"גרטה היקרה": העולם השלישי רק מתחיל לשרוף דלק - ובשוקי ההון שכחו את זה

לרגל יום הולדתה, קיבלה פעילת האקלים השוודית הצעירה גרטה ת'ונברג, מכתב בדיוני חריף מידיד וייטנאמי ■ "האם צעירי המערב השבע סובלים מעיוורון פריווילגי בכל הקשור לשימוש בנפט, גז ופחם, ולמשבר האקלים"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גרטה תונברג בסרט "אני גרטה"
גרטה תונברג בסרט "אני גרטה"צילום: Courtesy of Hulu/אי־פי

גרטה ת'ונברג, פעילת האקלים השוודית הצעירה, התפרסמה ב-2019 כאשר צעקה בכנס דאבוס על מנהיגי העולם, "איך אתם מעזים להרוס את עתידנו, ולגנוב את חלומותינו". באחרונה היא חגגה 18. הנה מכתב ברכה ששלח לה צעיר וייטנאמי בן גילה. המכתב וכותבו בדיוניים לחלוטין, אבל מסכת העובדות והנתונים המופיעים בו לקוחים מהמציאות וממקורות מבוססים.

"שלך בידידות, נגויין"

"גרטה היקרה, ברכות ליום ההולדת. שמי נגויין. אני בן גילך, ואני גר בהו צ'י מין סיטי, העיר הגדולה בווייטנאם. את אולי מכירה אותה בשם סייגון. ראיתי אותך עומדת על הבמה ונוזפת במנהיגי העולם כאילו היו ילדים. לפעמים גם אני הייתי רוצה לנזוף בדור המבוגר אצלנו, אבל לא אעשה זאת. זה לא מקובל אצלנו. אחרי עשרות שנים של סבל ואלימות, למזלי ולמזלם של בני דורי, ב-30 השנים האחרונות חיינו שלווים, יחסית.

הנה כמה נתונים ועובדות, שמשווים בין מדינתך, שוודיה, למדינה שלי. כשעקבתי אחר הופעותייך הציבוריות, לא יכולתי שלא לשים לב לשני דברים. ראשית, את כמעט ולא מציגה עובדות ונתונים על מקורם והתפלגותם של גזי החממה. שנית, את מטיפה לצימצום של עשרות אחוזים בפליטתם, אבל לא מציגה שום דרך מעשית לעשות את זה, ובעיקר - את לא מציגה לקהל את ההשלכות של דיאטה דלת פחמן כזו. הם כנראה היו פחות נלהבים אם היית עושה זאת.

הנה כמה נתונים השוואתיים. בווייטנאם חיים 97 מיליון אנשים, כמעט פי 10 משוודיה - אבל בשטח, אנחנו קטנים ב-25%. זה אומר שצפיפות האוכלוסייה, שאצלכם היא 25 נפשות לקמ"ר, קופצת אצלנו ל-314. רק בעיר שלי יש בערך אותו מספר תושבים כמו בשוודיה.

מפעלים בגרמניהצילום: בלומברג

שלא כמו אצלכם, פליטות הפחמן השנתיות לנפש אצלנו זינקו בעשורים האחרונים. ב-1975, עם תום המלחמה, הן היו 0.28 טונה, והגיעו ב-2016 ל-2 טונות. באותו זמן, אתם הצלחתם לצמצם את הפליטות לנפש אצלכם בעשרות אחוזים. מרשים מאוד. אבל אצלכם הן ירדו מ-10 ל-4.5 טונות - עדיין יותר מכפול מאשר אצלנו. בצרפת וגרמניה מדובר ביותר מ-6 טונות - ואני לא מדבר על ארה"ב, שם הסקלה בכלל אחרת, יותר מ-15.

במדד הפיתוח האנושי שאותו אימץ האו"ם, אנחנו במקום 118. אתם במקום שמיני. תוחלת החיים אצלנו, אחרי שסוף סוף הגענו לתקופת שלום ושלווה, היא 70. אצלכם 83. רמת המינוע אצלנו רחוקה משלכם. למעשה, אנחנו נמצאים יותר במעבר מאופניים לקטנועים, מאשר ממכוניות מבוססות דלק למכוניות חשמליות.

חלק גדול מהתושבים שלנו חיים בכפרים עניים, מבוססי חקלאות מסורתית, ולכן נוטים לעבור לערים שצומחות במהירות, מוכנים לעבוד שעות אינסופיות במשרות ייצור פשוטות בשכר נמוך, ולגור בדירות זעירות וצפופות. אם תבדקי בתגיות של בגדייך, כנראה תמצאי שחלקם יוצר אצלנו. ואם את כבר בודקת, תוכלי לראות שהם מיוצרים בחלקם הגדול מחומרים מבוססי נפט.

בשנים האחרונות, עד לקורונה, חווינו 'בום' בתיירות. זה תרם רבות לשיפור רמת החיים אצלנו. ב-2019 הגיעו אלינו 18 מיליון תיירים, פי שלושה לעומת 2011. התיירות היא כ-7% מהתוצר שלנו. רוב התיירים הללו הגיעו במטוסי סילון, שאותם סימנת כאויב אקלימי גדול.

לכן, גרטה היקרה, עם כל הסימפטיה למאבקך, אני לא רואה איך אני, ובני גילי בווייטנאם יכולים לתמוך בו. אף שצימצמנו קצת את הפערים ברמת החיים מולכם, אנחנו עדיין כל כך רחוקים, שאין לי, או לבני דורי, שום כוונה לוותר על החלום לחיות בשלום, וברמת חיים קצת יותר דומה לשלכם. אמנם איני מדבר בשמם, אבל אני כמעט בטוח שאם אשאל את בני דורי באינדונזיה ותאילנד למשל, שפרופיל פליטות הפחמן שלהן ורמת החיים בהן דומה לשלנו - הם יסכימו איתי.

תביני, האוכלוסייה של שלוש המדינות הללו גבוהה מ-400 מיליון - יותר ממערב אירופה או ארה"ב. ולא דיברתי על מדינות כמו הודו, פקיסטאן או בנגלדש.

באחרונה נתקלתי במונח עיוורון פריווילגי - אלה שנהנים כל חייהם מפריווילגיות, לא מסוגלים לראות דרך עיניו של האחר, שזכה לתנאים טובים פחות. נראה לי שאת ובני דורך בעולם המפותח, פריווילגים עוורים כאלה. זכיתם לגדול למציאות של שפע, שנבנה על 150 שנה של פליטות פחמן.

אני מצטער גרטה היקרה, אבל עכשיו תורנו. עם כל הכבוד לאנרגיות המתחדשות שאת מקדמת, שגם אצלנו משקיעים בהן לא מעט, ואני תומך בהן בכל לבי - עם צפיפות האוכלוסייה אצלנו, שטחי החקלאות העצומים, כמות הגשם והטופוגרפיה שלנו, לא נוכל להקטין את פליטת הפחמן אצלנו. לכל היותר, הן מעכבות את העלייה.

לכן, אם את באמת רוצה לשדר מסר חזק לאזרחי העולם המערבי המפותח, השבע, עתיר הפליטות - תגידי לו את האמת בפרצוף. כמו שאת יודעת. כדי לצמצם משמעותית את הפליטות, עליהם לשנות לגמרי את אורח חייהם. למשל, להפסיק לטוס במטוסי סילון ליעדים רחוקים ואקזוטיים כמו ארצי, לחופשות זולות, או לקנות מוצרים זולים מתוצרתה. זה אפשרי רק הודות לרמת החיים הנמוכה שלנו, והודות לזה שהם מיוצרים מנפט.

אלא שכדי לצמצם את הפליטות בשיעור הנדרש לשיטתך, יהיה עליהם לאמץ את רמת החיים הזו בעצמם. כלומר, לצמצם את הצריכה באופן דרסטי - החל בתפריט המזון וכלה בחימום בתיהם בחורף. אחרי שזה יקרה, נוכל לדבר על הקפאת פליטות הפחמן אצלנו. אני לא בטוח שאם זה יהיה המסר, הם עדיין ימחאו לך כפיים.

שלך בידידות, נגויין".

פקקים בהאנוי, וייטנאםצילום: בלומברג

הנפט, הגז והפחם לא ייעלמו מחיינו בקרוב

עד כאן המכתב הדמיוני. הוא בא להמחיש את הבעיה בשיח העולמי על ההתחממות הגלובלית, ולמה - למרות הכנסים, ההסברה וההסכמות הבינלאומיות (שלא מיושמות) - פליטות הפחמן ממשיכות לגדול. בעשורים האחרונים היו רק שנתיים שבהן חלה ירידה, וגם היא שולית, אחוזים בודדים, בפליטות. ב-2009 וב-2020. במילים אחרות, כדי להוריד מעט את רמת הפליטות בשנה אחת, היה צריך מיתון עולמי או מגפה גלובלית.

זה המלכוד שבו נמצאת האנושות כיום, וצריך להתמודד עמו ביושר. ההתחממות הגלובלית היא בעיה אמיתית וגדולה, אבל כל הפסטיבלים סביבה מתעלמים מנקודה אחת מרכזית: לרוב האנשים בעולם אין כוונה "להישכב על הגדר" למען הפריווילגים מהעולם המפותח והשבע שנבנה על דלק פוסילי. מישהו יכול להאשים אותם בזה?

הנפט, הגז ואפילו הפחם לא ייעלמו מחיינו כל כך מהר, כמו שרבים חושבים, וכפי שזה מתבטא בציפיות שוק ההון. במיוחד אם אחרי הקורונה העולם יחזור לרמת פעילות גבוהה יותר. כל מה שהעולם המפותח יצמצם, ייבלע בגידול הצפוי במדינות כמו ווייאטנם.

משקל מניות האנרגיה במדדים נמצא בשפל היסטורי. נכון שיש ירידה ברווחים בגלל הקורונה, אבל היא בעלת אופי זמני. הירידה השתלבה ביחסי תמחור נמוכים שהשוק נותן לנוכח הציפייה לדעיכת הענף. לכך נוספת מגמת ההשקעה הסביבתית ESG, שגורמת לגופים רבים למכור מניות אנרגיה מסורתיות שנסחרות בזול, ולקנות מניות אנרגיה ירוקה שנסחרות ביוקר, משיקולי תדמית.

למשקיעים שמוכנים לחשוב באופן שונה מהקונצנזוס, עשויה להיות כאן הזדמנות השקעה. גם אם היא נחשבת "גסה" בקרב ארגונים רבים.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתוב ייעוץ השקעות

דורון צור

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker