הגרפים שיסבירו למה אתם משלמים כל כך הרבה על חשמל - אטלס למאה ה-21 - הבלוג של דרור פייטלסון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגרפים שיסבירו למה אתם משלמים כל כך הרבה על חשמל

לא צריך להיכנס לדיון מעמיק על מתווה הגז לגופו, כי קשה לדעת מה יקרה בעתיד. מה שכן צריך זה לראות את הפעולות שנקט ראש הממשלה כדי להעביר אותו. ואז לשלם את חשבון החשמל בסוף החודש

מאגרי גז טבעי מסחריים התחילו להתגלות מול חופי הארץ ב-1999, ואספקת גז מהמאגרים האלה התחילה ב-2004. זהו כנראה האירוע הכלכלי המשמעותי ביותר מזה עשרות שנים, עם פוטנציאל לעצמאות אנרגטית, הוזלה משמעותית של יוקר המחיה, והקטנה של זיהום האוויר. אבל מאז עברו כבר 15 שנים נוספות, והגז הטבעי מספק עדיין רק כשליש מצריכת האנרגיה של ישראל.

הסיבה לעיכוב בשימוש נרחב בגז היא מאבקי הכוחות בין החברות שגילו את הגז לבין הממשלה. הנושאים העיקריים במחלוקת היו האפשרות לייצא גז (מתי וכמה) והצורך לפרוש תשתית שתביא את הגז לחופי הארץ. הממשלה מתייחסת לחברות הגז כאילו הגז שייך להן והן יכולות לקחת אותו למקום אחר. המצב האמיתי הוא שהן קיבלו זיכיון לחפש ולפתח שדות גז, ואפשר לקחת מהן את הזיכיון הזה אם הן לא עומדות בתנאים (והן לא). בנוסף, יש בעיות ועיכובים בפרישת רשת הולכת הגז בתוך הארץ, מה שמקשה על מפעלי תעשייה שרוצים בכך לקבל אספקה סדירה של גז.

למרות זאת, אספקת הגז בפועל נמוכה רק במקצת ממה שהיה צפוי לפי דו"ח ועדת צמח (ועדה מ-2012 שקבעה כמה גז אפשר לייצא). כפי שניתן לראות בגרף, אספקת הגז ירדה בחדות בשנים 2012-2011. סיבה אחת היתה הפסקת יבוא הגז ממצרים, אחרי האביב הערבי וסדרת פגיעות בצינור הגז בסיני. סיבה שנייה הייתה קריסת מאגר ים תטיס. ב-2013 התחילה אספקה ממאגר תמר, והוא המקור העיקרי לגז עד היום. אבל יש רק צינור יחיד ממאגר תמר לחוף, והקיבולת שלו מוגבלת. בשנים האחרונות ישראל מייבאת קצת גז כדי להשלים את החסר.

אספקת הגז

מתווה הגז, שנחתם ב-2015, כלל את הסעיפים העיקריים הבאים, שרובם סותרים חוקים שונים:

1. אישור לקיום מונופול לתקופה של 10 שנים (עד 2025), כלומר פטור מהוראות חוק ההגבלים העסקיים;

2. דחיית המועד שבו על חברות הגז לפתח את המאגרים שגילו. כרגיל צריך לפתח תגליות תוך 3 שנים, ואם לא אז הזיכיון חוזר למדינה;

3. פטור מפיקוח על מחיר הגז. הפטור הזה מייסד מצב קיים בשנים שלפני המתווה, שבהן מונופול הגז קבע מחירים גבוהים, ותלונות לממונה על ההגבלים העסקיים נותרו ללא מענה;

4. אישור ליצוא של בערך חצי מעתודות הגז, ובפרט אישור ליצוא ממאגר תמר עוד לפני פיתוח מאגר לוויתן, ובעצם לפני שהיה ידוע בכלל כמה עתודות גז באמת יש שם.
ביטול דרישה קודמת להניח צינור הולכה נוסף ממאגר תמר לחוף;

5. הקטנה של שיעורי המס על רווחים שקבעה ועדת ששינסקי, על ידי קיזוז של מס חברות;

6. "סעיף היציבות" – התחייבות שלא יהיו שום שינויים במתווה למשך 10 שנים. בג"ץ ביטל סעיף זה כיוון שהוא כובל את ידי ממשלות עתידיות, והוא הוחלף בסעיף העוסק באפשרות פיצוי לחברות הגז אם יערכו שינויים;

7. חברות הגז נדרשו למכור את מאגרי תנין וכריש ולהקטין את האחזקות בתמר, כדי ליצור תחרות. מצד שני הדרישה להקטין את האחזקות בתמר נדחתה ב-6 שנים.

אסדת לוויתן
מארק ישראל סלם

המתפטרים והמפוטרים

האמת חייבת להיאמר היא שיש שיקולים רבים וסותרים בכל הנוגע לפיתוח שוק הגז הטבעי. בנוסף יש חוסר ודאות עצום לגבי מה צופן העתיד ואיך זה ישפיע על שוק הגז. לדוגמה, כיום רק כ-2% מהחשמל בעולם מיוצר מאנרגיה סולרית, אבל במקביל יש מגמה של עלייה עצומה בשימוש באנרגיה סולרית לייצור חשמל. יש כבר מקומות שבהם חשמל סולרי יותר זול מחשמל ממקורות אחרים. אם עוד 20 שנה רוב ייצור החשמל בעולם יהיה מאנרגיה סולרית, כדאי לייצא כמה שיותר גז עכשיו כי בעתיד הביקוש לגז יהיה נמוך. אבל אם זה לא יקרה, כדאי לשמור את הגז לשימוש עתידי של המשק הישראלי. הבעיה שאין דרך לדעת מה ילד יום.

בהינתן המצב הזה, לא נכנס כאן לדיון מעמיק על מתווה הגז לגופו. נסתפק ברשימה של פעולות שננקטו על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי להעביר אותו ולהביא לחתימתו:

1. יש מי שהתפקיד שלו לשמור על האינטרסים של הציבור כנגד מונופולים. בתקופה האמורה זה היה הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה. גילה רצה לפרק את מונופול הגז, ובפרט לחייב את השותפות במאגרי תמר ולויתן למכור גז בנפרד ולהתחרות זו בזו. עמדתו לא התקבלה. הממשלה הקימה צוות בראשות יוג'ין קנדל (ראש המועצה הלאומית לכלכלה) כדי לגבש מתווה אלטרנטיבי. גילה לא הסכים למתווה זה והתפטר מתפקידו;

2. זה לא הספיק, כי לפי החוק אפשר לעקוף את השיקול המקצועי של הממונה על ההגבלים העסקיים רק משיקולים של יחסי חוץ או ביטחון. זה סעיף 52 בחוק, שאף פעם לא הופעל. שר הכלכלה אריה דרעי, שהוא היה מי שמוסמך להפעיל אותו, סירב לעשות זאת. אז נתניהו העביר את דרעי לתפקיד שר הפנים, והפעיל את הסעיף בעצמו מתוקף היותו ממלא מקום שר הכלכלה. במלים אחרות – שינו את מבנה הממשלה כדי לעקוף שיקול מקצועי כדי להעביר הסכם שמונופול הגז רצה;

דיוויד גילה
עופר וקנין

3. נגד ההסכם עם המונופול הוגשו עתירות לבג"ץ. ראש הממשלה עצמו הופיע באופן תקדימי בפני בג"ץ כדי לטעון בפני השופטים נגד העתירה. כרגיל אנשי הפרקליטות הם המייצגים את הממשלה בבג"ץ, ובמקרים חשובים במיוחד היועץ המשפטי לממשלה עושה זאת;

4. חברת החשמל חתמה על חוזה חריג עם חברות הגז שלפיו המחיר רק עולה (על כך בהמשך). יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן הצביעה על המחדל הזה, וביקשה לפתוח את החוזה מחדש במסגרת מתווה הגז. אז פיטרו אותה;

5. כדי לקדם את מתווה הגז היו הבטחות שהמתווה יביא להכנסות של מאות מיליארדי שקלים שיופנו לתוכניות חברתיות. הערכות שקולות יותר אחרי שהמתווה נחתם מדברות על עשרות מיליארדים בודדים. אחת הסיבות להפרש היא הדחייה בגביית היטל ששינסקי שנכלל במתווה;

6. המתווה עצמו כלל ויתור לא מוסבר על סעיפים בחוזים מול הזכיינים, כמו למשל החובה לפרוש צינור אספקה נוסף שיהווה גיבוי לצינור היחיד מקידוח תמר. זה חשוב לא רק לגיבוי. מזה כמה שנים אספקת הגז למשק הישראלי מוגבלת בגלל ההספק של הצינור הקיים.

פרדוקס הגז המיובא

המצב בינתיים היא שמחיר הגז בישראל גבוה בהשוואה לעולם. הגרף הבא מתאר את מחיר הגז שמשלמת חברת החשמל, שהיא הצרכן הגדול ביותר של גז טבעי בישראל. בשנים הראשונות המחיר כאן היה נמוך יחסית. אבל החוזה שחברת החשמל חתמה עם מפיקות הגז ב-2011, בלחץ של הפסקת אספקת הגז ממצרים, מבטיח שהמחיר יעלה באופן אטי ולא יעקוב אחרי מחירי הגז בעולם.

כשמחירי הגז בעולם עלו זה עוד היה סביר. בשנים האחרונות הם יורדים בצורה חדה, אבל בהתאם לחוזה, כאן המחירים ממשיכים לעלות. כתוצאה מכך הם מגיעים לרמות של מדינות שמייבאות גז ממרחקים (כמו יפן וגרמניה), שזה יותר מכפול המחיר במדינות שמפיקות גז בעצמן (כמו ארה"ב וקנדה). באופן פרדוקסלי, לחברת החשמל זול יותר כיום לקנות גז מיובא מאשר גז בהפקה מקומית. לפי דו"ח של מבקר המדינה, העלות העודפת למשק הישראלי היא 8 מיליארד שקל.

מחיר הגז

תורת הכלכלה מסבירה ששוק חופשי מוביל לתחרות וכתוצאה מכך למשק יעיל. זו תיאוריה יפה, אבל צריך לזכור שלחברות אין בעצם אינטרס ביעילות – הן כאן כדי לעשות כסף. ככל שלחברות יש יותר כוח הן ינסו להטות את המשק לטובתן. כדי להגן על התחרות המציאו את הרגולציה. כשהממשלה מוותרת על הרגולציה ונותנת לחברות את כל מה שהן רוצות, נוצר משק לא יעיל, כפי שמודגם על ידי מחירי הגז כיום.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

איש מכירות

משפך המכירות: באתי, ראיתי, מכרתי

משפך מכירות הוא כנראה אחד המונחים שסובלים משימוש יתר, עד שנדמה שנהפך לקלישאה. אבל מדובר באחד הכלים השימושיים ביותר לגיוס ושימור לקוחות. הטור הזה מרענן את החשיבה על המשפך ומסיר אבק מפעולות שהן כל כך שגורות - שנדמה שהן שקופות. וגם בונוס – איך להפוך את המשפך לשעון חול

גשם בירושלים

ישראל לא בנויה לשני דברים: גשמי חורף ובלוקצ'יין

בלוקצ'יין היא המצאה נפלאה מבחינה הנדסית, אך היא יקרה בהרבה לעומת מסד נתונים מרכזי. היא שימושית כשרוצים לייצר פלטפורמה עבור מספר רב של משתמשים וארגונים – ובמיוחד כשאלו אינם מוכנים או יכולים לסמוך על ישות מרכזית שתיקח אחריות על ניהול המסד המרכזי

ראש הממשלה, בנימין נתניהו

ראשות הממשלה היא לא פרס על התנהגות טובה: נתניהו הוא המנכ"ל המוצלח ביותר שיש לישראל

נתניהו אולי אינו "מגדלור של התנהגות מוסרית, חוקית וחברית", אבל העיקר הוא מי יהיה ראש הממשלה הטוב ביותר למדינת ישראל, והתשובה לשאלה זו ברורה. גם הימין וגם השמאל לא מצליחים להעמיד אדם שמתקרב לכישוריו, יכולותיו וניסיונו של בנימין נתניהו - הנכס הלאומי של כולנו

כתבות שאולי פיספסתם

*#