בניכוי התפרעויות, מטענים, בלוני ובקבוקי תבערה, יידוי אבנים ומטחי רקטות – מצבנו מצוין

מתי בפעם האחרונה שמעתם על זה שיש 3 פיגועים ביום בממוצע? בשנים האחרונות שב"כ התחיל לפרסם דו"חות חודשיים שמפרטים את מספר הפיגועים בזירות השונות. ואולם, גם הוא משמיט כמה דברים חשובים

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

שלוש מערכות בחירות בתוך שנה מעמידות אתגר לא פשוט בפני מי שרוצה לכתוב על שיקולים ענייניים. מה אפשר לחדש שעוד לא נאמר בפעמיים הקודמות? בטור השלישי בסדרת טורים עד הבחירות, אני סוקר נושא שהמעטתי לכתוב עליו, טרור וביטחון. ספוילר: הטרור לא התחיל באוסלו, ונתניהו לא הדביר אותו, אבל פחות שומעים עליו. לממשלת מרכז-שמאל זה לא היה עובר ככה.

אחת הסיבות שאני לא כותב על הנושא הזה היא מיעוט נתונים שאפשר להציג. למשל, נושא חשוב שאין עליו נתונים של ממש הוא האיום האסטרטגי על ישראל. אם חלילה יתממש משהו יהיו נתונים על הפגיעה, אבל בינתיים יש רק איומים, ספקולציות והפחדות. נושא שני הוא סיכול פעולות טרור. כאן הצלחה מתבטאת בזה שלא קורה כלום, וגם על כך קשה למצוא נתונים סדורים.

מה שנותר הוא נתונים על פעולות טרור שכן התבצעו. כרגיל מתמקדים בהרוגים מטרור, שהם כמובן המקרים הדרמטיים ביותר. כל המהות של הטרור הוא ליצור את התהודה הזו. במאה השנים האחרונות היו כמה גלים של טרור, וביניהם תקופות שקטות יותר. 10 השנים האחרונות הן תקופה שקטה יחסית, אבל בכל זאת כללו גם גל טרור קטן. בעבר היו עשורים שקטים יותר.

הרוגים מטרור במאה השנים האחרונות

אם משווים את גלי הטרור, הנורא ביותר בהפרש ניכר היה זה של האינתיפאדה השנייה. גל הטרור אחרי הסכמי אוסלו (שדעך לפני האינתיפאדה השנייה) היה דומה לגל הטרור של שנות ה-70, שכיום מעטים זוכרים את קיומו. גל הטרור האחרון, סביב מבצע צוק איתן ובאינתיפאדת הסכינים, היה דומה למה שקרה בתקופת האינתיפאדה הראשונה. ההתייחסות של אנשי ימין לטרור כאילו הכל התחיל כתוצאה מהסכם אוסלו היא חסרת בסיס.

מה שלא פחות מעניין ממניין מההרוגים הוא הטרור היומיומי, שלא מגיע לכדי פגיעות בנפש. על זה לא פורסמו נתונים מסודרים הרבה זמן. אבל בשנים האחרונות שב"כ התחיל לפרסם דו"חות חודשיים שמפרטים את מספר הפיגועים בזירות השונות, תוך פירוט סוג הפיגוע. אם אוספים את הנתונים מכל הדו"חות האלה מתקבלת התמונה הבאה:

פיגועים ב-6 השנים האחרונות

מהנתונים עולות כמה אבחנות:

1. יש פעילות חבלנית קבועה ורציפה כל הזמן. בחודש "רגיל" שלא קורה בו שום דבר ראוי לציון יש כ-100 אירועים, רובם זריקת בקבוקי תבערה. אבל בכל חודש יש גם אירועים של מטענים וכמעט בכל חודש גם ירי. דקירות ודריסות הן יותר נדירות.

2. מדי פעם יש התפרצויות של אלימות מוגברת, שאת חלקן ניתן ליחס לתגובות על פעולות ישראליות ואת חלקן האחר לתסיסה בחברה הפלסטינית. ההתפרצויות האלה עושות כותרות והופכות לפנים של המצב הביטחוני. מאה בקבוקי תבערה בחודש כל חודש נתפש כבר כמצב רגיל ולא שומעים עליהם.

3. אם מסתכלים על הפרטים, ניתן לאפיין את האירועים בזירות השונות. הראשונה והפעילה ביותר היא זירת יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים. הרוב המכריע של בקבוקי התבערה, המטענים, הירי, הדקירות, והדריסות מתרחשים בזירה הזו. אינתיפאדת הסכינים של 2016-2015 התרחשה כמעט כולה בזירה הזו, למרות שמה שהופיע בחדשות היה בעיקר זליגות שלה למערב ירושלים ולתחומי הקו הירוק. הזירה השנייה היא עוטף עזה. הזירה הזו ייחודית בירי רקטות ופצמ"רים, אבל רוב הזמן הפעילות בה היתה נמוכה. הפעילות התגברה באופן משמעותי מאז מארס 2018, אז התחילו "צעדות השיבה" על הגדר. הזירה השלישית היא שאר שטח ישראל, שבה יש מעט מאוד פעולות טרור.

4. במהלך מבצע צוק איתן ובסמוך אליו נורו על ישראל מעל 5000 רקטות ופצמ"רים, שאחריהן באו 4 שנים שבהן כמעט לא היו שיגורים. אבל בשנתיים האחרונות השיגורים חזרו. זכור במיוחד 12 בנובמבר 2019, שבו בוטלו הלימודים והושבתו מקומות עבודה מהדרום ועד גוש דן, מחשש לירי מסיבי מהרצועה בעקבות הריגתו של פעיל הג'יהאד האסלאמי בהא אבו-עטא. מקרה זה מעמיד באור מגוחך את הטענות בנוגע ליצירת הרתעה ישראלית כנגד הארגונים הפלסטינים.

5. השב"כ אוסף נתונים על ירי, מטענים, דקירות, פיגועי דריסה, רקטות ופצמ"רים, זריקת בקבוקי תבערה, ועוד כמה סיווגים נדירים יותר (כמו ירי נ"ט). בחלק מהדו"חות יש גם נתונים על זריקת אבנים או הצתה, אבל די ברור שאין איסוף נתונים סדור על הנושאים האלה. כתוצאה מכך, התמונה המצוירת כאן לוקה בחסר. אין בה ביטוי להפגנות והתפרעויות עם זריקת אבנים, או לזריקת אבנים על כלי רכב, ואין בה שום התייחסות לאלפי בלוני התבערה שנשלחו מרצועת עזה וגרמו למאות רבות של שריפות מאז מארס 2018. באתר הימין 0404 למשל, יש דיווחים שוטפים רבים על יידוי אבנים ובלוני תבערה, כולל בשבוע האחרון, שמצביעים על כך שאירועים כאלה ממשיכים לקרות.

שילוב של הנתונים האלה מצביע על פער ניכר בין מה שקורה בשטח לבין מה שמצטייר בכותרות ובשיח הפוליטי. מתנחלים חובבי סיפוח רוקדים על שתי החתונות: מצד אחד טוענים לסיפוח ואפשרות דו קיום עם הפלסטינים, ומצד שני מקטרים על חוסר הביטחון.

מדהימה במיוחד העובדה שהשב"כ מבחין בין פיגועים מעזה לבין פיגועים בתחומי המדינה, כאילו עוטף עזה זה לא המדינה. זה מאפשר לצייר תמונת מצב שלפיה כמעט שאין יותר טרור בישראל. בניכוי ההתפרעויות השבועיות והמטענים על הגדר ברצועת עזה, בלוני תבערה ומטחי רקטות מפעם לפעם, יידוי אבנים וכמאה בקבוקי תבערה בחודש בשטחים – מצבנו מצוין.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker