אם המנהיגים שלנו לא יודעים לשתף פעולה, למה שהתלמידים ידעו?

תוצאות מבחן פיזה ב"שיתוף פעולה בפתרון בעיות" שנערך ב-2015 משקפות תמונה עגומה בקרב תלמידי ישראל. ובאופן בלתי מפתיע, יש גם קשר למצב הסוציו-אקונומי של התלמידים

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

תוצאות הבחירות העלו על הפרק את האפשרות של ממשלת אחדות לאומית, מה שמחייב שיתוף פעולה בין יריבים שלא בהכרח באמת רוצים לשתף פעולה. בהקשר הזה מעניין להיזכר במבחן פיזה על "שיתוף פעולה בפתרון בעיות", שנערך ב-2015. המבחן היה המשך למבחן בנושא "פתרון בעיות" שנערך שלוש שנים קודם לכן (ושעליו כתבתי בעבר).

זה לכאורה בעייתי, כי איך אפשר בכלל למדוד שיתוף פעולה? בפרט, שיתוף פעולה מחייב בהגדרה יותר מאדם אחד, אבל הרי רוצים להגדיר מבחן הוגן שבו כל תלמיד נבחן בנפרד. הפתרון שאנשי פיזה הגו הוא לספק סביבת עבודה ממוחשבת, שבה כל תלמיד מנהל אינטראקציה עם 2 סוכנים ממוחשבים (בוטים) שמדמים תלמידים אחרים. הסוכנים הממוחשבים מתנהגים תמיד באותה צורה, ובאופן כללי המצבים ששלושתם מגיעים אליהם הם גם תמיד זהים, וכך אפשר לראות איך כל תלמיד בפני עצמו מגיב ומה הוא מנסה לעשות עם ה"שותפים" שלו.

תסריט לדוגמה הוא שיש קבוצות של 3 תלמידים שמשתתפים בתחרות ידע. התחרות מתבצעת באמצעות מערכת ממוחשבת, שבה ניתן למצוא מידע, לענות על שאלות, ולתקשר אחד עם השני. ההוראות הראשוניות הן שהתחרות תתחיל עוד מעט, ובינתיים התלמידים יכולים לתקשר בצ'אט דרך המחשב. מכאן מתחילה מסכת של אינטראקציות, שבה שני ה"שותפים" המדומים מביעים דעות על המצב או מה אפשר לעשות, ולתלמיד הנבחן יש בכל פעם 4 אפשרויות תגובה. המבחן הוא בעצם עד כמה הוא בוחר בתגובות שמקדמות שיתוף פעולה – להציע שהם ידברו על איך להצליח במשימות, להציע לחלק את השאלות ביניהם, לפשר בין שני האחרים כשהם "מתווכחים", להסכים להתפשר בעצמו, לנסות לגרום להם לעשות מה שהסכימו עליו, וכו'. לתשובות על שאלות הידע עצמן אין משמעות ומתעלמים מהן.

במבחן הזה התלמידים סווגו ל-4 רמות (בנוסף לרמה "פחות מ-1") שמשקפות את הנטייה והיכולת שלהם להבין דינמיקה קבוצתית, ליזום פעולות שמקדמות את הקבוצה ולהשתתף בפעולות משותפות להשגת מטרה. התוצאות של תלמידי ישראל היו דומות לאלה של מבחן פתרון הבעיות ב-2012. ישראל דורגה שוב בתחתית המדינות המפותחות, עם 42% מהתלמידים ברמה 1 או 1>, ו-58% מהתלמידים ברמה 2 ומעלה. הממוצע של מדינות ה-OECD הוא 28% ו-72% בהתאמה. במדינה המובילה בדירוג, יפן, רק 10% מהתלמידים הם ברמה 1 או 1>, ו-90% הנותרים הם ברמה 2 ומעלה.

תוצאות מבחן פיזה

מעבר להשוואה הבסיסית בין מדינות, דו"ח התוצאות מספק עוד מגוון גדול של ניתוחים ונתונים. אולי המעניין ביותר הוא הפער בין בנים לבנות. בכל הארצות שנבדקו, בנות קיבלו ציונים גבוהים באופן מובהק מהציונים של הבנים. ההפרש בישראל הוא קצת יותר קטן מהממוצע, אבל עדיין משמעותי. בקיצור, על פי תוצאות המבחן, בנות אכן נוטות יותר לתקשר ולשתף פעולה מבנים.

תחום אחד שבו ישראל מובילה בהפרש גדול על כל המדינות האחרות הוא בשונות, כלומר בפערים בין התוצאות שהתקבלו בבתי ספר שונים. באופן כללי, רוב השונות בין תוצאות של תלמידים במדינות ה-OECD היא בין תלמידים שונים באותם בתי ספר (75% מהשונות), ורק חלק קטן יותר ניתן ליחס להבדלים בין בתי ספר (24%).

בישראל, השונות בין תלמידים באותו בית ספר היא קצת יותר נמוכה (כ-69% מהשונות הכללית ב-OECD), אבל השונות בין בתי ספר הרבה יותר גדולה (כ-53% מהשונות הכללית). לתוצאה הזו יש קורלציה גבוהה עם השונות בציונים במבחני הקריאה, המתמטיקה, והמדעים. במלים אחרות, חלק גדול מהשונות מוסבר על ידי השונות בציונים במבחנים האלה, והוא לא ייחודי לנושא שיתוף הפעולה בפתרון בעיות.

עוד נושא שעליו יש נתונים הוא הקשר בין הביצועים לבין מצב סוציו-אקונומי. כפי שניתן לצפות, ככל שהמצב הסוציו-אקונומי יותר נמוך, יש יותר תלמידים ברמות 1 או 1>, ופחות ברמה 4. אבל בישראל התוצאות האלה הרבה יותר קיצוניות מאשר בממוצע ה-OECD. במיוחד מדאיג שאפילו ברבעון העליון אצלנו יש כ-30% תלמידים שרמת שיתוף הפעולה שלהם היא ברמות 1 או 1>, שזה כמעט כפול מהממוצע ב-OECD. אז התירוץ המקובל שבניכוי חרדים וערבים מצבנו יופי לא מתקבל כאן.

הפערים בישראל
דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ