השמאל לא מת, הוא חי בתודעה של הימין

שתי מפלגות השמאל ביחד קיבלו רק 9.1% מהמנדטים בבחירות האחרונות, ובכל זאת, יותר מ-40% חושבים שהמתח בין ימין לשמאל הוא החזק ביותר. קצת מזכיר את האנטישמים שלא ראו יהודי בחייהם, אבל עדיין משוכנעים שהיהודים שולטים בעולם

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם לא מזמן את מדד הדמוקרטיה הישראלית ל-2019. זה סקר דעת קהל מקיף על מה אזרחי המדינה חושבים על מגוון נושאים. באופן כללי אני לא אוהב סקרי דעת קהל, ומעדיף להתמקד בנתונים על מה שקורה באמת, ולא במה שאנשים חושבים על זה, אבל יש מקרים שבהם מה אנשים חושבים הוא העיקר.

הדוגמה שבחרתי מתוך הסקר היא השאלה "איזה מתח הכי חזק כיום בעיניך בחברה הישראלית?". הסוקרים נתנו בחירה עשירה של אפשרויות: המתח בין מזרחים לאשכנזים; המתח בין דתיים לחילונים; המתח בין ימין לשמאל מדיני-ביטחוני; המתח בין עשירים לעניים; או המתח בין יהודים לערבים.

באופן מפתיע, המנצח הבלתי מעורער הוא המתח בין ימין ושמאל. למה מפתיע? כי רק 10.7% הגדירו את עצמם כשייכים לשמאל (אמנם בתוספת 6.7% שמאל מתון), ושתי מפלגות השמאל ביחד קיבלו רק 9.1% מהמנדטים בבחירות האחרונות. באופן כללי יש טענה רווחת שהשמאל בכלל מת. ובכל זאת, יותר מ-40% חושבים שהמתח בין ימין לשמאל הוא החזק ביותר. קצת מזכיר את האנטישמים שלא ראו יהודי בחייהם, אבל עדיין משוכנעים שהיהודים שולטים בעולם.

מה שעושה את זה עוד יותר מעניין הוא שאותה שאלה נשאלה כבר 4 פעמים נוספות בעבר, כך שאפשר לראות אם ואיך התשובות משתנות עם הזמן. הגרף מראה את התשובות של נסקרים יהודים בלבד, כי נראה לי לא מעניין מה הערבים חושבים על יחסי מזרחים-אשכנזים או חילונים-דתיים, וגם צפוי שתהיה להם נטייה להתמקד בנושא היהודים-ערבים.

המתח בין ימין ושמאל

אם נתחיל מלמטה, נראה שהנושא העדתי די מת. אף אחד חוץ מש"ס לא מנסה לנצל את השד העדתי, וגם אצלם הוא משני לענייני דת. העניין בנושא פערי העושר התחיל יותר גבוה, אבל הוא דועך עם הזמן שעובר מאז המחאה החברתית של 2011. התנודות ביחס לנושא החילונים-דתיים יותר מעניינות. יש להניח שהן משקפות מאבקים בנושא השבת וחוק הגיוס. אלה נושאים טובים לפוליטיקאים משני צדי המתרס, שמשתמשים בנושא לליבוי הבוחרים שלהם.

לבסוף, עד לפני כמה שנים הבכורה הבלתי מעורערת היתה נתונה ליחסי יהודים-ערבים: הערבים שימשו במשך שנים שעיר לעזאזל נוח לימין והלהיבו את האלקטורט. בבחירות 2015 הם הואשמו בכך שהם נעים בכמויות אל הקלפי. אבל בשנים האחרונות מעמדם הידרדר. זה לא שהתחילו לאהוב אותם, אלא שהאג'נדה השתנתה. הלהט האמיתי מופנה כיום לשמאל הבוגדני. אלה שמתעקשים לנסות להחליף את נתניהו, ומוכנים אפילו להשתמש בנסיבות משפטיות לשם כך.

העלייה באלה שחושבים שהמתח בין ימין לשמאל הוא החזק ביותר היא לא פחות ממדהימה. ב-2012 פחות מ-9% חשבו כך. ב-2019 זה כבר יותר מ-40%. אלה שנים שבהן לא קרה שום דבר בשדה המדיני. אין אפילו בדל של דיבור על תהליך השלום; כמעט כולם מתייחסים לפתרון שתי המדינות כאל פנטזיה לא רלוונטית; התמיכה האמריקאית בשלטון ישראל על השטחים מגיעה לשיאים שלא חלמו עליהם בעבר; השמאל הפוליטי הולך ונמוג. ובכל זאת, "המתח בין הימין לשמאל" הוא הדבר הכי משמעותי.

האמת היא כמובן שבעצם לא מדובר בכלל על ימין מול שמאל. אין כאן עניין של אידאולוגיה, ואפילו לא של מדיניות. מדובר בסך הכל על בעד ונגד ביבי. השמאל פשוט החליף את הערבים בתפקיד האיום/אויב/שטן/שעיר לעזאזל שמסיתים נגדו. החלטה של הקופירייטר מבלפור.

הסקר האחרון נערך במאי, אחרי הבחירות של אפריל, אבל לפני שנודע שיהיו בחירות שניות ואף שלישיות. אני מעז לנחש שבסקר של 2020 (בהנחה שהשאלה הזו תופיע) נגלה שיותר מ-50% חושבים שהמתח בין ימין לשמאל הוא החזק ביותר. ובמחשבה שנייה זה אפילו יהיה נכון, כי כבר שנה כל המדינה תקועה בגלל זה. רק התווית לא נכונה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker