הנתונים מסבירים: האמת מאחורי המתיחות בין יהודים לערבים

יש חילוקי דעות עמוקים בין האזרחים היהודים לערבים במדינה במגוון נושאים. לכל קבוצה יש נושאים שבהם היא רואה פתח לשותפות, ואחרים שמהם היא נרתעת. האתגר שלנו הוא למצוא את הדרך לתת צ'אנס לחיים משותפים

דרור פייטלסון
דרור פייטלסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דרור פייטלסון
דרור פייטלסון

סקרי דעת קהל הם מקור מידע בעייתי כי הם תלויים בניסוח של השאלות ובהקשר שבו הן נשאלות. בנוסף, דעת הקהל היא הפכפכה ואנשים משנים את דעתם כל הזמן, ולאו דווקא לפי ההתפתחויות בפועל. בהרבה מקרים השאלות גם מופרכות. למשל, קשה לענות על השאלה איך האיראנים צפויים להגיב להגברת (או הסרת) הסנקציות של האמריקאים?

אבל יש מקרה אחד שבו סקרי דעת קהל - למרות המגבלות שלהם - הם מקור המידע המשמעותי ביותר: כשרוצים לדעת על היחסים בין קבוצות באוכלוסייה. ובפרט היחסים בין יהודים לערבים, שעלו לכותרות בעקבות המהומות ברחבי ישראל לפני חודשיים.

הנושא הזה נסקר בקביעות על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת הסקר השנתי של מדד הדמוקרטיה הישראלית. בסקר של 2020 היה גם פרק מיוחד על יחסי יהודים וערבים. אז הנה לקט של נתונים מהסקר הזה ומסקרים קודמים. בחרתי להתמקד דווקא בשאלות שבהן רואים הבדלים משמעותיים בדעות של יהודים וערבים.

נתחיל בשאלה הבסיסית ביותר: מעמדו של הסכסוך היהודי ערבי. באופן מסורתי הוא נחשב לקו השבר העמוק ביותר שמפלג את החברה הישראלית. ואכן עד לפני כמה שנים זה מה שהסקרים הראו: בתשובה לשאלה מה הוא גורם המתיחות החזק ביותר בחברה הישראלית? גם יהודים וגם ערבים בחרו במתח בין יהודים וערבים על פני המתחים בין ימין לשמאל, דתיים לחילונים, עשירים לעניים, ומזרחיים לאשכנזים.

אבל בשנים האחרונות התמונה השתנתה. אצל הערבים, המתח בין יהודים לערבים ממשיך להיות גורם המתיחות החזק ביותר בהפרש ניכר. אבל היהודים איבדו עניין, ופנו לעסוק במתח בין ימין לשמאל. זה כנראה תוצאה ישירה של ההסתה של נתניהו נגד השמאל, והתיוג של שמאלנים כבוגדים. זה בא על חשבון הערבים, שבעבר "המעמד" הזה היה שמור להם.

נושא שקשור למתיחויות בחברה הישראלית הוא אופי המדינה. בחמש השנים האחרונות הסקר כלל שאלה האם יש איזון נכון בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי בהגדרת המדינה? רוב מובהק חושב שאין איזון נכון, אבל יש חילוקי דעות לגבי הכיוון. אצל הערבים יותר מ-75% חושבים שהמדינה יהודית מדי. אצל היהודים זה באזור ה-40%. אצל היהודים בערך 25% חושבים שהיא דמוקרטית מדי. אצל הערבים ברוב השנים זה פחות מ-10%.

בסקר של 2020 היתה גם שאלה מפורשת האם המשטר בישראל הוא דמוקרטי גם לאזרחים הערבים? בגדול, היהודים חושבים שכן. הערבים הרבה יותר סקפטיים, ופי שניים יותר מהם לא מסכימים עם האמירה הזאת. כ-38.6% מהערבים לא מסכימים עם האמירה.

חלק מהמחלוקות הן צפויות. למשל בסקר של 2015 שאלו שאלה שרלוונטית מאוד גם כיום בהקשר של חוק האזרחות: האם לאפשר לפלסטינים שהתחתנו עם ערבים ישראלים לחיות בישראל? לא מפתיע שבקרב הערבים היתה תמיכה גורפת באפשרות הזאת, ובקרב היהודים התנגדות גורפת.

אולי המחלוקת הבולטת ביותר, שמוזכרת תדיר בתור דוגמה לכך שהאזרחים הערבים לא מוכנים באמת להשתלב בחיים במדינה, נוגעת לשירות לאומי. מעטים חושבים שערבים צריכים להתגייס לצה"ל. אבל בין היהודים יש רוב גדול שחושב שערבים צריכים לעשות שירות כלשהו, ומוכנים שהוא יהיה אזרחי או צבאי לפי בחירתם. אצל הערבים יש רוב דומה שמתנגד לכל צורה של שירות. (גם השאלה הזאת נשאלה בסקר של 2015, וייתכן כמובן שהדעות השתנו מאז -- אבל אין לדעת לאיזה כיוון).

יש גם חילוקי דעות שעובדים בכיוון ההפוך. למשל, למרות התפישה שהמתח בין יהודים לערבים הוא החזק ביותר ושהמדינה יהודית מדי, הערבים דווקא מפגינים יותר אמון בחיים ביחד. במענה לשאלה האם עדיף שיהודים וערבים יחיו בנפרד כדי לשמור על הזהות שלהם? לא פחות מ-68.5% מהערבים אמרו שהם בכלל לא מסכימים עם האמירה. אצל היהודים זה היה רק 18.0%. בו זמנית, אחוז היהודים שהסכימו או די הסכימו עם הרעיון הזה היה כמעט כפול מאחוז הערבים: 41.5% לעומת 21.9%.

בדומה, בתשובה לשאלה האם יהיו מוכנים לעבוד ביישוב שונה (ערבים ביישוב יהודי ויהודים ביישוב ערבי)? רוב מכריע של הערבים השיבו בחיוב: לא פחות מ-82.9% היו בטוחים שכן, ועוד 10.4% חשבו שכן. היהודים מתגלים כהרבה יותר גזענים: 28% היו בטוחים שלא, ועוד 25.9% חשבו שלא.

אז כן, יש בהחלט חילוקי דעות עמוקים בין האזרחים היהודים לערבים במדינה במגוון נושאים. לכל קבוצה יש נושאים שבהם היא רואה פתח לשותפות, ואחרים שמהם היא נרתעת. האתגר של כולנו הוא למצוא איך להתגבר על החששות ולתת צ'אנס לחיים משותפים.

דרור פייטלסון

דרור פייטלסון | אטלס למאה ה-21

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים ומספרים. אוהב לנסות להסביר דברים בצורה שקל להבין אותם, ובמיוחד אוהב כשזה מצליח ומישהו פתאום מבין משהו חדש. הבלוג הזה משלב את שני הדברים, ויתמקד בהצגה גרפית של נתונים כדי לחשוף מה אפשר להבין מהם. שואף להקשות על כל מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

חלק מהטורים מבוססים על הספר "עידן הימין: ישראל 2018-1977 בראי הנתונים", שפורסם בתחילת 2019. בספר יש גם הפניה למקורות הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עדי שרעבני

"בוודאי שהייתה בועה": עדי שהרבני חזר להיי-טק אחרי הפסקה של שנתיים - זה מה שהוא גילה

רעות וקנין. "יש מוצרים שגם אם אני מוכנה לשלם ורוצה להביא אותם, אין מצב"

מדוע הפיצות בפסח לא יכולות להיות עגולות? האישה שיודעת למה כל כך יקר פה