בין הולילנד למאגר לווייתן: מה עומד מאחורי ההשקעה העצומה של נתניהו במתווה הגז?

בעשור שנתניהו ראש ממשלה, היו מעט נושאים שהוא עסק בהם באינטנסיביות באופן אישי. אחד הבולטים שבהם היה מתווה הגז. יותר מכל נושא כלכלי אחר, נתניהו הטיל את כל כובד משקלו לטובת המתווה

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
השתקפות פרויקט הולילנד בבריכה עם אצות בעמק מתחת
השתקפות פרויקט הולילנד בבריכה עם אצות בעמק מתחתקרדיט: דרור פייטלסון

במשך שנים כל מי שהסתובב בירושלים והתעניין בתכנון עירוני תהה מה הסיפור מאחורי פרויקט הולילנד. הפרויקט הזה היה כל כך חריג, שרבים חשבו שהוא מסתיר משהו מסריח, אבל לא היה ברור מה בדיוק, ולא היה ברור שאי פעם נדע. ואז קרה נס. התגלע "סכסוך עסקי" בין היזמים לבין המאכער שהיה אחראי על תשלומי השוחד, והוא נהפך לעד מדינה. התוצאה היתה כתבי האישום נגד אולמרט, לופוליאנסקי ואחרים.

בעשור שנתניהו ראש ממשלה, היו מעט נושאים שהוא עסק בהם באינטנסיביות באופן אישי. אחד הבולטים שבהם היה מתווה הגז. יותר מכל נושא כלכלי אחר, נתניהו הטיל את כל כובד משקלו לטובת מתווה הגז, ויתרה מכך, נקט בכמה פעולות חסרות תקדים כדי להעביר אותו בממשלה ובכנסת.

מתווה הגז, שנחתם ב-2015, כלל את הסעיפים העיקריים הבאים, שרובם סותרים חוקים שונים:

1. אישור לקיום מונופול לתקופה של 10 שנים (עד 2025), כלומר פטור מהוראות חוק ההגבלים העסקיים. זאת בניגוד מובהק לדיבורים הרגילים על עידוד תחרות;

2. דחיית המועד שבו על חברות הגז לפתח את המאגרים שגילו. כרגיל צריך לפתח תגליות תוך 3 שנים, ואם לא הזיכיון חוזר למדינה;

3. פטור מפיקוח על מחיר הגז למרות שמדובר במונופול. הפטור הזה מיסד מצב קיים בשנים שלפני המתווה, שבהן מונופול הגז קבע מחירים גבוהים, ותלונות לממונה על ההגבלים העסקיים נותרו ללא מענה;

4. אישור ליצוא של בערך חצי מעתודות הגז, ובפרט אישור ליצוא ממאגר תמר עוד לפני פיתוח מאגר לווייתן, ובעצם לפני שהיה ידוע בכלל כמה עתודות גז באמת יש שם;

5. ביטול דרישה קודמת להניח צינור הולכה נוסף ממאגר תמר לחוף. כך המשק נשאר תלוי בצינור יחיד עם קיבולת מוגבלת;

6. דחיית המועד שבו צריך לשלם את המס על רווחים עודפים שקבעה ועדת ששינסקי. בנוסף הוקטן באופן אפקטיבי שיעור המס הזה, על ידי קיזוז חלק מהתשלומים למס ששינסקי מהתשלומים שצריך לשלם כמס חברות;

7. "סעיף היציבות" – התחייבות שלא יהיו שום שינויים במתווה למשך 10 שנים. בג"ץ ביטל סעיף זה כיוון שהוא כובל את ידי ממשלות עתידיות, והוא הוחלף בסעיף העוסק באפשרות פיצוי לחברות הגז אם יערכו שינויים;

פרויקט הולילנד בירושלים
פרויקט הולילנד בירושליםצילום: טל כהן

8. חברות הגז נדרשו למכור את מאגרי תנין וכריש ולהקטין את האחזקות בתמר, כדי ליצור תחרות. מצד שני הדרישה להקטין את האחזקות בתמר נדחתה ב-6 שנים.

לא היה קל להעביר את כל הסעיפים האלה. נתניהו נאלץ לנקוט בכמה פעולות חריגות כדי להעביר את מתווה הגז ולהביא לחתימתו:

1. יש מי שהתפקיד שלו לשמור על האינטרסים של הציבור כנגד מונופולים. בתקופה האמורה זה היה הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה. גילה רצה לפרק את מונופול הגז, ובפרט לחייב את השותפות במאגרי תמר ולווייתן למכור גז בנפרד ולהתחרות זו בזו. עמדתו לא התקבלה, והממשלה הקימה צוות בראשות יוג'ין קנדל (אז ראש המועצה הלאומית לכלכלה) כדי לגבש מתווה אלטרנטיבי. גילה לא הסכים למתווה זה והתפטר מתפקידו.

2. זה לא הספיק, כי לפי החוק אפשר לעקוף את השיקול המקצועי של הממונה על ההגבלים העסקיים רק משיקולים של יחסי חוץ או ביטחון. זהו סעיף בחוק שמעולם לא הופעל. שר הכלכלה דאז, אריה דרעי, סירב לעשות זאת. אז נתניהו העביר את דרעי לתפקיד שר הפנים, והפעיל את הסעיף בעצמו מתוקף היותו ממלא מקום שר הכלכלה. במלים אחרות, הוא שינה את מבנה הממשלה כדי לעקוף שיקול מקצועי שתמך בתחרות ולהעביר הסכם לטובת מונופול הגז.

3. נגד ההסכם עם המונופול הוגשו עתירות לבג"ץ. ראש הממשלה עצמו הופיע באופן תקדימי בבית המשפט כדי לטעון בפני השופטים נגד העתירה.

4. חברת החשמל חתמה ב-2011 על חוזה חריג עם חברות הגז לפיו המחיר רק עולה. יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן הצביעה על המחדל הזה, וביקשה לפתוח את החוזה מחדש במסגרת מתווה הגז. אז פיטרו אותה.

למה נתניהו עשה את כל זה? הוא טען שזה הכל כדי לנצל את תגליות הגז ולמנוע מצב שבו "הגז יישאר באדמה". אולי. אולי היו גם סיבות אחרות. האמת היא שיש שיקולים רבים וסותרים בכל הנוגע לפיתוח משק הגז הטבעי, וחוסר ודאות עצום לגבי מה צופן העתיד ואיך זה ישפיע על שוק הגז. בכל אופן, כיום, חמש שנים אחרי מתווה הגז, אפשר לראות מה קרה בשטח.

1. מחירי הגז בעולם ירדו בחדות, על רקע יצוא גז מוגבר מארה"ב. לאחרונה גם התפתחה מלחמת מחירים בינה לבין רוסיה שגרמה לירידה נוספת. כתוצאה מכך, כיום המחיר שחברת חשמל משלמת לגז ממאגר תמר הוא יותר מכפול מחיר הגז במדינות מפיקות גז. כבר קרה שלחברת החשמל היה יותר זול לייבא גז – כולל הוצאות על ניזול והובלה – מאשר להשתמש בגז מקומי שמגיע אליה בצינור.

מחירי הגז

2. דעת הקהל העולמית פנתה נגד שימוש בגז משיקולים של משבר האקלים. כתוצאה מכך צפויה ירידה יחסית בביקוש של גז בעתיד. בצירוף עם העלייה בהיצע שהוזכר לעיל, זה מצביע על אפשרות לירידת מחירים נוספת ולקושי לייצא גז.

3. בשנים האחרונות יש מגמה של עלייה עצומה בשימוש באנרגיה סולרית לייצור חשמל. יש כבר מקומות שבהם חשמל סולרי יותר זול מחשמל ממקורות אחרים. גם זה מצביע על צפי לירידה בביקוש לגז, בעולם ובהמשך גם בישראל (שעל אף היותה ארץ מתקדמת ושטופת שמש מפגרת אחרי העולם בשימוש באנרגיית שמש).

4. אחת ההצדקות למתווה הגז היתה שהוא יאפשר יצוא גז למצרים ולירדן, ובכך יחזק את הקשרים אתן. אבל כיום נראה שהמחירים הגבוהים של היצוא הזה דווקא מגדילים את העוינות לישראל. זה כבר לא רק בעיה כלכלית אלא סיכון אסטרטגי.

תורת הכלכלה מסבירה ששוק חופשי מוביל לתחרות וכתוצאה מכך למשק יעיל. זו תיאוריה יפה, אבל צריך לזכור שלחברות אין בעצם אינטרס ביעילות – הן כאן כדי לעשות כסף. ככל שלחברות יש יותר כוח הן ינסו להטות את המשק לטובתן. כדי להגן על התחרות המציאו את הרגולציה. כשהממשלה מוותרת על הרגולציה ונותנת לחברות את כל מה שהן רוצות, נוצר משק לא יעיל, כפי שמודגם על ידי מחירי הגז בישראל בעשור האחרון. המחיר הצפוי ממאגר לווייתן – 4.8 דולר ליחידת חום – הוא שיפור לעומת המחיר שחברת חשמל משלמת לתמר (6.2 דולר), אבל עדיין גבוה יחסית למחירים בעולם ואפילו יחסית למחירי יבוא צפויים.

השורה התחתונה היא פשוטה: אם במדינה מפיקת גז יותר זול לייבא גז מאשר להשתמש בגז המקומי, משמעות הדבר שהגז אינו מנוצל באופן אפקטיבי כדי לקדם את המשק המקומי ולהוריד את יוקר המחיה. היחידים שמרוויחים מהגז הם בעלי ההון. ובמקרה שלנו ניתן לייחס את המצב הזה באופן ישיר וברור לנתניהו ולהטבות שהוא נתן לחברות הגז במסגרת מתווה הגז. בדיעבד אפשר לומר שהמדיניות שנתניהו קידם עבדה באופן מובהק לטובת בעלי ההון ולרעת הציבור.

מעבר לכך, מתחיל להסתמן שהעשור של נתניהו היה ההזדמנות האחרונה לנצל ביעילות את הגז, והיא פוספסה. כיום מקובל שגז הוא לא באמת פתרון לטווח ארוך – הוא רק דחיית הבעיה. בכל העולם עוברים לאנרגיות מתחדשות. כתוצאה מכך, ב-2019 פליטת דו-תחמוצת הפחמן העולמית לא גדלה יותר יחסית ל-2018, ובכמה מדינות מפותחות היא אפילו ירדה. החלק שלנו בזה הוא הובלה ביזמות וחברות סטארט-אפ שבונות את העתיד של אנרגיה יעילה וירוקה. אבל אין להן שוק בארץ.

ממשלת ישראל שבוייה עדיין בתפישה שהעתיד שייך לגז. השימוש שלנו באנרגיה מתחדשת נמצא הרחק מאחורי שאר העולם, והממשלה מקדמת הקמת עוד תחנות כוח מקומיות בגז שיגדילו את פליטת המזהמים. אור לגויים זה לא.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker