מדינת ישראל תיזמנה 59 שנה: מתי התחילה בעיית הפקקים?

בקום המדינה היתה המשאית כלי הרכב הנפוץ ביותר. רק ב-1960 המגמה השתנתה, ומאז כולנו עומדים בפקקים. דרור פייטלסון מתאר בסדרת פוסטים את הגורמים שסותמים את כבישי ישראל

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
פקק תנועה בכביש החוף
פקק תנועה בכביש החוףצילום: אבישג שאר-ישוב
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

נושא הפקקים מככב בכותרות ובשיח הציבורי באופן קבוע. כמעט אין מי שלא סובל מתופעת הפקקים, וכמעט אין מי שאין לו דעה מה צריך לעשות בנדון. הרוב מסכימים על החשיבות של מעבר לתחבורה ציבורית, אבל מצד שני לא ממהרים לוותר על הרכב הפרטי – כי הרי אין עדיין תחבורה ציבורית ראויה.

הפקקים הם תולדה של מפגש של הרבה גורמים: גידול במספר המכוניות; אטיות בפיתוח מערכת הכבישים; בעיות בקידום תחבורה ציבורית; ובעיקר - מערכות הסעת המונים. הטור הזה הוא ראשון בסדרה שתתאר נתונים על כל הנושאים האלה, וגם על תופעת הפקקים עצמה – מה קורה כשיש יותר מדי מכוניות בכביש ונוצר גודש.

נתחיל עם המכוניות.

לא הרבה יודעים, אבל עם קום המדינה כלי הרכב הנפוץ ביותר היה המשאית. היו כאן יותר משאיות ממכוניות פרטיות. העלייה במספר המכוניות הפרטיות התחילה רק ב-1960. כפי שניתן לראות בגרף, העלייה במספר המכוניות ממשיכה עד היום. שימו לב שלא מדובר במספר המכוניות עצמו, אלא במכוניות לאלף נפש. במלים אחרות, הגידול שרואים בגרף הוא מעבר לגידול שנובע מגידול אוכלוסיית המדינה.

רמת מינוע בישראל

מה שבולט הוא שהגידול הוא בעיקר במכוניות פרטיות. שיעור המשאיות גדל הרבה פחות, ובשנים האחרונות נמצא בירידה (שוב, יחסית לגודל האוכלוסייה). מספר האופנועים לא גדל בצורה משמעותית; מספר האוטובוסים אמנם גדל כמעט פי 3 מאז קום המדינה, אבל עדיין נשאר נמוך ומגיע כיום ל-2.4 אוטובוסים לאלף נפש בממוצע. בשנות ה-90 (בימי ממשלת רבין) היה גידול משמעותי במספר המיניבוסים.

אחת השאלות החשובות בהקשר של העומס בכבישים הוא עד כמה העלייה הזו תימשך. השוואה בינלאומית מראה שייתכן שהיא תמשיך עוד זמן רב. רמת המינוע (מכוניות לנפש) בישראל היא נמוכה למדי בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. יש מדינות שבהן מספר המכוניות לאלף נפש כפול מזה בישראל. חלק מזה נובע אולי מהבדלים במבנה האוכלוסייה (בישראל יש יותר ילדים, ובאופן טבעי אין להם מכוניות), אבל ייתכן גם שמדובר בהבדלים ברמת החיים.

רמת מינוע בעולם

השאלה שנותרת היא מה המשמעות של הנתון הזה של רמת מינוע נמוכה. פרשנות אפשרית אחת היא שצריך לצפות לעלייה ניכרת ברמת המינוע בשנים הבאות, עד שנגיע לרמה המאפיינת מדינות מפותחות. פרשנות אפשרית אחרת היא שיש כאן הזדמנות: אם נשכיל לפתח תחבורה ציבורית יעילה ובפרט מערכות הסעת המונים, ייתכן שנוכל לשמור על רמת מינוע נמוכה – וכך למנוע עלייה בזיהום האוויר ולחסוך על כבישים וחניה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ