מערכת המס בישראל מוטה לטובת העשירים - אטלס למאה ה-21 - הבלוג של דרור פייטלסון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מערכת המס בישראל מוטה לטובת העשירים

מס ההכנסה אולי נתפש כמס פרוגרסיבי, אבל בחינה מעמיקה תראה שההפך הוא הנכון - העניים משלמים שיעור גדול יותר מהכנסתם מאשר העשירים

מתוך "עשיר בהפתעה"
Sanja Bucko/אי־פי

קשרי הון-שלטון זוכים לסיקור קבוע בתקשורת, בעיקר בהקשר של פרשות שחיתות. אבל יש קשרים שהם יותר נחבאים מן העין; אחד מהם קשור למערכת המיסוי. על קצה המזלג, בעלי הון יכולים להפעיל לוביסטים שישכנעו את אנשי השלטון להגדיר מערכת מסים שבה בעלי ההון משלמים פחות. הצורה העיקרית לעשות את זה היא לחייב מסים גבוהים יותר על עבודה מאשר על רווחי הון ורכוש.

מסים הם הצורה שאנחנו מממנים את הממשלה. רוצים שיבנו בתי ספר ויתנו משכורות למורים? רוצים בתי חולים? רוצים סלילת כבישים ומסילות ברזל? רוצים ציוד לצה"ל? צריך לשלם על כל זה. השאלה היא איך לחלק את נטל התשלום בין האזרחים. יש לזה שני היבטים: היבט כלכלי והיבט ערכי – כמה מסים הוגן להטיל על כל אחד.

בתקופת התנ"ך המס המקובל היה מס גולגולת. כל אחד שילם חצי שקל, בין אם הוא עשיר ובין אם הוא עני חסר אמצעים. כיום מקובל שמסים קשורים לפעילות כלכלית. יש מסים על הוצאות, כמו מס ערך מוסף (מע"מ). כשאנחנו קונים משהו מוסיפים למחיר הקנייה 17% שהולכים ישר לרשות המסים. זה מס אחיד במובן שכולם משלמים את אותו אחוז. מצד שני יש מס הכנסה. כשמעסיק משלם משכורת לשכיר, חלק מהשכר מנוכה ומועבר גם הוא לרשות המסים.

מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי: במקום שנשלם אחוז קבוע מהשכר, מי שמקבל יותר משלם אחוז יותר גבוה. מיישמים את זה על ידי הגדרת מדרגות מס. ב-2019 המדרגה הנמוכה ביותר היא 6,310 שקל לחודש. מי שמקבל פחות צריך לשלם 10% מס הכנסה, אבל מזה מורידים זיכויים שונים, כך שבהרבה מקרים בסוף לא צריך לשלם מס הכנסה בכלל. למי שמקבל בין 6,311 ל-9050 שקל בחודש המס עולה ל-14%, מ-9,051 עד 14,530 שקל המס הוא 20%, וכך הלאה עד המדרגה העליונה – מי שמקבל יותר מ-54,130 שקל לחודש צריך להיפרד מלא פחות מ-50%.

יש עוד כמה מסים (מס שבח, מכס, וכו') שעובדים בצורה דומה. התוצאה לכאורה היא מערכת מסים פרוגרסיבית באופן כללי: כל מס בפני עצמו הוא פרוגרסיבי (כמו מס הכנסה) או ניטרלי (כמו מע"מ), וכשמסתכלים על כל המסים ביחד העשירים אמורים לשלם יותר מהעניים באופן יחסי. אבל בעצם זה לא נכון, והמיסוי הכולל הוא רגרסיבי: העניים משלמים שיעור גדול יותר מהכנסתם מאשר העשירים.

גורם אחד לכך שהמיסוי הוא רגרסיבי הוא המע"מ. נכון שהמס עצמו הוא ניטרלי, וכולם משלמים את אותו אחוז, אבל יש הבדלים משמעותיים באחוז ההוצאות. ההסבר מקופל בביטוי השגור "לא גומר את החודש". המשמעות של "לא גומר את החודש" היא שהאדם מוציא את כל מה שהוא מקבל, ואפילו זה לא מספיק. אז באופן אפקטיבי הוא משלם 17% מע"מ על רוב ההכנסה שלו (יש כמה סעיפים בהוצאות שעליהם לא משלמים מע"מ, למשל שכר דירה). העשירים, לעומת זאת, גומרים את החודש בלי בעיה. כל חודש נשאר להם עודף. אז הם משלמים 17% מע"מ רק על חלק מההכנסה שלהם – החלק שהם הוציאו. על הכסף שנשאר אצלם לא משלמים מע"מ. בשורה התחתונה, ככל שההכנסה העודפת יותר גדולה, כך האחוז שהולך למע"מ יותר קטן.

גורם יותר חשוב לכך שהמיסוי הוא רגרסיבי הוא שיש סוגים שונים של הכנסות. הסיפור של מדרגות מס שייך למס הכנסה ומתייחס לשכר עבודה. אבל העשירים לא מקבלים את רוב ההכנסות שלהם משכר עבודה. הכסף שלהם עובד בשבילם ומייצר עוד כסף. למשל, אם הם קנו דירות להשקעה ומשכירים אותן, שכר הדירה מתקבל בלי שישקיעו עבודה נוספת. אם הם קנו מניות של חברה כלשהי בבורסה, והחברה מחלקת דיווידנדים לבעלי המניות, הם מקבלים את הכסף בלי להשקיע עבודה. ואם הם מוכרים את המניות ברווח, שוב מדובר בכסף שלא עבדו בשבילו. הגרף מראה את מקורות ההכנסה של עשירונים של עצמאים, ושל המאון העליון. אצל העשירים ביותר, אחוז גדול לא בא מעבודה.

הרכב הכנסות

הנקודה החשובה היא שעל הכנסות שלא מעבודה משלמים פחות מסים. על השכרת עד 5 דירות משלמים רק 10% מס. עד 2003 לא שילמו שום מס על רווחים מדיווידנדים ומניות. כיום כן משלמים מס, אבל זה לא מס הכנסה, אלא מס רווחי הון, והמס הזה נמוך יחסית למדרגות של מס הכנסה: על אג"ח שקליות משלמים 15% מהרווח, ועל מניות 25% מהרווח הריאלי (אחרי התחשבות באינפלציה). הרבה פחות מ-50% של מדרגת מס הכנסה העליונה. כשמכפילים את אחוז ההכנסה שלא מעבודה באחוז המיסוי הנמוך יותר על הכנסות כאלה, מקבלים שהעשירים משלמים מס נמוך יותר על ההכנסה הכוללת שלהם.

גורם שלישי לכך שהמיסוי הוא רגרסיבי הוא תשלומי הארנונה. בישראל הרוב המכריע של משקי הבית הם בעלי דירות, והדירות שלהם הן הרכוש המשמעותי ביותר שלהם. כל שנה הם משלמים ארנונה על הרכוש הזה. גם העשירים משלמים ארנונה על הדירות שלהם, אבל אצלם הדירות הן רק חלק קטן מהרכוש. שוב מי שיש לו יותר משלם אחוז נמוך יותר.

למה כל זה חשוב? כי מיסוי פרוגרסיבי הוא אחד הכלים העיקריים להקטנת אי-שוויון. לחילופין, מיסוי רגרסיבי הוא אחד הגורמים המשמעותיים להגדלת אי-שוויון. בישראל על הנייר מערכת המסים היא פרוגרסיבית, אבל באופן אפקטיבי היא רגרסיבית. לפני שבועיים פורסם מכתב פתוח של 19 מעשירי ארה"ב, שבו הם קוראים לכל המועמדים לנשיאות להכריז על תמיכה במס עושר על האלפיון העליון – כלומר עליהם עצמם ועל חבריהם. לדבריהם, יש חובה מוסרית, אתית, וגם כלכלית למסות את העשירים ביותר, ולנצל את הכספים שיתקבלו כדי לפתור בעיות חברתיות וסביבתיות. הם לא רואים בזה הכבדה לא הוגנת אלא להיפך, זו תרומה לארצם והשקעה בה כדי שתהיה מקום טוב יותר לכולם – שוב, כולל להם עצמם. חבל שראייה מפוקחת וארוכת טווח כזו אינה נפוצה במסדרונות הממשל, לא בארה"ב ולא אצלנו.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#