הריסות בתי מחבלים? הבתים בגדה המערבית נהרסים, אבל לא מהסיבות שחשבתם

רק 1.2% מהריסות הבתים בגדה המערבית היו בתור עונש, ורק 0.25% מסיבות צבאיות ■ כל השאר, 98.5% מההריסות, הן בגלל בנייה בלי רישיון

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
הריסת בית בגדה המערבית לשם ענישה.  תופעה שולית לחלוטין
הריסת בית בגדה המערבית לשם ענישה. תופעה שולית לחלוטיןצילום: דובר צהל
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

די נדיר ששומעים בחדשות על הריסת בתים. כרגיל, זה קורה רק במקרים של הריסת בתים של מחבלים, ואז עולה הוויכוח אם זה ראוי (כי מדובר בענישה של המשפחה יותר מאשר של המחבל); ואם זה עוזר בכלל (כלומר, האם זה מרתיע אחרים מלבצע פעולות טרור או שלהפך - ממריץ אחרים לבצע פעולות נקם). אבל עצם הריסת בתי המחבלים היא תופעה שולית לחלוטין - הסיבה הנפוצה להריסת בתים היא בנייה בלי רישיון.

הבעיה הראשונה שצצה כשרוצים לדעת על מה, למה וכמה הורסים בתים היא - כמו תמיד - מחסור בנתונים זמינים ונוחים. זה לא משהו שרשויות המדינה אוספות ומפרסמות. באופן פרדוקסלי, יש יותר נתונים על הריסת בתים בשטחים - כי שם זה חלק מהכיבוש וממערכת היחסים בין מדינת ישראל לפלסטינים. על כך יש לפחות שלושה מקורות:

  • נתונים של המינהל האזרחי על הוצאת וביצוע צווי הריסה, לתקופה של 2020-1988. הנתונים האלה התקבלו כתשובה לבקשת חופש המידע של עמותת במקום.
  • נתונים של ארגון בצלם, שעורך תחקיר על כל מקרה שמגיע לידיעתו. יש לבצלם נתונים ל-2021-2004
  • נתונים של ארגון OCHA, המשרד לתיאום פעילות הומניטרית של האו"ם. יש עשרות משרדים כאלה ברחבי העולם, והם אוספים נתונים כדי להעריך את הצרכים ההומניטריים של אוכלוסיות שונות, כדי שיהיה אפשר לסייע להן באופן יעיל. לשטחים הם הגיעו במהלך האינתיפדה השנייה, בין היתר בעקבות בקשה של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, לתמיכה של האו"ם בסיפוק צרכים של האוכלוסייה הפלסטינית. הנתונים שלהם על הריסת בתים מכסים את השנים 2021-2009, ומתבססים על ביקורים בשטח.

מספר מקרי ההריסה בשטחים בכל שנה, לפי שלושת המקורות האלה, מוצגים בגרף הבא:

כפי שבולט לעין, המספרים של המינהל נמוכים באופן משמעותי מאלה של בצלם ו-OCHA. סיבה אפשרית אחת לכך היא שמדובר בנתונים על ביצוע צווים, וצו יכול להתייחס לכמה מבנים. צריך גם לשים לב לכך שביצוע כל צו מיוחס לשנה שבה הצו ניתן, ולא לשנה שבה הוא בוצע - ויכול להיות הפרש של כמה שנים בין מתן הצו וביצועו. אבל אני חושב שהסיבה העיקרית להבדלים היא שהמינהל לא באמת אוסף את הנתונים באופן מסודר. כבר ראיתי בעבר שהנתונים שלהם לגבי גודל האוכלוסייה הפלסטינית היו לא אמינים. הנתונים של בצלם ושל OCHA די דומים, אם כי בכל שנה OCHA מתעדים יותר הריסות. הגרפים הבאים מתבססים על נתוני OCHA, לא כי אני רוצה להראות שיש הרבה הריסות בתים - אלא כי מסד הנתונים שלהם הרבה יותר מקיף ונוח לשימוש. והוא גם מתעדכן באופן שוטף. ראיתי את זה קורה גם במהלך העבודה על הטור הזה.

הפילוח הראשון של נתוני OCHA שאני מציג הוא לפי סוג הפעולה. זה גרף די משעמם, כי הוא חד־גוני מאוד. הוא מראה שרק 1.2% מההריסות היו בתור עונש, ורק 0.25% מסיבות צבאיות (זה כל כך מעט שלא רואים את זה בכלל). כל השאר, 98.5% מההריסות, הן בגלל בנייה בלי רישיון. הפלסטינים בונים בלי רישיון כי אי־אפשר לקבל רישיון, בין היתר כי לשטחים פלסטיניים אין תוכניות מתאר מעודכנות ומתאימות. המינהל האזרחי יוזם ומאשר תוכניות מתאר רק להתנחלויות. בשאר השטח נשארות בתוקף תוכניות של המנדט הבריטי משנות הארבעים של המאה הקודמת, שלפיהן מדובר בשטחים חקלאיים ושמורות טבע, ולכן אסור לבנות. דבר אחד שכן ניתן לראות בגרף הוא שבשנים האחרונות יש שימוש מוגבר של החרמה במקום הריסה. ככל הנראה, זה משקף שימוש מוגבר במבנים טרומיים או ניידים.

חשוב לציין שהנתונים האלה הם עבור 13 השנים האחרונות בגדה המערבית. נתוני בצלם מראים שבאינתיפדה השנייה, חל שימוש מסיבי בהריסה לצרכים צבאיים, בעיקר ברצועת עזה.

הפילוח השני של הנתונים הוא מה בעצם הורסים. מסתבר שקצת יותר משליש מההריסות הן של מבני מגורים, רובם המכריע הם כאלה שאכן כבר משמשים למגורים וכתוצאה מי שגר בהם נשאר בלי בית, ומיעוטם כאלה שעדיין בשלבי בנייה. 30% נוספים הם מבנים חקלאיים, 13% הם מבנים שמשמשים לסיפוק צורכי מחייה, למשל חנויות או מחסנים; ו-9% קשורים לאספקת מים וסניטציה.

הגרף האחרון מראה היכן נמצאים המבנים האלה. כפי שניתן לראות, קצת פחות מ-20% נמצאים במזרח ירושלים, ופחות מ-2% בשטחי A ו-B (שהם באחריות הרשות הפלסטינית). 79% מההריסות מתבצעות בשטח C. קצת יותר מחצי מזה, 42%, הם בקהילות רועים ובדואים, ו-26% נוספים הם בכפרים. כלומר, רוב ההריסות מתבצעות במקומות יישוב קטנים ונידחים, ולא בריכוזי אוכלוסייה גדולים.

במפה באתר של OCHA אפשר לראות שקהילות הרועים והבדואים שסובלים ממרבית ההריסות מרוכזים בשלושה גושים: בספר המדבר בשומרון, בין מזרח ירושלים למעלה אדומים, ובדרום הר חברון. בירת ההריסות הבלתי מעורערת היא מקום נידח במיוחד שאין סיכוי ששמעתם עליו - חרבת טאנא (תחשבו על כביש הבקעה. ליד אנדרטת הבקעה יש פנייה שעולה למעלה אפרים. אם ממשיכים עוד כמה קילומטרים מגיעים להתנחלות נידחת בשם גיתית, ואחריה, לאחת עוד יותר נידחת בשם מכורה. חרבת טאנא נמצאת כמה קילומטרים מערבה, באמצע שומקום).

במקום מתגוררים כנראה 200 נפש, במערות, אוהלים וצריפים. לפי נתוני OCHA, הרסו שם באופן מצטבר לא פחות מ-398 מבנים (כולל חסימה של מערות), בעיקר בשני גלים ב-2012-2010, ושוב בשנים 2017-2016. אבל שמונה ההריסות האחרונות היו השנה. הסיבה הרשמית להריסות היא שהוכרז שם שטח אש לאימונים, אם כי במשך שנים ארוכות הוא לא היה בשימוש. בדיוק אותו הדבר קורה בדרום הר חברון, עם שטח אש 918, שבגללו כבר 20 שנה אוסף שלם של קהילות קטנות במסאפר יטא "מוקפאות" עד שבג"ץ יחליט אם לפנות אותן או לתת להן להישאר. בינתיים, בכל פעם שהם בונים דיר לעיזים, שירותים או מעבירים צינור מים, המינהל האזרחי דואג להרוס את זה - כי הרי אין לזה רישיון.

חרבת טאנא. במצטבר, נהרסו שם לא פחות מ-398 מבניםצילום: אלכס ליבק

התמונה הזו של הריסה בעיקר ביישובים בדואים נידחים נכונה כנראה גם למה שקורה בגבולות הקו הירוק. לפי דו"ח על בנייה בלתי חוקית והריסת מבנים שנכתב על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2015, נתוני היחידה הארצית לפיקוח על בנייה מצביעים על מספרי ההריסות ב-2014-2012:

  • 3 הריסות במחוז צפון.
  • 17 הריסות במחוז חיפה.
  • 7 הריסות במחוז מרכז.
  • הריסה אחת במחוז תל אביב.
  • 30 הריסות במחוז ירושלים.
  • 336 הריסות במחוז דרום.

כלומר, 85% מהריסות הבתים היו במחוז דרום - וכולן במגזר הלא־יהודי, כלומר, בדואים. כיום המצב דומה באופן מהותי, אם כי הפער פחות קיצוני. לפי דו"ח הרשות לאכיפה במקרקעין ל-2020, בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בביצוע צווי הריסה, מ-533 ב-2017 ל-1,701 ב-2020. 1,176 מהן (שהן "רק" 69%) היו במחוז הדרום. במקביל, מפת התחלות הבנייה הלא־חוקית חופפת במידה מרשימה את ריכוזי האוכלוסייה הערבית בכל הארץ.

התגובה האינסטינקטיבית של רוב היהודים הישראלים היא שמה לעשות, צריך לאכוף את החוק, הם כנראה כולם עבריינים. מעטים עוצרים לחשוב למה זה קורה, ומה האחריות של המדינה למצב הזה.

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"