פרדוקס החיסכון לפנסיה

הקצבה שנשים צפויות לקבל בתקופת הפנסיה נפגעת 4 פעמים: היא מבוססת על הפרשות ממשכורת נמוכה יותר, ההפרשות האלה נעשות במשך פחות שנים, והכסף שנצבר מתחלק על פני יותר שנים – גם בגלל הפרישה המוקדמת יותר וגם בגלל תוחלת החיים הגבוהה יותר

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

בשבוע שעבר שב ועלה המשבר בנוגע לגיל הפרישה. אז הנה כמה נתונים כדי להסביר את הטענות משני הצדדים.

המצב כיום הוא שגברים פורשים לפנסיה בגיל 67, ונשים בגיל 62. גילי הפרישה האלה נקבעו ב-2003 – לפני כן הם היו 65 ו-60 בהתאמה. הסיבה להעלאת גיל הפרישה היא העלייה בתוחלת החיים. ב-1970 תוחלת החיים היתה בסביבות 70 שנה, כך שניתן היה לצפות שאנשים יבלו 10-5 שנים בפנסיה. עד 2003 תוחלת החיים עלתה ל-80 בערך. כתוצאה מכך, הצפי לחיים בפנסיה עלה ל-20-15 שנה.

אם חיים יותר - צריך לקבל קצבה במשך יותר שנים. כך קרנות הפנסיה מצאו את עצמן במצב שבו הכספים שהן אספו לא מספיקים לכל הקצבאות שהן צפויות לשלם – מצב שנקרא גירעון אקטוארי.

העלאת גיל הפרישה בשנתיים שיפרה קצת את המצב, אבל רק קצת. ומאז תוחלת החיים המשיכה לעלות, כך שמשך הזמן שאנשים צפויים לחיות על חשבון הפנסיה שוב גבוה יותר. הבעיה חמורה במיוחד עבור נשים: בגלל גיל הפרישה הנמוך יותר, יש להן פחות שנים לצבור כסף בקרן הפנסיה. בנוסף, תוחלת החיים של נשים גבוהה באופן משמעותי מזו של גברים. אז הכסף המועט יותר צריך להספיק להרבה יותר שנים של חיים על קצבת הפנסיה.

חיסכון לפנסיה

נניח שגבר ואישה התחילו לעבוד בגיל 25. לגבר יש 42 שנים של עבודה עד הפרישה בגיל 67. לאישה, שפורשת בגיל 62, יש רק 37 שנות עבודה. בשנים האלה הם חוסכים לפנסיה אחוז מסוים מהמשכורת. בהנחה שיש להם אותה משכורת, הגבר שעבד יותר שנים יחסוך יותר. אבל כיוון שבממוצע המשכורת של נשים נמוכה יותר, החיסכון שלהן בעצם יהיה עוד יותר נמוך באופן יחסי.

לאחר הפרישה הגבר צפוי לחיות עוד 13.7 שנים בממוצע, והאישה עוד 22.6 שנים. בסיכומו של דבר, הקצבה שנשים צפויות לקבל בתקופת הפנסיה נפגעת 4 פעמים: היא מבוססת על הפרשות ממשכורת נמוכה יותר, ההפרשות האלה נעשות במשך פחות שנים, והכסף שנצבר מתחלק על פני יותר שנים – גם בגלל הפרישה המוקדמת יותר וגם בגלל תוחלת החיים הגבוהה יותר.

פתרון חלקי לפנסיה הנמוכה יותר לנשים יתקבל על ידי העלאת גיל הפרישה שלהן. משרד האוצר מנסה לקדם את זה כבר שנים רבות, ואפילו יש הסכמה די רחבה שזה אכן נחוץ. אבל הטענה הנגדית היא שלא ראוי להחיל את העלאת גיל הפרישה על כל הנשים באופן גורף. יש נשים שעובדות במקצועות שוחקים, ולא סביר לדרוש מהן להתמיד בעבודות האלה שנים נוספות. ולראיה, גם עבור גברים הוגדרו מקצועות שוחקים שמי שעובדים בהם זוכים לצאת לפנסיה בגיל מוקדם יותר.

הדגמה לכך שהבעיה קיימת גם עבור נשים אפשר למצוא בנתונים אודות פרישה של מורים. התנועה לחופש המידע הצליחה לקבל נתונים כאלה ממשרד החינוך עבור תשע"ד (משרד החינוך לא מפרסם אותם ביוזמתו, ולפי חוק חופש המידע אם רוצים מידע מעודכן צריך לבקש אותו כל פעם מחדש). כפי שניתן לראות, מתוך כל המורים (שהן בעצם כמעט כולן מורות) שפרשו בשנה הזו, פחות מ-8% פרשו כיוון שהגיעו לגיל הפרישה. לא פחות מ-80% בחרו לפרוש מוקדם יותר. במלים אחרות, הן לא החזיקו מעמד אפילו עד גיל 62.

סיבות פרישה מורים

לפי החוק הקיים גיל הפרישה לנשים כבר היה צריך לעלות ל-64. זה לא קרה בגלל התנגדות של חברי (ובעיקר חברות) כנסת והמוסד לביטוח לאומי, שרוצים תנאים משופרים לנשים והכרה במקצועות שוחקים. בינתיים הגירעון האקטוארי מעמיק, ויש איומים בקיצוץ הקצבאות של כולם כדי שקרנות הפנסיה לא יתמוטטו.

ההצעה הנוכחית של האוצר היא להעלות את גיל הפרישה ל-65, אבל באופן הדרגתי על פני 11 שנים. זה הספיק כדי לדחות את הסכסוך עם ההסתדרות (בנוגע לקיצוץ הקצבות) אל אחרי הבחירות. השאלה אם זה יעבור בממשלה ובכנסת. וכבר עכשיו ברור שבעצם זה לא מספיק כדי להציל את קרנות הפנסיה, כי תוחלת החיים עלתה די הרבה בינתיים וממשיכה לעלות.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | |אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker