הנתונים מלמדים: כך נבין טוב יותר את משבר האקלים

ב-50 השנים האחרונות הגענו למצב שבו אנחנו משתמשים ביותר ממה שכדור הארץ מייצר. המשמעות היא שכמות המים הנגישים לשימוש במקומות שונים בעולם קטנה - והיכולת לספק מזון ומקום מחיה תקטן בעתיד ביחד איתה

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

הרבה מהשיח על קיימות עוסק באנרגיה: שימוש בדלקים פוסיליים, פליטת פחמן דו-חמצני (CO2), והתחממות גלובלית. צריך לקחת בחשבון שאפילו התחממות ממוצעת של רק 2 מעלות תגרום לשינויים דרמטיים באקלים העולמי ותוביל להשלכות חמורות על גידול מזון. התמקדות במשבר האקלים היא התמקדות בתוצאה. אבל יש עוד צורה לספר את הסיפור הזה: התמקדות בגורמים. הגורם הבסיסי לבעיית חוסר הקיימות הוא שימוש יתר במשאבי כדור הארץ. כשצורכים יותר ממה שנוצר לאורך זמן זה לא בר קיימא.

האדם המודרני קיים כ-200 אלף שנים. במשך 95% מהזמן הזה היינו ציידים, שמתקיימים ממה שקיים סביבנו באופן טבעי. המהפכה החקלאית לפני כ-10,000 שנה התחילה תהליך שבו האדם מהנדס את סביבתו כדי להפיק ממנה יותר. לפני כ-5,000 שנה התחיל מסחר בינלאומי, שבאמצעותו יבאו דברים שאי אפשר היה לייצר באופן מקומי. בהמשך בא האימפריאליזם וכיבוש אזורים כדי לנצל אותם. במאות השנים האחרונות התהליך הואץ עם המהפכה התעשייתית והקולוניאליזם המודרני. ב-50 השנים האחרונות הגענו למצב שבו אנחנו משתמשים ביותר ממה שכדור הארץ מייצר. לפי החשבון של Global Footprint Network הפער הוא כבר 70%, כלומר צריך 1.7 כדורי ארץ כדי לספק את מה שהאנושות רוצה.

אבל רגע. איך אפשר להשתמש ביותר ממה שמייצרים? ואיך בכלל מודדים את זה?

התשובה לשאלה הראשונה מתחילה בזה שהסיפור מסופר מנקודת המבט שלנו כבני אדם. מנקודת המבט הזאת מה שנמצא על כדור הארץ מתפקד בתור הספק שלנו. הדינמיקה היא שמצד אחד המאגר הזה כל הזמן מתחדש: גשם יורד, חיטה גדלה, אפרוחים בוקעים מביצים, וכו'. מצד שני אנחנו משקים ואוכלים לחם ועוף. חלק מזה מאוזן בצורה סבירה. למשל גידול החיטה בעולם הוא בערך מה שאנחנו צורכים. אבל חלק לא מאוזן. למשל בהרבה מקומות משתמשים ביותר מים מהכמות שיורדת בתור גשם. כתוצאה חלק ממאגרי המים מתרוקנים והולכים, ויש כאלה שכבר התייבשו לגמרי.

אבל בעצם המשאבים הבסיסיים שמהם אנחנו מתקיימים - מים, קרקע, גידולים, בעלי חיים ודגה - הם לא הסיפור. את זה, לפחות בממוצע עולמי, כדור הארץ יכול לספק. גם אנרגיה יש בשפע. כמות האנרגיה שכדור הארץ מקבל מהשמש כל שנה היא הרבה יותר ממה שהאנושות צורכת, והרוב אכן נפלט חזרה לחלל.

ההתחממות הגלובלית נובעת מכך ש-CO2 יוצר אפקט חממה, ומונע את הפליטה של חלק מהאנרגיה העודפת. וזה איפה שחסרים משאבים. הצורה היחידה להיפטר מעודף של CO2 היא לספוג אותו חזרה בתהליך של פוטוסינטזה. בשביל כמות ה-CO2 שהאנושות מייצרת כיום צריך המון יערות. אבל אין מספיק יערות כאלה, וגם מה שיש מתמעט והולך כתוצאה מבירוא יערות לטובת חקלאות (בעיקר בברזיל).

ניסיון לכמת את זה נעשה באמצעות מדד שנקרא Ecological Footprint או "טביעת רגל אקולוגית". הרעיון הזה פותח בדוקטורט של מת'יס וואקרנאגל בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, והוא עובד על זה עד היום. הרעיון הוא למדוד כמה שטח נחוץ כדי לייצר את כל מה שחברה מסוימת צורכת ולספוג את הפסולת שהיא מייצרת (בפרט CO2). המתודולוגיה די מורכבת אז נסביר אותה בכמה שלבים.

ראשית מחשבים את הצרכים של המקום שעליו מדברים. כל החישובים נעשים ברזולוציה של מדינות, למשל ישראל. הצרכים מחולקים למזון, מחסה, תחבורה, סחורות, שירותים, ופחמן שצריך לספוג אותו.

בשלב השני מחשבים כמה קרקע צריך כדי לספק את הצרכים האלה. החישוב הזה מתבסס על הבחנה בין כמה סוגי שימושי קרקע שונים.

  • השטח הבנוי (מגורים ותשתיות).
  • השטח המשמש לגידול מזון.
  • השטח המשמש לצורך מרעה.
  • השטח המשמש לגידול דגים (כולל בים).
  • שטח היערות המשמש כדי לספק עצים.
  • שטח היערות המשמש לספוג את הפחמן הדו-חמצני שנוצר על ידי פעילות אנושית.

את השטח מחשבים ביחידות של הקטר גלובל". הקטר שווה 10 דונם. צריך אבל לקחת בחשבון שהתפוקה לצורך אוכל אנושי מהקטר של גידול חיטה, למשל, גבוהה בהרבה מהתפוקה של הקטר שמשמש לשטח מרעה. על ידי שימוש ב"הקטרים גלובלים" אפשר לבצע השוואות, ולהבין מה השטח הנחוץ כדי לספק את הצרכים של המדינה. במלים אחרות, כשמודדים בעזרת הקטרים גלובליים, מבינים את טביעת הרגל האקולוגית של המדינה.

במקביל מחשבים את ה-Biocapacity של המדינה. זה הכושר הביולוגי של השטח שקיים בפועל. כלומר כמה שטחי גידולים יש, כמה שטחי מרעה, כמה שטח בנוי, וכו'. גם את זה מנרמלים להקטרים גלובליים, כאשר במקרה הזה לוקחים בחשבון את היעילות והתפוקה בפועל של השטחים האמורים.

הפער בין הכושר לטביעת הרגל הוא העודף או הגירעון בכושר הביולוגי. את החשבון הזה עושים לכל העולם וגם עבור כל מדינה. ישראל למשל היא מדינה קטנה וצפופה, והשטח שניתן לניצול (כלומר בלי שטחי מדבר) קטן יחסית לגודל האוכלוסייה. כתוצאה אין אפשרות לספק את כל צורכי האוכלוסייה באופן מקומי. לכן ישראל נאלצת לייבא חלק ניכר מהמזון שהיא צורכת, ובפרט גרעינים (חיטה) ובשר. כך האוכלוסייה בישראל מתבססת באופן אפקטיבי על ניצול שטחים בארצות הברית לגידול חיטה ושטחים בדרום אמריקה לגידול בקר. בנוסף אנחנו מנצלים את האטמוספירה כדי להיפטר מפליטות CO2, ולא סופחים את הכל על ידי יערות.

עכשיו אפשר לחזור לטענה שכבר 50 שנה אנחנו משתמשים ביותר ממה שכדור הארץ מייצר. הטענה הזאת מתבססת על חישוב היחס בין טביעת הרגל לכושר הביולוגי עבור כל העולם. שני הגדלים האלה גדלים עם הזמן, כפי שרואים בגרף השמאלי. אבל הכושר גדל לאט, כי הוא נובע רק מניצול עוד שטחים ומפיתוחים טכנולוגיים.

טביעת הרגל גדלה הרבה יותר מהר, כתוצאה מגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים. מאז 1970 טביעת הרגל גדולה יותר מהכושר. המשמעות היא שאנחנו צורכים כל שנה יותר ממה שכדור הארץ מייצר בשנה. אנחנו יכולים להמשיך לעשות את זה באופן חלקי כי יש מאגרים והם עוד לא נגמרו, אבל בעיקר כי עודף ה-CO2 שאנחנו מייצרים, שזה הרבה יותר ממה שהיערות בעולם יכולים לספוג, פשוט מצטבר באטמוספירה.

המצב עבור מדינות שונות מתואר בגרף הבא. כל מדינה מיוצגת על ידי עיגול ששיטחו משקף את אוכלוסיית המדינה. המיקום שלו מייצג את הכושר הביולוגי לנפש בשטח המדינה (מיקום אופקי) ואת טביעת הרגל האקולוגית לנפש של אוכלוסיית המדינה (מיקום אנכי). יש מדינות שהכושר שלהן גבוה יחסית לטביעת הרגל, למשל ברזיל וקונגו שיש בהן יערות טרופיים נרחבים. הן מפצות במידת מה על הארצות שבהן הכושר נמוך כמו הודו וישראל. הרוב המכריע של אוכלוסיית העולם חי במדינות שטביעת הרגל שלהן גדולה מהכושר הביולוגי שלהן. בנוסף אפשר לראות שלארצות לא מפותחות, למשל רוב ארצות אפריקה, יש טביעת רגל קטנה, בעוד למדינות אירופה וארה"ב יש טביעת רגל גדולה יותר.

הניתוח הזה מספק עוד נקודת מבט על הצורך הדחוף להקטין פליטות של פחמן דו-חמצני. כדור הארץ יכול לספק את הצרכים של האנושות מבחינת גידול מזון, שטח למגורים ותשתיות, ומים. אבל המערכת הטבעית (ובפרט יערות הגשם) לא יכולה לספוג את כל ה-CO2 שאנחנו מייצרים. ככל שמצטבר יותר CO2 באטמוספירה - ההשפעה ההרסנית שלו על האקלים גדלה. זה התהליך שמתרחש כבר 50 שנה ובשנים האחרונות אנחנו מתחילים לראות בבירור את ההשלכות שלו. אחת ההשלכות האלה היא הקטנת כמות המים הנגישים לשימוש במקומות שונים בעולם. הסכנה הגדולה היא שההשפעות האקלימיות יתרחבו ויקטינו גם את היכולת לספק מזון ומקום מחיה.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

כתבות מומלצות

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים

מ-2008 ועד היום: איך הגענו לאינפלציה הנוכחית

יוני ומיכל רכשו דירה במחיר דמיוני. כך הם איבדו שליטה על המשכנתא

ריחאניה. "מרגישים אירופה"

"יש שני יישובים בישראל שבהם הכל נקי, הולכים ברחובות ומרגישים אירופה"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

גיף הסכם ממון 2

״הייתי בהלם, עורך הדין אמר לי: ׳חתמת על הסכם של כלה מאוקראינה׳"

עבודות על הרכבת הקלה בכיכר רבין, ביולי. "הולכי הרגל, ובמיוחד ילדים או אנשים מבוגרים, נתונים בסיכון יומיומי, סכנת חיים בעיר"

"אני מפחדת על חיי כשאני יוצאת לרחוב": המלחמה של תושבי תל אביב