בטח שאנחנו רוצים שלום. אבל רק בתיאוריה

התדמית העצמית של היהודים בישראל היא של עם שוחר שלום: אנחנו תמיד שאפנו לשלום, והערבים הם אלה שסירבו פעם אחר פעם. אבל כשמתחילים לשאול מה כולל השלום הזה, התדמית הזאת קצת נעכרת, כי האמת היא שאנחנו לא תומכים באף פתרון

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

אחרי עשור ויותר שבו נדמה שהנושא המדיני נמצא בהקפאה עמוקה, באה עסקת המאה והחזירה אותו למרכז השולחן. למרות התואר "עסקה", הרבה שמו לב שזו לא ממש עסקה, כי היא נעשתה במעמד צד אחד בלבד. למרבה הצער יכול להיות שזו גישה אופטימית. הנתונים מראים שייתכן שה"עסקה" לא מייצגת אף אחד, אולי רק את טראמפ. בפרט, הישראלים בכלל לא יודעים מה הם רוצים, רק מה הם לא רוצים.

התדמית העצמית של היהודים בישראל היא של עם שוחר שלום (כל הנתונים בהמשך הם ליהודים בלבד, כי בהקשר הזה לא נראה לי נכון לערבב נתונים של יהודים ושל ערבים). אנחנו תמיד שאפנו לשלום, והערבים הם אלה שסירבו פעם אחר פעם. כך עולה גם ממדד השלום, סקר חודשי שנערך באופן רציף מאז 1994 מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל-אביב.

השאלה הראשונה בסקר היא תמיד על תמיכה במשא ומתן שלום, והתשובות מראות שתמיד יותר מ-50% תומכים. בערך חצי מהם אפילו תומכים מאוד. אמנם בעשור האחרון התמיכה במשא ומתן לשלום במגמת ירידה, אבל היו תקופות שהיא היתה די נמוכה גם בעבר, בעיקר בתקופות של רבין ואולמרט. מרשים גם שאירועים שונים לא השפיעו בשום צורה משמעותית: לא האינתיפאדה השנייה, לא השתלטות החמאס על רצועת עזה, ולא מבצע צוק איתן גרמו לירידה בתמיכה בשלום. וכאמור, גם כיום התמיכה עדיין נמצאת ביותר מ-50%.

תוצאות הסקר של עושים שלום

אבל מנגד, הסקר החודשי מכיל גם שאלות ששופכות אור קצת אחר על העמדות כלפי תהליך השלום. באוגוסט 2018, למשל, נשאלה השאלה הבאה: "נניח שממשלת ישראל וההנהגה הפלסטינית היו כמעט מגיעות לנוסח של הסכם שלום קבע. האם כדי להוכיח לפלסטינים ולעולם כי ממשלת ישראל באמת רוצה שלום היית תומך או מתנגד לכך שישראל תסכים לצעדים הבאים", והצעדים שהוזכרו היו כל הרכיבים הצפויים של הסכם עם הפלסטינים: זכות השיבה רק לפלסטין ולא לישראל, פינוי התנחלויות מבודדות, כינון הבירה הפלסטינית במזרח ירושלים (להבנתי באבו דיס אבל זה לא נאמר במפורש), ועוד.

רוב ממדגם מייצג מהיהודים בישראל התנגדו לכל הרכיבים האלה. רק 36% פרגנו לפלסטינים את האפשרות לקלוט את הפליטים במדינה שלהם. פחות מ-15% היו מוכנים להודות בכך שקרה לפלסטינים אסון ב-1948.

דעות

אז באיזה פתרון אנחנו בעצם תומכים? על זה שאלו באופן ישיר באוקטובר 2019. התשובה המביכה משהו היא שאנחנו לא תומכים באף פתרון: יותר מ-50% התנגדו לכל אפשרות שנשאלו עליה (אם כי כמובן לא נשאלו על ה"עסקה" של טראמפ, שעוד לא פורסמה אז). עם זאת, שווה לציין שיש יתרון זעום לפתרון שתי המדינות על פני המשך המצב הקיים, התנגדות ניכרת לסיפוח, והתנגדות חריפה במיוחד למדינה דו-לאומית.

דעות

אם מסכמים את עיקרי התוצאות האלה ועוד כמה שאלות שלא הצגתי בגרפים, כולן מסקרים בשנתיים האחרונות, מתקבלת התמונה הבאה:

>> 83% תומכים בכך שהפלסטינים חייבים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לפני שאפשר יהיה לחזור לדון אתם על הסכם שלום;

>> 82% מאמינים שהמשך הסכסוך בין ישראל לפלסטינים פוגע בישראל;

>> 78% מתנגדים להקמת מדינה דו לאומית בין הירדן לים עם שוויון זכויות מלא ליהודים ופלסטינים;

>> 77% מתנגדים להכרה בכך שבמלחמת העצמאות נגרם אסון לעם הפלסטיני;

>> 70% מתנגדים לפינוי התנחלויות מבודדות ביהודה ושומרון;

>> 66% חושבים שרוב הפלסטינים לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל והיו משמידים אותה לו יכלו;

>> 61% מתנגדים לסיפוח השטחים והקמת מדינה אחת שבה יהיו זכויות מצומצמות לפלסטינים;

>> 56% חושבים שלא יהיה ניתן לבצע הסכם שלום על בסיס שתי מדינות לשני עמים, אם יגיעו להסכמה כזו;

>> 53% מתנגדים למדינה פלסטינית;

>> 53% מתנגדים להמשך המצב הקיים;

>> 26% מאמינים שמשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית יוביל לשלום בשנים הקרובות.

או בסיכום עוד יותר קצר: לא למבוי הסתום שאנו נמצאים בו, לא לפלסטינים, לא לשמאל, לא לימין, לא לאפרטהייד, ולא לשלום. למרות שאנחנו תומכים במשא ומתן. תמיד תמכנו.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker