מסמכים משפטיים חשפו את החלק המוזר ביותר במורשת של נתניהו

מבט על חשבוניות הכביסה של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מ-2014, שפורסמו לאחר מאבק משפטי ארוך, מספק מבט לאופן שבו רשויות השלטון מבזבזות את זמנן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהוצילום: אוהד צויגנברג
דרור פייטלסון

הסעיף הביזארי ביותר במורשת של נתניהו הוא כנראה עניין הכביסה של ראש הממשלה לשעבר. הסוגיה הועלתה בתחקירים על נתניהו כבר ב-2011, אז נטען כי לקח מזוודות עם כביסה מלוכלכת בנסיעות רשמיות לארה"ב, כדי לכבס אותה על חשבון ממשלת ארה"ב. אבל לא הייתי מעז לצטט את התחקיר אלמלא זכה גם להתייחסות בוושינגטון פוסט, שאישר את הדברים מפי בכירים בממשלי ברק אובמה ודונלד טראמפ.

הרכיב הפחות מוכר בסוגיה הזאת הוא החשבוניות על הכביסה של משפחת נתניהו מ-2014, שפורסמו לפני כשבועיים לאחר מאבק משפטי רב תהפוכות שלקח שש שנים. פסק הדין שניתן ב-11 ביולי ומשתרע על פני 31 עמודים מפרט את השתלשלות העניינים. שווה לקרוא על מה רשויות השלטון מוציאות את זמנן:

ב-2013 התנועה לחופש המידע הגישה עתירה לקבלת פירוט הוצאות מעון ראש הממשלה. זה לקח חצי שנה והממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה נעתר לספק את המידע המבוקש לפי חלוקה לקטגוריות שונות.

ב-2015 התנועה הגישה עתירה נוספת, לאחר שבקשה לקבלת הנתונים עבור 2014 לא נענתה. גם הפעם הממונה על חופש המידע סיפק בסופו של דבר את הנתונים, אבל משיקולי ביטחון לא נחשפו שמות הספקים והחשבוניות. במהלך הדיון הסכימו גורמי הביטחון לחשיפת רוב המידע, וב-2016 הוסכם למסור 1,300 חשבוניות, תוך השחרת שמות חלק מהספקים.

נתניהו עירער על ההחלטה בטענה שמסירת 220 מהחשבוניות האלה תפגע בפרטיותו. הממונה על חופש המידע קיבל את הערעור, אבל החליט שדווקא את החשבוניות על כביסה וניקוי יבש אפשר לפרסם בכל זאת. אז נתניהו הגיש עתירה נגד פרסום החשבוניות של הכביסה.

במקביל התנועה לחופש המידע הגישה בקשה לקבל מידע על הוצאות מעון ראש הממשלה ב-2015. הממונה על חופש המידע הסכים לתת את המידע, אבל בלי החשבוניות, בטענה שזה יותר מדי עבודה לסווג אותן לפי מה מותר לפרסם ומה לא. אז התנועה הגישה ב-2017 עתירה נגד הסתרת החשבוניות.

הדיון בשתי העתירות התמקד בשאלה אם ראש הממשלה חייב בחשיפת החשבוניות, או שמא הפגיעה בפרטיות והעבודה הנחוצה לשם פרסומן מצדיקות את אי מסירת החשבוניות.

פסק הדין ניתן בתחילת 2019 וצידד בעמדת ראש הממשלה. אז התנועה לחופש המידע עירערה לבג"ץ. פסק הדין שניתן לפני שלושה חודשים הוא פסק הדין על הערעור הזה.

השורה התחתונה של פסק הדין מבחינה בין שתי העתירות. העתירה של התנועה לחופש המידע לקבלת החשבוניות ל-2015 נדחתה סופית. אבל במקביל הערעור על קבלת העתירה של נתניהו למניעת פרסום 220 החשבוניות מ-2014 התקבל. למדינה ניתנו 90 יום לפרסום החשבוניות, והן אכן פורסמו לפני כשבועיים, שלושה חודשים אחרי מתן פסק הדין. לאור המאמץ רב השנים להשיג את החומר התיעודי המרתק הזה, חשבתי שראוי להעיף בו מבט. הנה מה שמצאתי.

ראשית, הסבר קצר על מבנה הקובץ. יש בו 275 עמודים. כל עמוד הוא סריקה של מסמך אחד (לפעמים יש כמה בערימה ורואים קצת גם מהאחרים). חלק מהמסמכים הם חשבוניות מס שמסכמות את החיובים לחודש מסוים. אחרי כל חשבונית כזאת יש כ-20 תעודות משלוח שמפרטות פרטי לבוש שנשלחו לניקוי ביום מסוים, עם המחירים והסכום הכולל לאותו משלוח. בדקתי חודשיים, ובאחד מהם סכום תעודות המשלוח אכן התאים לחשבונית, ובשני היה הפרש קטן, אבל יכול להיות שטעיתי בהעתקת כל המספרים. חלק מתעודות המשלוח ממוענות לבית ראש הממשלה, וחלק ל"ירון" או "ויקטור".

החשבוניות היו אמורות כאמור לכסות את 2014. מה שבאמת יש שם הוא, לפי הסדר בקובץ:

  • דצמבר 2013
  • ינואר 2014
  • אוקטובר 2013 (החשבונית מופיעה פעמיים)
  • נובמבר 2013
  • פברואר 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים)
  • מארס 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים)
  • ספטמבר 2013
  • מאי 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים)
  • יוני 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים, בתחילת ובסוף החודש)
  • יולי 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים)
  • אפריל 2014 (החשבונית מופיעה פעמיים ביחד, פעם עם זיכוי של 30 שקל ופעם מתוקנת עם הזיכוי מחוק)
  • יולי 2014 (כן, כל חודש יולי מופיע פעם נוספת, החשבונית וכל תעודות המשלוח)
  • ספטמבר 2014
  • אוגוסט 2014
  • אוקטובר 2014
  • נובמבר 2014

אז סדר זה לא הצד החזק שלהם, ונטו יש שם את כל 2014 חוץ מדצמבר, ובנוסף את ארבעת החודשים האחרונים של 2013.

הורדת הוצאות מהסעיף הלא נכון בתקציב

מעניין לראות את תהליך האישור של החשבוניות. על כל אחת יש בין שתיים לארבע חתימות. על כל החשבוניות יש חותמת מרשימה של מי שהיה הסמנכ"ל הבכיר למבצעים ונכסים עזרא סיידוף עם חתימה, וגם חתימה של מי שהיה אב הבית עידן אלעד, לפעמים עם חותמת, אבל לרוב בלי. על חלק יש חותמת "נבדק" של אביבה חי, שתמיד מוסיפה בכתב יד "דחוף לתשלום". בחודשים שהיא לא בדקה זה כנראה לא דחוף. בנוסף יש לפעמים חותמת וחתימה של הסמנכ"ל הבכיר למינהל ומשאבי אנוש, רן ישי.

עזרא סיידוףצילום: עמית שאבי

תופעה מעניינת נוספת היא תעודות המשלוח של החודש האחרון. מישהו עבר על כולן בטוש ועדכן את המחירים כלפי מעלה. החשבונית של החודש הזה מתאימה למחירים המעודכנים.

לגבי נושא הפרטיות, אני מסכים עם הממונה על חופש המידע. אין כאן פגיעה בפרטיות של נתניהו ומשפחתו. רוב הפריטים שנשלחו לכביסה (או אולי זה בעצם ניקוי יבש) הם חולצות, מכנסיים, מעילים קצרים (כנראה ז'קטים) ושמלות. גם כמה שמיכות, וילונות ועניבות. מעולם לא עלה בדעתי שמכבסים עניבות, אולי כי ניתן לספור על אצבעות יד אחת (ויישארו אצבעות ספייר) את הפעמים שלבשתי עניבה בחיי.

אבל הטיעון השני של הממונה על חופש המידע, שזה המון עבודה לעבור על כל החשבוניות כי זה לא ממוחשב (טיעון ששניים מהשופטים התייחסו אליו בחומרה), הוא כנראה לא נכון. בסריקה של אחת החשבוניות אפשר לראות מתחת לחשבונית תדפיס ממוחשב של התשלום. אז לפחות ברמת החשבוניות (אם כי לא תעודות המשלוח הפרטניות) הם יכולים להשיג את הנתונים בשליפה – עם כל הפרטים והאישורים.

מה שעוד יותר מעניין במקרה הזה הוא שנראה שהם הורידו את ההוצאות מהסעיף הלא נכון בתקציב: כתוב שזה מסעיף 04-51-01-11, שהוא סעיף הוצאות תפעול של מטה משרד ראש הממשלה. היה צריך להיות סעיף 04-51-01-33, שהוא סעיף הוצאות בית ראש הממשלה. אם עושים מספיק טעויות כאלה - הוצאות מעון ראש הממשלה נראות יותר קטנות.

ולסיום, ענייני הביטחון. בכל החשבוניות ותעודות המשלוח טרחו להשחיר את פרטי הספק. בהתחלה זה הצחיק אותי, הרי זה בסך הכל כביסה, אבל במחשבה שנייה, אם אתה אפילו רק קצת פרנואיד, זה אכן מפחיד שמישהו ימרח רעל על העניבה של ראש הממשלה או ישתול מתקן האזנה ממוזער בבטנה של הז'קט שלו. הבעיה שהם קצת פספסו. אני לא אגלה לכם כי כאמור מדובר בביטחון המדינה, אבל אם תחפשו בעיון ב-275 עמודי הסריקות, תוכלו לגלות מי היתה המכבסה של נתניהו ב-2014, שזה סוד כמוס.

זהו. אז עכשיו שההליך המשפטי נגמר, התנועה לחופש המידע מתחילה לטפל בהשגת פרטים על הוצאות מעון ראש הממשלה לשנים 2016, 2017, 2018, 2019, 2020, ו-2021. יש למה לצפות.

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker