מחצבים ואנרגיה "מלוכלכת" - גם מניות שנואות יכולות לספק הזדמנויות ראויות

השקעה במניות שמחירן צנח עם הקורונה דורשת סבלנות, יכולת עמידה בפני תנודות חזקות ונכונות להשקיע דווקא במה שכולם מתרחקים ממנו ■ לעתים זה יכול להיות משתלם מאוד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפעלי ים המלח
מפעלי ים המלחצילום: Bloomberg

לעתים, דווקא מניות של חברות השנואות על המשקיעים, כאלו שחוו ירידת מחיר דרמטית ונסחרות בשווי נמוך ביחס לפוטנציאל ארוך הטווח שלהן, הן הזדמנות השקעה. חברות כאלה עשויות להתאים למשקיעים שניחנים בכמה תכונות חשובות: סבלנות, יכולה עמידה בפני תנודות חזקות במחיר (בעיקר כלפי מטה) ונכונות להשקיע דווקא במה שכולם שונאים.

על הנייר, זה נשמע הרבה יותר קל ממה שזה בחיים האמיתיים. להחזיק מניה שיורדת עוד ועוד, כשכל הידיעות וההמלצות שמתפרסמות עליה שליליות, ולהישאר איתן בדעתך כי המחיר שבו היא נסחרת נמוך בהרבה מערכה האמיתי, כשכל השוק עובד נגדך - זה לא עניין של מה בכך. עם זאת, התגמול, אם צדקת, יכול להיות נאה מאוד.

הרעיון המרכזי בסגנון השקעה מהסוג הזה הוא ניתוח סיכוי מול סיכון. משקיע צריך לשאול את עצמו את השאלות הבאות: ראשית, האם לחברה יש יכולת שרידות פיננסית טובה, גם אם הסביבה העסקית הגרועה תימשך זמן רב? אם, למשל, החברה שורפת מזומנים ובעלת חוב, יש סיכוי טוב כי גם כשהמצב ישתפר, היא לא תיהנה מכך. במקרה כזה, הסיכון של אובדן מלוא ההשקעה אינו זניח. אבל אם פוטנציאל הרווח גבוה מספיק, לעתים שווה לקחת את הסיכון.

שנית, המשקיע צריך לשאול את עצמו אם בסביבה כלכלית אחרת, לחברה יש פוטנציאל רווחיות? בדרך כלל, הצצה בנתוני העבר נותנת תשובה טובה. הדבר הבא שמשקיע צריך לשאול הוא אם המחיר נמוך מספיק, כדי לאפשר רווח גבוה, במקרה שהתרחיש האופטימי יתממש? כדי שזה יקרה, צריך שהשוק לא יאמין כי לחברה יש סיכוי טוב להצליח. המשקיעים צריכים להיות סקפטיים מאוד, וממש "לשנוא" את המניה. זה קורה - הרי המניה הסבה למשקיעיה הפסדים וכאב לב.

מתישהו נצטרך לשלם את חשבון הקורונה

ומכאן לשאלה המרכזית של היום. האם יש כיום ענפים לא אהובים, שנסחרים במחירים נמוכים, והם בעלי פוטנציאל לרווח גבוה במקרה של שינוי בסביבה העסקית? מניות שירדו בחוזקה בעקבות הקורונה יש רבות, בעיקר אלה הקשורות לנדל"ן, מסחר ותיירות, אבל חלקן הגדול לא עונה על התנאי הראשון שהצגתי - יכולת שרידות. חברות תעופה, מפעילי ספינות קרוז, מלונות ורבות אחרות בתחום נושאות נטל חוב גבוה, והן שורפות מזומן. נכון שהן זולות ביחס לרווחיות שהציגו בעבר, אבל ייתכן שחלקן לא ישרדו.

לעומתן, חברות מחצבים ואנרגיה "מלוכלכת" נמצאות במצב שונה. רובן לא שורפות מזומן, והן מצמצמות את ההשקעות ההוניות שהן מבצעות. נכון שהתוצאות השוטפות שהן מציגות, וכנראה יציגו גם בשנה הקרובה, כל עוד לא נתגבר על הקורונה, אינן טובות. הן יכולות לדווח על רווח נמוך, אפילו על הפסד, אבל במניות לא משקיעים לשנה, ובטח לא לרבעון.

ענקית המכרות

עם זאת, יש כמה גורמים שעשויים לפעול לטובתן בשנים הבאות, ולהפוך אותן למי שיצילו תיקי השקעות בתרחישים מסוימים. כרגע, כל העולם נלחם בקורונה: ממשלות צוברות גירעונות עצומים ובנקים מרכזיים מדפיסים כסף בלי חשבון - כולם מתעסקים עם היום שאחרי. אפשר להבין למה.

כשהבית בוער, לא מסתכלים על חשבון המים. קודם משתמשים בכל מה שאפשרי, ובחשבון נטפל כשיגיע. והוא יגיע, בזה אין ספק. החשבון הזה, בגלל הדפסות העתק, יכול להגיע בדמות שחיקה דרמטית בערך המטבעות - ובראשם הדולר.

המחיר של חומרי גלם, סחורות חקלאיות, מחצבים ומוצרי אנרגיה נקוב בדולרים. ככל שכמות הדולרים בעולם תגדל, יש סיכוי טוב שמחירם של המוצרים החיוניים הללו יעלה. זו אינפלציה קלאסית של מחירי סחורות בעקבות הדפסה, וזה קרה לא פעם. שנות ה-70, עם ניתוק הדולר מבסיס הזהב והאינפלציה שזה יצר, הן דוגמה טובה.

הסיבה שזה לא קרה עד עכשיו, היא כנראה הבלימה החזקה בביקוש שיצרה הקורונה. אלא שאם הביקושים יחזרו, אולי עוד שנה, אולי עוד שנתיים, וייתקלו בהיצע מצומצם יותר עקב הקיטון בהשקעות שאירע בשנים הללו - יש סיכוי טוב שנראה זינוק במחירי הסחורות.

זה בדיוק מה שקרה בשנים הראשונות של המילניום. הורדת הריבית הדולרית אחרי פקיעתה של בועת הטכנולוגיה, עם צמיחה משמעותית בסין, אחרי שנים של השקעת חסר בהגדלת כושר ייצור - כל אלה הביאו לזינוק במחירי הסחורות, וברווחי חברות בענף.

דוגמה קטנה. ב-1998, בזמן המשבר ברוסיה, המחיר של חבית נפט נפל ל-10 דולרים. עשור אחר כך, ערב המשבר של 2008, הוא הגיע לשיא של 145 דולר. זה קרה גם לנחושת, לחיטה ולאשלג.

בין אם היה מדובר בחברת דשנים ישראלית, כמו כיל; חברת הפקה של עפרות ברזל אוסטרלית, כמו BHP; או חברת נפט אמריקאית, כמו שברון - כולן הציגו כתוצאה מכך רווחיות גבוהה מאוד במשך כמה שנים. ומכיוון שהן נסחרו במחירים נמוכים מאוד לפני הבום הגדול - הרי העלייה במחיר המניות היתה גם היא חדה מאוד.

תחנת דלק של שברון בפלורידה
צילום: בלומברג

מי שהיה אומר ב-1999 או בתחילת שנת 2000 שצריך להתרחק ממניות טכנולוגיה או ממניות צמיחה אחרות, ולקנות מניות מחזוריות של חומרי גלם - היה נתפש כתמהוני. מניות הצמיחה היו אז אחרי שנים של ביצועים טובים. עסקית ובורסאית. המניות המחזוריות היו אחרי שנים של דשדוש וכאב לב של המשקיעים. זה היה בניגוד מוחלט לקונצנזוס.

כמה שנים אחר כך, הקונצנזוס התהפך לחלוטין. כולם הסבירו שהגאות במחירי הסחורות היא תהליך ארוך טווח, ושבעולם יהיה חוסר במזון, באנרגיה, במתכות - ולכן מחירן לא צפוי לרדת, ושווה לשלם על מניות של חברות מחזוריות מכפילים של חברות צמיחה.

להרוויח כשכמעט כולם מפסידים

אם כך, מה השורה התחתונה? בדומה ל-1999, משקלן של חברות מהסוג שהזכרתי בתיקי ההשקעות כיום, ובמדדי השוק, נמוך מאוד. לרוב המשקיעים, פרטיים ומוסדיים, יש חשיפה נמוכה למניות של חברות מהסוג הזה. התממשות תרחיש של עלייה במחירי סחורות, שתתחיל אחרי הקורונה, עם חזרת הביקושים, תגרום לנזק כמעט בכל אפיקי ההשקעה האחרים.

תשואות האג"ח בסביבה כזו ייטו לעלות, ולכן יהיו הפסדי הון מהחזקת אג"ח. עליית תשואות משפיעה מאוד גם על יחסי התמחור של מניות צמיחה שנסחרות במכפילים גבוהים, והם נוטים לרדת. התייקרות הסחורות, המזון והאנרגיה - מוצרים חיוניים שקשה לצמצם אם צריכתם - פוגעת גם ביכולת של הצרכנים לקנות מוצרים ושירותים אחרים, ומביאה לירידה ברווחי שאר החברות. שילוב של ירידת מכפילים וירידת רווחים יכול להכאיב מאוד, שכן הוא מוריד את מחירי המניות באחוזים רבים.

לכן, מי שרוצה לצמצם את הסיכון הגלום בתרחיש כזה, ולהשקיע באפיקי ההשקעה המעטים שצפויים ליהנות ממנו, כדאי לו להגדיל את החשיפה למגזרים כמו מחצבים ואנרגיה "מלוכלכת" - שכוללים מניות כמו BHP, ריו טינטו, ניוטריאן (לשעבר פוטאש), כיל ואת חברות הנפט הגדולות. מגזרים אלה עשויים לייצר הזדמנויות, למרות, ואולי דווקא, כיוון זה בניגוד מוחלט לדעה המקובלת.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתוב ייעוץ השקעות

דורון צור

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker