דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

מערכת בחירות שלישית בתוך שנה יוצרת אתגר למי שרוצה לדון בדברים בצורה עניינית, אבל לפעמים האקטואליה משתפת פעולה. הנושא החם בכל העולם כיום הוא משבר מגפת הקורונה – השפעת המדבקת שכבר נותנת את אותותיה בכלכלה העולמית. אצלנו אותרו עד כה מקרים בודדים והחליטו לשים תיירים חשודים בבידוד. אבל מה יקרה אם תתפרץ מגפה של ממש?

מגפות שפעת יש בכל שנה, וחלקן אפילו חמורות יותר (אם כי מדבקות פחות) מזו של וירוס קורונה. גם בלי בחירות על הפרק, זה מוביל לכתבות טלוויזיה על עומס בלתי נסבל בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות בבתי החולים, עם צילומים של עשרות חולים המאושפזים במסדרונות. התוצאה הבלתי נמנעת היא שיש גם עומס יתר על הרופאים והאחיות, שמתקשים לתת לחולים טיפול ראוי. אבל השאלה היותר חשובה היא איך הגענו למצב הזה?

נתונים על מיטות האשפוז בבתי החולים הכלליים (כלומר בלי מוסדות גריאטריים או למתמודדי נפש) מראים שמספר המיטות עולה כל הזמן. אבל בעצם מספר המיטות עצמו הוא לא הנתון המשמעותי. האוכלוסייה בישראל גם היא גדלה כל הזמן, וברור שכשהאוכלוסייה גדלה צריך יותר מיטות בבתי החולים. השאלה היא אם מספר המיטות גדל בקצב שמתאים לקצב גידול האוכלוסייה.

לכן במקום להסתכל על מספר המיטות, מה שמעניין הוא היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסייה – למשל מספר המיטות לאלף נפש. כשמציירים גרף כזה עבור הנתונים שבידינו, רואים בבירור שניתן לחלק את ההיסטוריה של האשפוז בישראל לשני חלקים: מקום המדינה ועד המהפך ב-1977, ומהמהפך עד היום.

שיעור המיטות

ב-29 השנים הראשונות של המדינה ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שהאוכלוסייה גדלה, ומספר המיטות לאלף נפש נשאר 3.3-3. על אף גלי העלייה העצומים, על אף שלא היה כסף, על אף המלחמות והוצאות הביטחון, עמדו במשימה ובנו את מערכת הבריאות ביחד עם שאר המדינה.

43 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי. באופן מובהק הפסיקו להשקיע את אותם המשאבים, וכתוצאה מכך מספר המיטות לאלף נפש ירד והלך שנה אחר שנה. כיום הוא הגיע כבר לפחות מ-1.8 מיטות לאלף נפש, שזה רק מעט יותר מחצי ממה שהיה ב-1978. אחת הסיסמאות במחאה החברתית של קיץ 2011 היתה "זו לא טעות, זו מדיניות". הנתונים על מערכת הבריאות מראים שזו לא סתם סיסמה קליטה. זה באמת כך באופן מילולי.

טיעון נגדי לסיסמה הזו היא שבכל העולם שיעור המיטות לנפש במגמת ירידה, וזה טוב – זה משקף יעילות של המערכת והקטנת הצורך באשפוז. ואכן השוואה בינלאומית מראה שאנחנו קרוב לקצה התחתון של הסקאלה מבין המדינות המפותחות, אבל לא הנמוכים ביותר. ובכלל, יש הרבה גורמים שמשפיעים על הצורך במיטות אשפוז. אחד הבולטים הוא מבנה האוכלוסייה. בישראל האוכלוסייה צעירה יחסית ויש פחות זקנים. כיוון שזקנים מתאשפזים יותר, נובע שבישראל אפשר להסתפק בפחות מיטות לנפש.

אבל יש עוד נתונים ששווה להסתכל עליהם. מה שמשקף יותר טוב את תפקוד המערכת הוא לא מספר המיטות לנפש, אלא התפוסה שלהן. ובמדד הזה אנחנו גבוהים באופן חריג. לפי נתוני ה-OECD (ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי של המדינות המפותחות), תפוסת המיטות בישראל היא 94%, בעוד הממוצע הוא רק מעט יותר מ-75%.

תפוסת מיטות

לכאורה תפוסה של 94% מראה שמנצלים את המשאבים נהדר, והמערכת מאוד יעילה, בניגוד למדינות אחרות שמבזבזות רבע מהמשאבים שלהן בממוצע. אבל זה טיעון מטעה. דרישות האשפוז הן לא קבועות, אלא משתנות עם הזמן. חלק מהשינויים הם שינויים עונתיים, כמו מגפת השפעת שיש בכל חורף. את זה אפילו ניתן לחזות במידת מה.

אבל יש גם שינויים שאי אפשר לחזות, כמו למשל אסונות טבע, או מלחמות, או מגפות עולמיות כמו מגפת הקורונה. כשמשהו כזה קורה, צריך בבת אחת לאשפז הרבה יותר מכרגיל. אם התפוסה הממוצעת הרגילה היא 75%, יש איפה לאשפז את החולים הנוספים. את התפוסה הממוצעת היא 94%, אין איפה לאשפז אותם.

המסקנה היא שעבור התנאים בארץ — היצרוף של התפלגות הגילים והנהלים הרפואיים ועוד המון גורמים שאני בכלל לא יודע עליהם — כמות המיטות שיש לנו היא רק קצת יותר ממה שדרוש בתקופות של מינימום צורך. היא לא יכולה להספיק בתקופות של צורך מוגבר.

ואגב, מיטות הן רק חלק מהסיפור: לא פחות חשוב המחסור בתקנים של רופאים ועוד יותר מכך של אחיות. מכל זה נובע שמדיניות הצמצום של ממשלות הליכוד לדורותיהן משקפת הימור עצום. עד עכשיו המחיר היה טיפול לקוי בזקנה במסדרון וכתבות שליליות בטלוויזיה. אם יהיה אסון כולנו נשלם מחיר הרבה יותר גבוה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker