הגרף שמראה מתי התחילה הצפיפות בבתי חולים - ולמה - אטלס למאה ה-21 - הבלוג של דרור פייטלסון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגרף שמראה מתי התחילה הצפיפות בבתי חולים - ולמה

ההיסטוריה של ישראל נחלקת לשתי תקופות. ב-30 השנים הראשונות ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שבו האוכלוסייה גדלה. 40 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי

24תגובות

הצירוף של חורף עם בחירות מבטיח שמערכת הבריאות תהיה בכותרות. יש מי שמדווחים על הצפיפות במחלקות ועל החולים במסדרונות; יש מי שקוראים להוספת תקנים של רופאים ואחיות כדי שיוכלו לתת טיפול ראוי; יש מי שמחשבים כמה מיטות אשפוז צריך להוסיף; אבל אין מי שמסתכל על נתונים קונקרטיים שמתארים איך הגענו למצב הזה.

בואו נתמקד במיטות האשפוז בבתי החולים הכלליים (כלומר בלי מוסדות גריאטריים או לחולי נפש). משרד הבריאות והלמ"ס אוספים מידע על מספר המיטות שיש בכל שנה, והנתונים האלה מראים שמספר המיטות עולה. אבל בעצם מספר המיטות עצמו הוא לא נתון משמעותי. האוכלוסייה בישראל גדלה כל הזמן, וברור שכשהאוכלוסייה גדלה צריך יותר מיטות בבתי החולים. השאלה היא אם מספר המיטות גדל בקצב שמתאים לקצב גידול האוכלוסייה.

לכן במקום להסתכל על מספר המיטות, מה שמעניין הוא היחס בין מספר המיטות לגודל האוכלוסייה – למשל מספר המיטות ל-1,000 נפש. כשמחשבים את מספר המיטות ל-1,000 נפש שנה אחרי שנה ומציירים מזה גרף, יש כמה דגמים אפשריים. אם מספר המיטות עולה בהתאמה לגידול באוכלוסייה, נצפה לראות קו אופקי: כל פעם שהאוכלוסייה גדלה גם מספר המיטות גדל בהתאמה, והיחס נשאר קבוע. אם מספר המיטות גדל יותר מהר מהאוכלוסייה, נצפה לראות קו עולה. לחילופין, אם מספר המיטות גדל לאט מדי, נצפה לראות קו יורד.

כשעושים את זה עבור מספר המיטות בבתי החולים בישראל, מתקבל הגרף הבא. על פניו גרף פשוט לגמרי. אבל כשציירתי אותו בפעם הראשונה לא יכולתי להאמין שזה יוצא כל כך חד וברור.

מספר המיטות

מה שרואים הוא שמנקודת מבט של מיטות בבתי חולים, ההיסטוריה של ישראל נחלקת לשתי תקופות. ב-30 השנים הראשונות ממשלות מפא"י הצליחו לבנות בתי חולים בקצב שבו האוכלוסייה גדלה, ומספר המיטות ל-1,000 נפש נשאר בתחום שבין 3.3-3. למרות גלי העלייה העצומים, למרות שלא היה כסף, למרות המלחמות והוצאות הביטחון, עמדו במשימה ובנו את מערכת הבריאות ביחד עם שאר המדינה.

40 השנים מאז המהפך של 1977 הן סיפור אחר לגמרי. באופן מובהק הפסיקו להשקיע את אותם המשאבים, וכתוצאה מכך מספר המיטות ל-1,000 נפש הלך וירד שנה אחרי שנה. כיום הוא הגיע כבר ל-1.8 מיטות ל-1,000 נפש, שזה ירידה של 45% יחסית למה שהיה ב-1978.

אז הצפיפות והבעיות של מערכת הבריאות כיום הן לא בגלל ביבי. כלומר הן גם בגלל ביבי, כי הוא ראש הממשלה כבר 10 שנים והמשיך את המגמה הזו. אבל הסיפור הגדול הוא שזו מגמה עקבית שמשותפת לכל הממשלות ב-40 השנים האחרונות. מה שאנחנו רואים כיום הוא תוצאה מצטברת של השקעת חסר במשך 40 שנים ברציפות. גם אם נשנה את המגמה ייקח הרבה שנים למלא את החסר.

אחת הסיסמאות במחאה החברתית של קיץ 2011 היתה "זו לא טעות, זו מדיניות". הנתונים מראים שזו לא סתם סיסמה קליטה. זה באמת כך באופן מילולי.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

טראמפ ושי בביג'ינג ב-2017

ההיגיון המושתק מאחורי מלחמת הסחר של טראמפ

נשיא ארה"ב נוטה להעביר מסרים שטחיים ותוקפניים, אך אין משמעות הדבר שהוא תמיד טועה ■ הניסוי האמריקאי הגדול - שבודק אם ארה"ב יכולה לשמור על הבכורה הטכנולוגית, גם בלי שהייצור יבוצע אצלה - עלול להתברר כמסוכן מאוד ■ השאלה האמיתית היא אם שווה לארה"ב לשלם את מחירי הגלובליזציה עבור מוצרים זולים יותר

כתבות שאולי פיספסתם

*#