הקורונה דחקה את האקלים מהכותרות - אך הדלקים המזהמים לא עומדים להיעלם

הנתונים שלפיהם אנרגיה ירוקה לא תוכל להחליף את הדלקים המזהמים - זוכים להתעלמות ■ כחלק מכך המשקיעים נפטרים ממניות של חברות שעוסקות בתחומים כמו כריית פחם, גם כשהן מהוות הזדמנות השקעה ■ קחו למשל את חברת הפחם האוסטרלית עם השם האירוני - ניו הופ

דורון צור
דורון צור
פחם בתחנת הכוח בפוקושימה
פחם בתחנת הכוח בפוקושימהצילום: Bloomberg

נדמה שבימים אלה אי אפשר שלא לדון בנגיף הקורונה, והשפעתו האפשרית על כלכלת העולם; ועל המהומה, שהחלה באיחור של חודש יש לומר, שהוא יצר בשוקי ההון בעולם. קטסטרופה חדשה ומאיימת תמיד תדחוק לקרן פינה את הקטסטרופה הקודמת. אין פלא, לכן, שהכותרות המפחידות בדבר משבר האקלים נעלמו, ואת מקומן תפסו הכותרות לגבי הקורונה.

יש בזה היגיון. מגיפת הקורונה נתפשת כאיום מיידי, שעלול להתפשט בצורה אקספוננציאלית. ההתחממות היא תהליך הדרגתי וארוך טווח הרבה יותר, ולכן מידת הדחיפות בטיפול בה נראית כיום נמוכה יותר. ואולם בהיעדר מספיק עובדות ומספרים לגבי הקורונה, ראוי להחזיר את הדיון על משבר האקלים למרכז.

בטור זה אחזור לטיעון שלי מלפני כמה שבועות לגבי מקורות האנרגיה שבהם האנושות משתמשת. כאן אין הפתעות או תהליכים אקספוננציאליים בעלי פוטנציאל התבדרות כמו בדינמיקה של מגפה. ההתפתחויות פה הן ליניאריות, ולכן השונות האפשרית סביב תוצאות העתיד נמוכה בהרבה מזו של אירועים בהם מעורבים נגיפים.

למה משתמשים בפחם? שאלו את יפן

טענתי מלפני כמה שבועות היתה פשוטה. אנרגיה חלופית מבוססת רוח ושמש היא דבר נפלא שתורם למניעת התחממות כדור הארץ ומניעת זיהום אוויר, ולכן רצוי להגדיל אותו כמה שיותר. אלא שמצד שני, ולרוע המזל, ההנחה שקנתה לה אחיזה בקרב רבים - שלפיה אנרגיה מתחדשת נקייה תוכל להחליף במלואה את הדלק הפוסילי ואף צפויה לעשות זאת בטווח של עשור עד שניים - פשוט לא מתיישבת עם העובדות המדעיות והנתונים בשטח. קראתי להנחה הזו "אופציית הפולניה", על שם הבדיחה הוותיקה: הסתמכות יתר על אנרגיה מתחדשת עלולה להביא אותנו לשבת לבד בחושך.

הנה דוגמה שמאששת את הטענה הזו. יפן היא מדינה בעלת צורכי אנרגיה גדולים. מדובר במדינה מפותחת, בעלת אוכלוסייה גדולה שעיקר כלכלתה מתבסס על תעשייה. אין פלא שהיא צרכנית אנרגיה משמעותית. אחרי אסון פוקושימה, שבו נפגעה תחנת כוח גרעינית, יפן החליטה להוציא תחנות גרעיניות משימוש באופן הדרגתי. אלא שצורכי האנרגיה לא פחתו, ולכן יפן נמצאת היום בתנופת השקעות בתחנות כוח, המבוססות על הדלק המזהם מכל - הפחם, אויב האנושות.

לא פחות מעשרים ושתיים תחנות מבוססות פחם נמצאות כיום בשלבים שונים של ייזום ובנייה ביפן. למה יפן עושה זאת, למרות הביקורת המשמעותית שבה היא נתקלת? האם היפנים לא יודעים מה נזקו של הפחם? בוודאי שהם יודעים. ייאמר לזכותם שיש ברשותם טכנולוגיות מתקדמות יחסית, שהופכות את השימוש בו לקצת פחות מזיק - אבל עדיין, גם אחרי הטיפול הטכנולוגי הזה, פחם הוא פחם.

מפגין מול שגרירות אוסטרליה בצ'ילה, בעת השריפות באוסטרליה. על השלט
כתוב: "תעשיית הפחם הורגת אותנו"
מפגין מול שגרירות אוסטרליה בצ'ילה, בעת השריפות באוסטרליה. על השלט כתוב: "תעשיית הפחם הורגת אותנו"צילום: IVAN ALVARADO/רויטרס

אז למה הם לא משקיעים באנרגיות מתחדשות? הרי אומה שיודעת להקים פרויקטים הנדסיים סופר־מורכבים, כמו גורדי שחקים באזור מוכה רעידות אדמה, לא אמורה להתקשות בבניית חוות רוח או מתקנים פוטו־וולטאיים. התשובה הפשוטה היא שאת האופציה הפולנית של לשבת בחושך הם ככל הנראה פסלו, ואין להם ברירה אחרת.

השטח של יפן קטן ביחס לגודל האוכלוסייה וצריכת החשמל. היא צפופה מאוד, ואין בה תנאים טובים לבנייה מסיבית של מתקני אנרגיה מתחדשת. זו הסיבה שהם קידמו בעבר את האופציה הגרעינית, עד שבא אירוע פוקושימה וטרף את הקלפים.

אם לא די בכך, ביפן ובסביבתה, דרום־מזרח אסיה, אין מאגרים גדולים של גז טבעי, שאמנם פולט גם הוא גזי חממה, אך פחות מפחם. צריך להוביל אותו מרחוק, מהמפרץ הפרסי. זה גורם לכך שבעוד שבכל שאר העולם הגז נמצא בשפע ומחירו נמוך מאוד כיום, במזרח אסיה הוא גם יקר בהרבה, וגם קשה יותר להסתמך על זמינותו. לכן המעבר לפחם הוא פתרון של אין ברירה. אנרגיה מתחדשת לא תספק את הנדרש, הגרעין מפחיד, וגז אין במחיר נוח ובאספקה אמינה. מה נשאר? פחם, שאותו ניתן לייבא בקלות ובזול יחסית מהשכנה אוסטרליה, וגם ניתן לשמור כרזרבה לאורך זמן. הנה לנו דוגמה לאיך המציאות חזקה ממשאלות הלב ומציפיות לא ריאליות.

סנטימנט שלילי פוגע בחברות מזהמות

ומיפן, נעבור לאוסטרליה, שמהווה את מקור האספקה העיקרי של פחם למדינה המתועשת. אוסטרליה מספקת המחשה לכך שמניות בענף שסר חינו בעיני המשקיעים יכולות להיות השקעה מעניינת.

ניו הופ, תקווה חדשה, נשמע כמו שם אירוני במיוחד לחברה העוסקת בכריית מחצב מזהם כמו פחם. אבל בואו נשים לרגע את האירוניה בצד, ונציץ בנתוני החברה, שנסחרת תחת הסימול NHC בבורסה האוסטרלית (לא להתבלבל עם חברה עם סימול זהה הנסחרת בבורסה האמריקאית).

מניית ניו הופ נסחרת במחיר של 1.5 דולרים אוסטרליים, אחרי שמחירה נפל ב-60% בשנה האחרונה. הנפילה לא נבעה מהרעה בתוצאות. החברה המשיכה להרוויח מפחם גם ב-2019, ואין תחזית רעה במיוחד לשנה הקרובה. במחיר הזה, שווי השוק שלה הוא 1.25 מיליארד דולר אוסטרלי. בהתחשב בעובדה שהיא מרוויחה רווח שנתי מייצג של 200–250 מיליון דולר (כ-25 סנט למניה), וזה גם היה בערך התזרים החופשי לשנה האחרונה - מדובר במכפיל רווח ותזרים של 5–6.

אם לא די בכך, יש לה מאזן חזק מאוד, והיא כמעט לא ממונפת, גם אחרי שקנתה נכסי כרייה נוספים בשנה האחרונה. ההון שלה הוא 2 מיליארד דולר, מתוך סך מאזן של 2.8 מיליארד דולר. זהו נתון מעולה לחברה עתירת צורכי השקעה שפועלת בתחום כמו כריית מחצבים.

הרווח הזה, והמאזן החזק, מאפשרים לה לחלק דיווידנד גבוה - 133 מיליון דולר ב-2019. כך, התשואה על המחיר הנוכחי היא כ-11% לשנה. בקיצור - יש לנו כאן חברת כרייה חזקה, רווחית, בעלת מאזן חזק שנסחרת במכפיל חד־ספרתי נמוך, בתשואת דיווידנד של 11%, וב-0.63 להון העצמי. אלה יחסי תמחור נמוכים מאוד.

מה הסיבה לכך? ניו הופ פועלת בתחום שנוא, שמשקיעים רבים לא רוצים להחזיק מניות בו - או מסיבות אידאולוגיות או מסיבות תדמיתיות. משקיעים מוסדיים פשוט לא רוצים שמישהו ישאל אותם למה הם מחזיקים מניות כאלה. מבחינה השקעתית נטו, עדיף כנראה להחזיק מניות של חברת פחם במכפיל 5; אך מבחינת יחסי ציבור, אף אחד לא ישאל אותך למה אתה משקיע במניית חברת אנרגיה מתחדשת במכפיל אסטרונומי של 50, אבל החזקה במניית פחם זולה עלולה לגרור שאלות לא נעימות וביקורת ציבורית.

ואולם סנטימנטים שליליים של השוק משתנים לעתים בחדות. מחיר מניית ניו הופ אמנם ירד השנה מ-4 ל-1.5 דולרים אוסטרליים, אך בשנתיים לפני כן היא עשתה את הדרך ההפוכה.

ולסיכום, כמה תחזיות: החדשות הטובות הן שמגפת הקורונה לא תחסל את אוכלוסיית העולם או אפילו את אוכלוסיות מזרח אסיה או יפן. החדשות הרעות הן שהאוכלוסיות האלה ימשיכו לצרוך חשמל - ובמדינות עתירות אוכלוסייה בעלות צריכה נמוכה של חשמל לנפש, אף בהיקפים גדלים והולכים. חלק גדול מהחשמל הזה יופק באמצעות שריפת פחם, לא כי זה חיובי או טוב, אלא כי זה הכרחי עבור המדינות האלה. חברות אוסטרליות כמו ניו הופ ימשיכו לספק להן חלק ניכר מהפחם שהן זקוקות לו. אלה כנראה עובדות החיים.

דורון צור

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker