מה באמת חושבים באוצר על שוק חופשי וקומוניזם

כדי להפעיל יותר מכשירי MRI דרוש אישור של משרד האוצר - אך משרד האוצר לא מעוניין בכך - ובעצם מאמינים שם במודל הקומוניסטי של משק ריכוזי, שבו הם מחליטים הכל, והשיקול העיקרי שלהם הוא להגביל את ההוצאה על הבריאות

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
רופא בשיבא
רופא בשיבא. כיום, בוגרים של בתי ספר לרפואה צריכים לחכות כמה שנים עד שהם מקבלים מקום להתמחותצילום: הדס פרוש
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

לפני 20 ומשהו שנים הייתי זקוק לסריקת MRI, וקבעו לי תור לאמצע הלילה במוצאי שבת. עד כמה שאני זוכר לא חשבתי על זה יותר מדי. זה אפילו היה די נוח, כי היה קל למצוא חניה. ובהינתן שמדובר במכשירים נורא יקרים, נראה סביר לנצל את אלה שיש כמה שרק אפשר.

אבל לפני שבועיים, "שומרים" פרסמו תחקיר שמאיר את העניין בצורה אחרת. לפי התחקיר הזה, המחיר הוא לא הבעיה - כיום לפחות. יש מוסדות שרוצים להפעיל מכשירים כאלה ומגייסים את התקציב הדרוש לשם כך, אבל מתברר שבנוסף לכסף צריך גם רישיון ממשרד הבריאות. וחלוקת הרישיונות כפופה להוראות של "תקנות בריאות העם", ויש שם מגבלות על כמה רישיונות אפשר לנפק ואיפה אפשר להציב מכשירים. ומתברר גם שלפי התקנות אי אפשר להציב עוד מכשירים, וכדי לשנות את התקנות צריך הסכמה של משרד האוצר, ומשרד האוצר לא רוצה.

אבל נתחיל מנתונים על המצב כיום. אציג השוואה בינלאומית לפי נתוני ה-OECD, קבוצת ההתייחסות שלנו. שני הגרפים הראשונים מראים מספרי מכשירי MRI (להדמיה באמצעות תהודה מגנטית) ומכשירי CT (להדמיה בטומוגרפיה ממוחשבת), מנורמלים לגודל האוכלוסייה. רציתי לכלול גם מכשירי ממוגרפיה, אבל על זה אין נתונים מישראל. גם במדינות אחרות לא תמיד יש את כל הנתונים, ולכן המדינות משתנות מגרף לגרף. בנוסף, לא כללתי מדינות שמתודולוגיית איסוף הנתונים שלהן שונה.

בשני המקרים אפשר לראות מדרגה בגרף, מה שמצביע על כך שהמדינות המושוות מתחלקות לשתיים: קבוצה עם מספר מכשירים גבוה יחסית, שכוללת למשל את ארה"ב, קוריאה ואיטליה, וקבוצה עם מספר נמוך יותר, שכוללת למשל את צרפת, פולין, רוסיה וטורקיה. אנחנו בתחתית.

כיוון שכבר הייתי באזור נתוני הבריאות של ה-OECD, הסתכלתי על עוד השוואות. למשל תקן מיטות בתי החולים. הגרף השלישי משווה מספר מיטות אשפוז לנפש, וגם כאן ישראל שומרת על מקומה בתחתית.

הסיבה שמספר מיטות האשפוז חשוב היא מדובר בתקן, כלומר מכסָה שמאושרת על ידי משרד הבריאות. הרי כל שנה בחורף יש כתבות על מחלקות שהתפוסה בהן 130% או 150% או יותר. זה לא אומר שכמה חולים שוכבים באותה מיטה - פשוט מביאים עוד מיטות ומצופפים את החדרים או שמים חולים במסדרון. המספר של מיטות שמופיע בסטטיסטיקה הוא לא מיטות אמיתיות שחולים שוכבים בהן, אלא מיטות שמשרד הבריאות הקציב להן תקן. והתקן הזה קובע גם את מספר הרופאים והאחיות שצריך. לכן משרד האוצר מתנגד תדיר להגדלת תקן המיטות: כשנותנים תקן למיטה צריך גם לשלם משכורת לרופא, וזה עולה הרבה יותר מהמיטה.

אז מה באמת המצב עם רופאים ואחיות? כפי שהגרפים הבאים מראים, שיעור הרופאים אצלנו בערך באמצע יחסית למדינות אחרות, אבל בכל זאת במדרגה הנמוכה יותר. באחיות, לעומת זאת, אנחנו די קרוב לתחתית. דבר דומה קורה עם המתמחים. כמו שיש תקנים מוגבלים לרופאים, יש גם תקנים מוגבלים למתמחים, אם כי מדובר בתקנים זמניים. כיום, בוגרים של בתי ספר לרפואה צריכים לחכות כמה שנים עד שהם מקבלים מקום להתמחות, ובינתיים מעבירים את הזמן בעבודות אחרות. זה לא מוסיף ליכולת המקצועית שלהם. אלה שכן זוכים בהתמחות מנוצלים ועובדים משמרות של 26 שעות ברציפות. לפני עשרות שנים, כשחוסר התקנים היה פחות אקוטי, אפשר היה לחטוף כמה שעות שינה באמצע. כיום אי אפשר, מה שפוגע גם בהם וגם בחולים.

כל זה מסתכם לדוגמה בוטה במיוחד של העדפת שיקולים תקציביים קצרי-רואי של האוצר על פני שיקולים מקצועיים של משרדים אחרים. האוצר מסתכל על זה דרך החור בגרוש. אם יהיו יותר מכשירי אבחון, למשל, אז יש סכנה שאכן ישתמשו בהם יותר, אולי אפילו יותר מדי, לדברים שלא ממש צריך, והבדיקות האלה יקרות כי המכשירים יקרים, וזה יעלה את ההוצאה על הבריאות. אבל השאלה שנמצאת ברקע היא כמה מכשירים רפואיים ומיטות ורופאים באמת צריך. בלי קשר להשוואה הבינלאומית, לפי העומס הקיים על המכשירים כיום ברור שמה שיש לא מספיק לאופן שבו הרפואה מתבצעת בארץ. והגורמים המקצועיים, קרי משרד הבריאות, חושבים שצריך יותר - כדי שאפשר יהיה לספק שירותי בריאות כמו שצריך.

כשמנסים ליישב את שתי הגישות רואים שאכן זו שאלה לא פשוטה, ויש הרבה שיקולים שצריך לקחת בחשבון. בתקנות בריאות העם אפילו רשמו כמה מהן באופן מפורש, ומנכ"ל משרד הבריאות אמור להתחשב בהן לפני שהוא מחליט על מתן רישיון למכשיר:

1. ההשפעה על בריאות הציבור של השינוי הצפוי בתדירות הטיפולים או הבדיקות;

2. שיעור המכשירים המיוחדים לנפש באוכלוסייה או פרישתם בארץ;

3. נגישות הציבור למכשיר המיוחד;

4. הוצאות ההפעלה השוטפות והשלכתן על כלל ההוצאה הציבורית לבריאות;

5. בטיחות המכשיר המיוחד ויעילותו למטרה שלשמה הוא נועד.

צוות רפואי במחלקת קורונה. משרד האוצר מתנגד תדיר להגדלת תקן המיטותצילום: אוהד צויגנברג

כפי שניתן לראות, יש כאן תערובת של שיקולים מסוגים שונים בתכלית. השיקולים האי-זוגיים (כך יצא) הם שיקולים מקצועיים שקשורים לבריאות הציבור ולמכשיר עצמו. אבל ביניהם השתחלו שני שיקולים אדמיניסטרטיביים: הגבלות שרירותיות שרשומות בתוספת לתקנות, וההשלכות האפשריות על ההוצאה הציבורית לבריאות. ובמבחן התוצאה, מה שקובע הוא השיקולים הנוספים האלה ולא שיקולי הבריאות. בפרט, התירוץ הקבוע לכך שאי אפשר להוסיף מכשירים הוא שמוצו כל הרישיונות האפשריים לפי ההגבלות שרשומות בתוספת (גם אם לא תמיד זה לגמרי נכון, כפי שמודגם בתחקיר אחר של "שומרים" בנושא מכשירי PET-CT). אבל מי ואיך קבעו שצריך למשל מכשיר MRI אחד לכל 189 אלף נפש?

אם אנשי האוצר היו באמת מאמינים בשוק חופשי, כמו שהם טוענים לעתים קרובות, הם היו צריכים לתת לכל מי שרוצה להשקיע במכשיר לעשות את זה על אחריותו - אם באמת יש ביקוש, יהיה שימוש למכשיר וההשקעה תשתלם, ואם לא אז זבש"ו. ולפי הדוֹגמה הרגילה זה גם יתרום להורדת מחירים, כי תהיה תחרות. אבל באוצר בעצם מאמינים במודל הקומוניסטי של משק ריכוזי שבו הם מחליטים הכל, והשיקול העיקרי שלהם הוא להגביל את ההוצאה על הבריאות, שבמקרה הזה מתבטא בחשש משימוש עודף ולא מבוקר במכשירים חדשים ויקרים. ואכן הם מצליחים לאכוף את דעתם, ודוח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2008 קבע במפורש כי "קביעת קריטריונים למתן רישיונות למכשירים רפואיים מיוחדים נשענת בעיקרה על שיקולים כלכליים, בראשם הרצון למנוע עלייה בהוצאה הלאומית לבריאות".

אבל האם הגבלת האפשרות לבצע בדיקות מתקדמות מובילה באמת לחיסכון? או שזו רק עוד דוגמה לחיסכון לכאורה, בדבר שקל למדוד, שגובה מחיר כבד במקומות אחרים? יש כמה סיבות לחשוב שהתשובה השנייה היא הנכונה:

  • מקובל בכל העולם שמניעה ואבחון מוקדם הם גורמים מכריעים בטיפול במחלות קשות, שמגדילים את ההצלחה ומקטינים את העלות. אם חסכנו עלות של בדיקות, יש סכנה שנשלם על זה בהמשך. זה גם מגדיל את ההוצאה הישירה על בריאות, כי לא תפסנו את המחלה בזמן, ומעבר לכך, גורם לפגיעה כלכלית נוספת כתוצאה מחולים שלא עובדים, ובני משפחה שלא עובדים כי הם צריכים לעזור ולטפל בהם.
  • בדיקות מתקדמות הן גם כלי חשוב בתכנון הטיפול במחלות כמו סרטן, וחשוב לבצע אותן מהר ככל האפשר. כשבן משפחה אחד מאובחן עם סרטן, וקובעים לו תור רק לעוד חודש או חודשיים, כל המשפחה נכנסת לאטרף ומתגייסת לעזור. זה לא יעיל, וגם מעודד תרבות של מאכערים שמארגנים תורים מהירים יותר.
  • עוד עניין קטן הוא שסריקת CT מבוססת על קרני רנטגן מסוכנות, ואילו MRI לא. האם משקללים את הסיכון של CT כשמעדיפים את המחיר הנמוך יותר שלו?
  • הצוות הרפואי נשחק עקב צפיפות במחלקות והחיכוך המוגבר עם המשפחות - שלא מרוצות מהמצב. אז אחיות בבתי חולים מעדיפות לפעמים לעבור למקום פחות תובעני, למשל טיפת חלב. האם החיסכון בתקנים מצדיק את זה?
  • באופן דומה, כבר מזה זמן מזהירים ממחסור חמור ברופאים בעתיד הקרוב, ומכך שלא מכשירים מספיק רופאים חדשים. איך זה מתיישב עם המגבלות על מתמחים?

על שאלות כאלה קשה מאוד לענות בשקלים, כי קשה לאסוף את כל הנתונים ולכמת אותם. אבל זה לא אומר שההשפעות האלה לא קיימות, או שהן נמוכות מהמחיר הישיר של עוד בדיקות ועוד תקנים.

ומה האלטרנטיבה להשקפה קצרת הרואי של האוצר? הנה רעיון אפשרי: מה אם במקום מערכת בריאות לחוצה, שצריכה להיאבק על כל תקן, היתה כאן מערכת בריאות שנהנית משפע? רבות נכתב על כך שהמשאב החשוב ביותר של ישראל הוא ההון האנושי שלה. בעבר כל אמא יהודיה, וכיום גם כל אמא ערביה, רוצות שהילד יהיה רופא. למה לא בעצם? זו צורה מצוינת לפתח את ההון האנושי. ישראל יכולה להיות מעצמה של הכשרה רפואית, במקום להשתרך מאחור עם מספר בוגרים נמוך במיוחד (כן, לא רק בתקנים לרופאים, גם במקומות בבתי ספר לרפואה אנחנו בתחתית).

נכון שיש גבול לכמות הרופאים הדרושים עבור האוכלוסייה המקומית. אבל א', אנחנו רחוק משם. ו-ב', למה שישראל לא תהפוך למרכז רפואי מוביל ברמה בינלאומית? מה רע בתיירות רפואית, כזו שלא באה על חשבון השירותים הרפואיים לאוכלוסייה המקומית, אלא מנצלת בצורה מתוכננת ומבוקרת את עודף המשאבים במערכת? זה יכול להשתלב מצוין עם מגזר ההיי-טק. כל מה שצריך הוא חזון ונכונות לשחרר את המגבלות על המערכת, ויש המון אנשים מוכשרים שישמחו לרוץ עם זה קדימה. ובעיקרון זה מה שהאוצר היו אמורים לקדם, במקום להפעיל רגולציה מהסוג הקטנוני, האנכרוניסטי והמזיק ביותר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?