מהו עושר בעצם - ומה יקרה אם העולם יפסיק לקנות את ההבטחות של ארה"ב

כדי ליהנות מרמת חיים גבוהה, מדינות צריכות משאבי טבע רבים או שאזרחיהן יעבדו קשה באופן יעיל ומתקדם ■ ארה"ב נוקטת גישה שלישית

דורון צור
דורון צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קידוח נפט בטקסס
קידוח נפט בטקססצילום: בלומברג

במדורי הכלכלה נהוג לדבר לא פעם על עושר, ולהשוות בין העושר של אנשים או בין העושר של מדינות. כשבוחנים מדינות, נהוג להשוות בין תוצר לנפש. עם אנשים, נוהגים לציין כמה "שווה" איש זה או אחר. לכן, נשאלת השאלה אם מדידה כזאת של עושר היא נכונה או לא.

רבים בוודאי מכירים את הביטוי "איזהו עשיר? השמח בחלקו". הוא מיוחס לחז"ל, לרבי בן זומא וגם לרבי מאיר. אבל נוסף לגרסה הפילוסופית והצנועה הזו, יש לחז"ל כמה גרסאות נוספות לאופן בו יש למדוד עושר. רבי עקיבא, בגרסה שלא היתה עוברת היום את מבחן התקינות הפוליטית, טען שעשיר הוא מי שיש לו אישה נאה במעשיה.

לעומת שני חכמים אלה, ששמו את הדגש על עניינים כמו תחושה פנימית או זוגיות, רבי יוסי היה פרגמטי הרבה יותר - לפי גרסתו, עשיר הוא מי שבית הכיסא סמוך לשולחנו. או בעברית של ימינו, מי שיש לו שירותים בבית. בימיו של רבי יוסי, זה היה עניין גדול. על פי גרסתו, היום, בעולם המפותח לפחות, רובנו המכריע עשירים, ולא פעם אפילו עשירים מופלגים, עם שני חדרי שירותים בבית.

הגרסאות הללו לעושר מעניינות, אבל הן לא בדיוק תואמות את התפישה הכלכלית המודרנית. אלא שנוסף לשלוש הגרסאות שהוצגו כאן, היתה לחכם נוסף, בעל השם האירוני רבי טרפון, גרסה משלו - גרסת הקפיטליזם החזירי. לפי ר' טרפון, עשיר הוא "כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות, ומאה עבדים שעובדין בהם". מה יש לומר, רבי טרפון נשמע כמו בעל חווה דרומי בארה"ב של לפני מלחמת האזרחים.

עם זאת, הגרסה של רבי טרפון לעושר קרובה יותר לדעות המקובלות בעולם הכלכלי כיום. אם יש לך הון רב, כלומר עודף של נכסים על התחייבויות, ובנוסף יש לך אנשים שמפעילים אותם עבורך בשכר נמוך או ללא שכר כלל - אתה עשיר גדול.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ
נשיא ארה"ב דונלד טראמפצילום: POOL/רויטרס

זה נכון ליחידים ונכון גם לאומות. כך היה בנוי הרעיון הקולוניאליסטי, שהעשיר את מדינות אירופה: בואו נתפוס נכסים רבים ברחבי העולם, כמו שטחי חקלאות עשירים או מקורות מחצבים, נעביד בהם את האוכלוסייה המקומית בשכר נמוך, ונהנה מהרנטה שתיווצר לנו מהם. את הרנטה ניתן להפנות הן להעלאת רמת החיים הן להמשך התעצמות צבאית. זה עבד במשך מאות שנים, עד שנגמר.

חווה מצוינת - עם בעלים חסרי אחריות

התקופה הזו חלפה. כיום מדינות כבר לא יכולות לתפוס בכוח שטחים ונכסים רחוקים מעבר לים, ולהעביד את האוכלוסייה בפרך תמורת שכר נמוך. בימינו, כדי להנות מרמת חיים גבוהה אומה צריכה להיות אחת משתיים - או ברת מזל, כלומר שיהיו לה משאבי טבע בתוך שטחה שלה, כמו למשל בדוגמה של נסיכות נפט; או שהיא צריכה שאזרחיה יעבדו קשה, וישלבו בעבודה ידע מתקדם שיביא לפריון גבוה, דרך ניהול איכותי והוגן. גם אלה הם מתכון לעושר. אם יש לה את שניהם, מה טוב.

ארה"ב עברה לאורך שנות קיומה את המטמורפוזה הזו. משלוש עשרה מושבות שנבנו על סמך עושר טבעי של מחצבים וחקלאות, למעצמה הכלכלית של היום. עדיין יש לה עושר טבעי רב, אך היכולת התעשייתית והטכנולוגית שנבנתה לאורך שנים היא זו שהביאה אותה למעמדה, כלכלית וצבאית. אין ספק שהיא מדינה עשירה.

אבל גם עשירים לא תמיד מרגישים עשירים אם הם אינם שמחים בחלקם. במקרה כזה, הרצון להעלות עוד ועוד את רמת חייך יכול להוביל לאחת משתי אפשרויות. או שתעבוד יותר, תיזום יותר ותצבור עוד נכסים, שמהם תוכל לקבל הכנסה נוספת בעתיד. בגרסת רבי טרפון, מצבת נכסיך תעלה ממאה כרמים ושדות למאתיים כרמים ושדות. האפשרות הזאת דורשת דחיית סיפוקים ומאמץ.

שדה סויה באוהיו
שדה סויה באוהיוצילום: בלומברג

השיטה השנייה להעלאת רמת החיים בהווה היא פשוט לממש חלק מהנכסים שכבר צברת; או למכור אותם, או לשעבד אותם תמורת הלוואות ולהשתמש בהן להגדלת הצריכה השוטפת. במקרה הזה אתה אולי מתחיל כעשיר גדול, אבל משנה לשנה נהיה קצת פחות עשיר.

וורן באפט, שלא נמנה על חז"ל, תיאר באופן די דומה לרבי טרפון את התהליך ארוך השנים שעובר על ארה"ב. אנחנו כמו בעל חווה מצוינת, אמר, שמניבה תפוקות גבוהות. אלא שגם התפוקות הגבוהות הללו לא מספקות אותנו ואת רמת החיים שאנחנו רוצים. אנחנו חיים מעבר ליכולותינו, וכדי לממן את זה, אנחנו מדי שנה מוכרים או משעבדים חלקים מהחווה.

שינתה סטטוס בשנות ה-80

יש מדד כלכלי שנקרא International investment position (או IIP). הוא מודד את הנכסים החיצוניים מול ההתחייבויות החיצוניות שיש למדינה. מדינה עם עודף נכסים בחו"ל על פני התחייבויות בחו"ל נקראת Creditor Nation. זאת, בין אם עודף הנכסים הזרים הללו הם אג"ח, שותפות בעסקים דרך מניות, או נדל"ן. משמעותם אחת.

Creditor Nation היא מדינה שאזרחי מדינות אחרות עובדים עבורה, או כדי לשלם לה ריבית או כדי לייצר לה רווחים עסקיים או עבור תשלום על זכות שימוש בנכסים (להלן שכר דירה). כשלמדינה יש עודף התחייבויות זרות על נכסים זרים, היא נקראת Debtor Nation. אזרחיה עובדים כדי לשלם לאזרחי מדינות אחרות ריבית, רווחים או שכר דירה.

ממדינה מלווה למדינה לווה

חשוב להבין שלא מדובר בחובות הממשלה. מדובר במצבת נכסים מול התחייבויות של כלל האזרחים והפירמות, וגם של הממשלה. יפן, למשל, היא מדינה עם חוב ממשלתי גבוה מאוד אבל היא חייבת אותו לאזרחיה, לא לזרים. במצבת הנכסים הגלובלית שלה, מול התחייבויות לזרים, היא בעודף גדול.

כך למשל, אם קרן פנסיה אמריקאית מחזיקה מניות של חברה ישראלית (זרה עבורם) כמו טבע, האחזקה הזאת נרשמת כנכס בצד האמריקאי וכהתחייבות בצד הישראלי. בגוף מוסדי ישראלי שמחזיק מקבץ דיור למגורים בארה"ב, הרישום הוא הפוך - נכס זר בישראל, והתחייבות אמריקאית.

המצב זהה אם, למשל, קרן העושר של נורבגיה מחזיקה מניות של אפל; או כשהבנק המרכזי של סין מחזיק אג"ח של ממשלת ארה"ב; או אצל משקיע סעודי שקנה נתח בבנק אמריקאי. העיקרון פשוט והגיוני כלכלית. אזרחי המדינות שמחזיקות בעודף בנכסים הללו נהנים מפרי עמלם של אזרחי המדינות שיש להן עודף התחייבויות.

הדוגמה של שכר הדירה היא הפשוטה ביותר. חוסך ישראלי שקרן הפנסיה שלו קנתה אלפי דירות בארה"ב, ייהנה לאורך שנים משכר דירה שמשלמים לו אמריקאים. אזרחי נורבגיה יקבלו לאורך שנים חלק מרווחי אפל או מיקרוסופט. אזרחי סין יקבלו ריבית על איגרות החוב שהם מחזיקים ממשלם המסים האמריקאי וכך הלאה.

לארה"ב היה במשך שנים רבות עודף משמעותי של נכסים זרים על התחייבויות זרות. קל להבין למה. בזמן שהיא בנתה עוצמה תעשייתית וטכנולוגית, ששולב בעושר טבעי - שאר העולם דאג להחריב את עצמו במלחמות וסכסוכים. זה יצר מצב שבו שאר העולם היה חייב לה, ונאלץ לעבוד קשה ולחיות ברמת חיים נמוכה יחסית. במהלך התקופה הזאת, ארה"ב ואזרחיה יכלו ליהנות מרמת חיים גבוהה בהרבה מיתר אזרחי העולם.

חדר ניטור לוויינים בווירג'ניה
חדר ניטור לוויינים בווירג'ניהצילום: בלומברג

אבל התקופה הזו חלפה מזמן. כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת ארה"ב שינתה סטטוס. ממדינה מלווה, בעלת עודף נכסים, למדינה לווה, בעלת עודף התחייבויות. משנה לשנה, עודף ההתחייבויות הזה הלך וגדל. בעוד ב-1976 לארה"ב היה עודף נכסים בינלאומיים של 366 מיליארד דולר (בערכי 2020) - ב-2019 היה לה עודף התחייבויות של יותר מ-1.1 טריליון דולר. במונחי תמ"ג, עודף ההתחייבויות שלה הוא 56% מהתוצר של 2019. ישראל, אגב, במצב טוב מאוד בהיבט הזה - עודף נכסים של 41% מהתוצר. אזרחי העולם עובדים עבורנו יותר ממה שאנחנו עובדים עבורם.

עודף במאזן ההבטחות

יש להבהיר כי מנקודת המבט הזו, רמת המחירים של הנכסים בשוק חשובה הרבה פחות מהמהות הכלכלית הארוכת־טווח.

מדי שנה, אזרחי שאר העולם קונים עוד ועוד נכסים אמריקאיים, כמו איגרות חוב, מניות ונדל"ן. משמעות התופעה היא שמדי שנה אזרחי ארה"ב מגדילים את ההתחייבות לשאר העולם. ארה"ב משתמשת בתמורה כדי לממן את אורח החיים של אזרחיה, בין אם זה בצריכה הפרטית ובין אם זה בצריכה ממשלתית, לרבות ההוצאות הצבאיות הגדולות.

התרשים המצורף מדגים את הבעייתיות במצב הזה. זה לא נראה כמו מצב של שיווי משקל יציב ובר קיימא. כל דולר של נכסים שארה"ב מוכרת, כל דולר של חוב שהיא צוברת מדי שנה, כדי לקיים את רמת החיים הנוכחית - משמעותו שאזרחיה יצטרכו לעבוד יותר ויותר עבור זרים בעתיד. למזלה של ארה"ב, שאר העולם מוכן כיום להלוות לממשלתה, לאזרחיה ולעסקיה בעלות מימון נמוכה מאוד. הוא גם מוכן לרכוש ממנה נכסים, בעיקר מניות, במחירים גבוהים מאוד (לא פעם במחירים מופרזים).

הדפסת דולרים
הדפסת דולריםצילום: בלומברג

כשאתה קונה ממישהו נכס, אתה מחליף מזומן תמורת הבטחה.אתה נותן מזומן היום, שבו הוא יכול להשתמש מיד לצריכה או רמת חיים, ומקבל ממנו הבטחה לקבל משהו בעתיד. המשהו הזה יכול להיות ריבית, חלק מרווחי חברה או שכר דירה, בתלוי בסוג הנכס.

ארה"ב מנהלת עם העולם מאזן סחר גירעוני במשך שנים רבות. הגירעון במאזן הסחר מתאזן על ידי עודף גדול במאזן ההבטחות. מכירת הבטחות היא כנראה ענף היצוא מספר אחד של ארה"ב, יותר מטכנולוגיה. כל עוד העולם מוכן לקנות את ההבטחות הללו, ולשלם עבורן מחירים גבוהים, כמו בימים הללו, המצב הנוכחי יכול להימשך - אך הוא אינו מצב יציב.

אם, או ליתר דיוק כאשר, העולם יהיה שבע הבטחות, וירצה לממש אותן, או אם יתעורר ספק ביכולתה של ארה"ב - ממשלתה, אזרחיה והמגזר העסקי שלה כאחד - לעמוד בהן; או להצדיק את מחירן, תיווצר מהומה כלכלית עולמית גדולה. גם ההדפסות העצומות של דולרים שמתבצעות כיום עלולות לכרסם בנכונות העולמית לממן את רמת החיים של ארה"ב ואזרחיה.

מבחינה זו, הממשל הנוכחי בארה"ב אינו שונה מהקודמים לו. הוא אולי שואף להחזיר את אמריקה לגדולתה, כמו בשנות ה-50 וה-60 - השנים שבהן לאמריקה היה עודף נכסים גדול מול העולם - אבל קשה לראות איך המדיניות הנוכחית, על גירעונותיה והדפסות המזומן שלה, יכולה להחזיר את הגלגל אחורנית. מצד שני, למי שיושב היום בבית הלבן יש רקורד אישי לא רע במכירת נכסים ושירותים במחיר מופקע, ובלא להחזיר חובות במלואם. מסתבר שגם זו יכולה להיות דרך לגדולה. או לפחות לתחושה של גדולה.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בדברים ייעוץ השקעות

דורון צור

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker