המבחן שאי אפשר להתכונן אליו מוכיח: תלמידי ישראל לא מוכנים לשוק העבודה של המאה ה-21 - אטלס למאה ה-21 - הבלוג של דרור פייטלסון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המבחן שאי אפשר להתכונן אליו מוכיח: תלמידי ישראל לא מוכנים לשוק העבודה של המאה ה-21

מבחן הפיזה ב-2012 בחן את כישורי החיים של התלמידים, וישראל קיבלה ציונים נמוכים במיוחד. האתגר של מערכת החינוך הוא להביא את הבוגרים למצב שבו הם יכולים לחפש, להבין ולתפקד בתנאים לא מוכרים. מבחן פיזה בפתרון בעיות הראה שהמערכת שלנו לא עושה את זה טוב

2תגובות

מבחני פיזה מפורסמים בהקשר של מדידת יכולת הקריאה, היכולת המתמטית, וההבנה במדעים. מאות אלפי תלמידים מעשרות מדינות נבחנים בנושאים האלה כל 3 שנים. בישראל משתתפים במבחנים כמה אלפי תלמידים.

בכל מבחן יש גם נושא נוסף שמתחלף כל פעם. ב-2012 הנושא הנוסף היה "פתרון בעיות". הכוונה לא היתה לפתרון בעיות אבסטרקטיות, אלא יותר לכישורי חיים, ובפרט ליכולת להסתדר בעולם המודרני כפי שהוא מתעצב במאה ה-21. להלן כמה דוגמאות לבעיות שהופיעו במבחן:

1. לקנות כרטיס רכבת ממכונת כרטיסים אוטומטית: זה מתחיל בגרסה הבסיסית שבה פשוט צריך לבחור את הכרטיס הנכון על פי רשימה של 3 מאפיינים (למשל קנה כרטיס של שתי נסיעות במחיר מלא ברכבת בין-עירונית), וממשיך לגרסאות מורכבות יותר שבהן צריך למצוא את הכרטיס הכדאי ביותר.

2. לתכנן נסיעה מעיר אחת לאחרת על סמך מפה שבה רשומים זמני הנסיעה בכבישים השונים: שוב יש גרסאות פשוטות כמו האם ניתן להגיע תוך 20 דקות, ומורכבות יותר שבהן צריך למצוא את המסלול האופטימלי.

3. לגלות איך לתפעל נגן 3MP, ולענות על שאלות כמו האם נכון שהכפתור העגול באמצע משמש לבחירת סוג המוזיקה (כדי לענות הנבחנים יכולים לשחק עם סימולציה של הנגן על המחשב).

לכל שאלה מיוחסת רמת קושי, ולפי התשובות לשאלות מעריכים את הרמה של כל תלמיד. הדירוג הוא מ-1 עד 6, ובנוסף רמה של "פחות מ-1" עבור אלה שהישגיהם היו נמוכים עד כדי כך שקשה לכמת אותם. הפרשנות של הרמות היא שרמה 2 היא הרמה הנדרשת הבסיסית ביותר, רמה 3 זה כבר סביר, ורמות 5 ו-6 הם מצטיינים. רמה 1 נחשבת בעייתית ומצביעה על צפי לקשיים בהשגת עבודה ובכלל בהתמודדות עם העולם המודרני. הרמה של פחות מ-1 כמובן עוד יותר גרועה.

כדי להראות בצורה נוחה את שיעור התלמידים ברמות גבוהות לעומת נמוכות, התצוגה הגרפית מראה את התפלגות התלמידים בין הרמות יחסית לגבול בין רמה 1 לרמה 2. כך ניתן בקלות לראות את שיעור התלמידים ברמה 2 ומעלה (צד ימין של הגרף) ושיעור התלמידים ברמה 1 ומטה (צד שמאל של הגרף). הסך הכל של שני הצדדים הוא כמובן 100%.

תוצאות המבחן

התוצאות המוצגות בגרף מעמידות אותנו בתחתית רשימת המדינות המפותחות, בדומה לקפריסין ומעט מתחת להונגריה וטורקיה. 38.9% מתלמידי ישראל היו ברמה 1 ומטה, כלומר כאלה שלא יכולים להתמודד עם העולם המודרני – הרבה יותר מהממוצע ב-OECD שעמד על 21.4%. המדאיגים ביותר הם כמובן אותם 21.9% שהיו ברמה של פחות מ-1, כלומר שהיכולת שלהם כל כך נמוכה שהמבחנים פשוט לא יכולים לכמת אותה בצורה אמינה. השיעור הזה הוא פי 2.7 מהממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על 8.2%. הדו"ח מציין במיוחד שישראל היא אחת מרק 6 מדינות שבהן הרמה הזו היתה הרמה הנפוצה ביותר. ביותר מחצי מהמדינות שנבדקו, הרמה הנפוצה ביותר היתה רמה 3.

עוד דבר שישראל מצטיינת בו במיוחד הוא פערים. הפערים בין התלמידים הטובים ביותר לחלשים ביותר בישראל הם הגדולים ביותר בין כל המדינות שנבדקו. זה היה בולט במיוחד בהיבט של הבדלים בין בתי ספר, אבל גם בהיבט של הבדלים בין תלמידים באותו בית ספר. המסקנה היא שבעיית הפערים היא בסיסית, ולא נובעת רק מהבדלים בין מגזרי אוכלוסייה שונים.

מבחינה סטטיסטית, צורה פשוטה לכמת את הפערים היא על ידי סטיית התקן של התפלגות הציונים. ככל שיש ציונים שרחוקים יותר מהממוצע – חלקם גבוהים בהרבה מהממוצע וחלקם נמוכים בהרבה מהממוצע – סטיית התקן גדלה. הגרף מראה את הציון הממוצע ואת סטיית התקן של הציונים בכל הארצות שהשתתפו במבחן. כפי שניתן לראות בקלות, הציון הממוצע בישראל הוא בין הנמוכים ביותר בין מדינות ה-OECD. סטיית התקן, לעומת זאת, מרקיעת שחקים, ואין אף מדינה אחרת שיש לה סטיית תקן כל כך גבוהה. זה אומר שיש פערים עצומים בין הציונים של התלמידים הטובים אצלנו לבין הציונים של התלמידים החלשים.

התפלגות ציונים

למה כל זה חשוב? כי אנחנו במאה ה-21. שוק העבודה משתנה בקצב גבוה לנגד עינינו. מקצועות שבהם העבודה היא שגרתית נעלמים והולכים – מחשבים ותוכנות בינה מלאכותית יחליפו הרבה מעובדי המשרד של היום. מקצועות שבהם צריך לדעת להתמודד עם הפתעות וקשיים הם העתיד. כדי להצליח במקצועות כאלה צריך מיומנויות של פתרון בעיות: הבנה של המצב, העלאת רעיונות, בדיקה מה עובד ומה לא וכו'. אסור שלחלק גדול מהאוכלוסייה לא יהיו מיומנויות כאלה. אבל אלה דברים שלא קל ללמד.

דבר אחד שדי בטוח שלא רצוי לעשות הוא לבסס את הלימוד בבתי ספר על שינון. אבל עם העלייה בשימוש בבחינות ובדירוגים במערכת החינוך זה בדיוק מה שקורה. דוגמה קונקרטית של התקדמות בכיוון הלא נכון היא מה שקרה ללימודי המתמטיקה בעשרות השנים האחרונות. כשאני הייתי בתיכון לפני 40 שנה עדיין לימדו מתמטיקה. זה אומר שלימדו נושאים כמו למשל משוואות ריבועיות, וגם איך משתמשים בהן לפתור בעיות בהקשרים שונים. את ההבנה של החלק הראשון (מה זה משוואה ריבועית ומה התכונות שלה) קשה לבחון. את החלק השני (פתרון בעיות קונקרטיות) קל לבחון. אז בחינות הבגרות כרגיל הכילו שאלות שצריך לפתור ולא שאלות הבנה כלליות. אבל כשהחשיבות של ציונים גדלה, זה גרם לתנועה של הכנות לבחינות תוך עקיפת לימוד המתמטיקה.

העיקרון פשוט: אפשר לפתור שאלה על סמך הבנה כללית, אבל בעצם גם מי שלא מבין יוכל לפתור אותה אם הוא מזהה את השאלה ומכיר את הטריק הספציפי שבעזרתו פותרים את השאלה הזו.

כיום, לימודי המתמטיקה בתיכון, כולל בתיכונים טובים וברמה של 5 יחידות, הם לא לימודי מתמטיקה. הם לימודים כדי לעבור בחינה. לכל שאלון של משרד החינוך יש ספר של בני גורן. הספרים האלה הם בעצם קטלוגים מפורטים של עשרות סוגי שאלות ואיך פותרים אותן. התלמידים לומדים בעל פה לזהות את סוגי השאלות שעשויות להופיע בבחינה, ולהפעיל את המתכון המתאים כדי לפתור כל אחת. כמובן, מי שכותבים את הבחינות יודעים את זה. אז כל שנה הם מחפשים שאלות יותר קשות שהמתכון הרגיל לא עובד עבורן. התוצאה היא מבחנים ליכולת שינון שבאה על חשבון ההבנה במתמטיקה.

המתמטיקה כאן היא רק משל. היא תחום מוגדר שניתן לחקור אותו וללמוד עליו. החיים בעולם המודרני הם משהו הרבה פחות מוגדר. כדי להסתדר בחיים צריך לדעת לחפש פתרונות, כי אי אפשר לשנן מראש פתרונות לכל המצבים שעלולים לצוץ. האתגר של מערכת החינוך הוא להביא את הבוגרים למצב שבו הם יכולים לחפש, להבין ולתפקד בתנאים לא מוכרים. מבחן פיזה בפתרון בעיות הראה שהמערכת שלנו לא עושה את זה טוב. בין היתר בזכות העובדה שזה היה מבחן חד-פעמי שלא התכוננו אליו.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגין בצרפת

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון - ואיך להציל את הדמוקרטיה

העולם המערבי עובר אט אט מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה - שלטון בעלי ההון. קל להאשים את הקפיטליזם, אבל הבעיה העיקרית אינה טמונה בו אלא באופן היישום שלו. לא הכל אבוד: יש דרך ליצור משקל נגד לעוצמה הפוליטית של המיליארדרים

כתבות שאולי פיספסתם

*#