות שאפילו מגפה שתגרום לאלפי מתים היא לא באמת קריטית, היא בהחלט תגרום לטראומה.

ומשבר הקורונה הוא כמו אירוע טרור בממדים גלובליים. העולם כולו בהיסטריה, והתגובה היא רגשית ולא עניינית. ממשלה שלא תשתתף תואשם בהפקרת האזרחים שלה ולא תשרוד. אז כל הממשלות מיישרות קו ומגבירות את ההיסטריה עוד. אצלנו זה גם נועד לכסות על כישלונות הממשלה בתחזוק מערכת הבריאות באופן כללי, ובהכנות למשבר הקורונה תוך כדי התפתחותו. וגם אי אפשר שלא לחשוד שנוסף לזה גם הרצון להטיל סגר כדי להצדיק את סגירת הכנסת ולהקשות על התנגדות לפוטש שהליכוד מבצע שם ממש עכשיו.

אז מה האלטרנטיבה? אם היתה כאן ממשלה שאין לה אינטרס בכך שהמדינה תיכנס לכאוס, יש כמה אפשרויות. כאלה שבוצעו בהצלחה במקומות אחרים. נעזוב את מה שהיה צריך לעשות לפני יותר מחודש, כמו לבדוק נוסעים שמגיעים לנתב"ג ולבודד נוסעים עם סימני מחלה או כאלה שבאו ממקומות עם סיכון גבוה. או לפרסם את דו"ח מבקר המדינה על הכנה למגפות ולהתכונן לפיו. זה חלב שנשפך. אבל גם עכשיו אפשר להתמקד בבידוד של אוכלוסייה בסכנה, כמו קשישים וגם מבוגרים עם מחלות רקע שמגדילות את הסיכון, במקום להטיל סגר כולל. במקביל צריך להעלות את מספר הבדיקות – כבר ימים מדברים על כך, ואפילו המוסד גויס למשימה, אבל המספרים היו בטווח של 3,000-2,000 כל השבוע האחרון. 

מה שבטוח הוא שממשלה שגורמת למשבר פוליטי חוקתי מתמשך, שבשיא המשבר עסוקה בשרידותה הפוליטית ובפוטש נגד הדמוקרטיה, ושחצי העם לפחות לא נותן בה אמון, מקטינה באופן ניכר את היכולת להתמודד עם המשבר.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות