מורשת רבין לא הסתכמה רק באוסלו

המורשת של יצחק רבין מראה שאפשר להתנהל בלי לחשוב רק על ניצחונות על יריבים פוליטיים. אם מנהלים את המדינה בצורה עניינית, ומתוך מחשבה על איך לספק שירות טוב ותנאים הולמים לאזרחים, התוצאות לא מאחרות לבוא

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
החתימה על הסכם אוסלוצילום: יעקב סער / לעמ
דרור פייטלסון

ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין נרצח בדיוק לפני 26 שנים, בערב ארבע בנובמבר, 1995, מכיוון שקידם את תהליך השלום עם הפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו. ההתייחסות אליו כיום מוגבלת באופן מוחלט בהקשר הזה. המטרה של הטור הזה היא לפרוץ את המסגור הזה. רבין היה ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן בעשרות השנים האחרונות, גם בלי קשר לתהליך אוסלו. הוא קידם מדיניות חברתית-כלכלית עניינית, בלי יותר מדי אידאולוגיה, והגיע להישגים שאף ראש ממשלה אחר לא התקרב אליהם. הנה לקט גרפים שמדגימים חלק מהדברים.

נתחיל בדיור. ממשלת רבין השנייה פעלה בתקופה של עלייה במחירי הדיור, כתוצאה מעלייה בביקוש בעקבות גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים (בעיקר רוסיה ואוקראינה). ממשלת שמיר כבר התניעה גל בנייה גדול בשנים 1991-1990, בהובלת שר השיכון דאז אריאל שרון. אבל הבנייה הזאת היתה כולה בנייה ציבורית, בעיקר של דירות קטנות (שלושה חדרים) במחוז הדרום ולא היה להן הרבה ביקוש.

ממשלת רבין הצליחה להתניע גל בנייה בהיקף דומה, אבל בשיתוף המגזר הפרטי, של דירות בכל הגדלים, ובכל המחוזות - בפרט במחוז המרכז - כל זאת תוך חיתוך דרמטי בתקציב משרד השיכון (שבשנים של שרון תקציבו עבר אפילו את זה של משרד הביטחון). ההישג בולט במיוחד בהשוואה לחוסר ההצלחה של ממשלות בנימין נתניהו לגרום לעלייה משמעותית בקצב הבנייה בכל השנים של משבר הדיור שנמשך מאז 2008.

אחד הגורמים שאיפשרו את תנופת הבנייה היה ההשקעה בתשתיות. הגרף הבא מציג דוגמה אחת, של סלילת כבישים. כפי שניתן לראות בתקופת ממשלת רבין היתה עליית מדרגה (שאמנם התחילה כבר בשלהי תקופת שמיר) שקבעה את הטון עד היום. בפרט הייתה עלייה דרמטית בסלילת כבישים חדשים. עם השנים שחלפו מאז הדגש עבר לשיפוץ והרחבת כבישים קיימים. עלייה משמעותית, אם כי פחות דרמטית, התחוללה גם בהנחת צינורות, ובפרט צינורות ביוב. זה לא משהו שעושה כותרות, אבל זה חיוני כדי לאפשר תנופת בנייה.

ההשפעה של ממשלת רבין על ההשכלה היתה עוד יותר דרמטית. בתקופת ממשלת רבין תוקן חוק ההשכלה הגבוהה בצורה שהביאה לפריחה בהקמת מכללות בכל רחבי ישראל. השינוי הזה חולל תהליך של הגדלת הנגישות להשכלה גבוהה, שאחרי 20 שנה הביא ליותר מהכפלה של מקבלי תואר ראשון.

כל הדברים האלה עולים כמובן כסף. בתקופת ממשלת רבין תקציב החינוך לנפש בפועל (כלומר ביצוע התקציב בפועל, בניגוד לתקציב המקורי שעובר בחוק התקציב, מתוקן לאינפלציה ומנורמל לפי גודל האוכלוסייה) עלה בקרוב ל-50%. תקציב הבריאות לנפש בפועל עלה במעל 80%, בין היתר כתוצאה מחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שסיפק לראשונה ביטוח בריאות לכ-250 אלף תושבים שלא היו מבוטחים קודם לכן. תקציב הרווחה לנפש בפועל עלה בכמעט 25%.

אבל למרות זאת החוב הממשלתי ירד בתלילות, מ-116% מהתמ"ג ב-1992 לרק 93% מהתמ"ג ב-1996. הסיבה היתה בין היתר הצמיחה בתמ"ג: בזמן ממשלת רבין הצמיחה נשקה ל-7%, והיתה בממוצע יותר גבוהה מבכל תקופה אחרת מאז המהפך ב-1977 – אז מנחם בגין נבחר לראשות הממשלה. במילים אחרות, העלאת התקציבים החברתיים ופעולות הפיתוח שתוארו לעיל לא העמיסו על כלכלת המדינה, אלא להיפך, הם גרמו לפריחה.

הפריחה הכלכלית באה לידי ביטוי גם בשוק העבודה. כשרבין נבחר לראשות הממשלה ב-1992 האבטלה היתה בשיא, אבל במהלך כהונתו היא ירדה בחדות. נדיר לראות מתאם מובהק כל כך בין שינוי במדד כלכלי לבין תקופת הכהונה של ממשלה מסוימת. במקביל גם היה גידול בהשתתפות בכוח העבודה, וגידול באחוז המועסקים שעובדים במשרה מלאה.

אז המורשת העיקרית של רבין היא שאפשר גם אחרת. לא רק בהקשר של שאיפה לשלום, אלא גם בהקשר של היחסים בין המדינה לאזרחים. אם מנהלים את המדינה בצורה עניינית, לא מתוך חיפוש מתמיד של יתרון פוליטי, ולא מתוך שאיפה תמידית לצמצם הוצאות, אלא מתוך מחשבה על איך לספק שירות טוב ותנאים הולמים לאזרחים, התוצאות לא מאחרות לבוא. זה יעיל וזה טוב לכולם.

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker