לא לומדים: המנופים שקרסו פעם אחר פעם חזרו להתרומם - ולסכן את כלכלת העולם - דורון צור - הבלוג של דורון צור - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא לומדים: המנופים שקרסו פעם אחר פעם חזרו להתרומם - ולסכן את כלכלת העולם

בשוקי המניות אירעו מקרים רבים שבהם שימוש יתר לא זהיר באשראי הוביל לתקופת גאות - שהסתיימה בשבר גדול ■ אלא שמי שמספק את הנזילות לשווקים הוא אותו גוף שאמור גם למנוע את השימוש המופרז בה - הבנק המרכזי ■ לכן יש סבירות גבוהה שזה מה שיקרה גם הפעם

18תגובות
האם אנו רואים כיום שימוש לא אחראי ולא בטיחותי במנופים? יש לא מעט ראיות שהתשובה לכך היא חיובית
ניר קידר

בשבוע שעבר קרס מנוף בבת ים. אפשר לומר שבדרך נס לא היו הרוגים בתאונה, אם כי לצערנו אנשים נפצעו, בהם אחד קשה. התקרית הזאת מצטרפת לתאונות עבודה רבות באתרי בנייה שבהן מעורבים מנופים. השכיחות של המקרים יוצרת תחושה חזקה שקיימת בעיה מערכתית בתפעול, ובעיקר בפיקוח, על תחום המנופים.

שימוש במנופים הוא חיוני. עם זאת, כפי שאנו מגלים לא פעם, שימוש לא אחראי ולא מקצועי בהם עלול להיות מסוכן. לכן, השימוש בהם צריך להיות מותאם ליכולות של המנוף ושל מפעילו, תוך שמירה על כללי בטיחות נאותים ובכפוף לפיקוח חיצוני.

קריסת המנוף בשבוע שעבר הזכירה לי סוג אחר של מנופים, שגם הם חיוניים אך עלולים להיות מסוכנים בשימוש לא נאות — המנופים הפיננסיים.

כמתואר

בשוק המניות הישראלי אירעו בעבר כמה אפיזודות שבהן חוסר אחריות פיננסי ושימוש לא זהיר במנופים הוביל לתקופות של גאות — שהסתיימו בשבר גדול. באוקטובר 1983 הגיע לסיומו הכואב תהליך איוולתי במיוחד, שבו במשך כמה שנים הבנקים הגדולים ויסתו את שערי מניותיהם. הרכישות הגדולות הללו מומנו מתוך יתרות הנזילות של הבנקים, שמקורן בפיקדונות הציבור. למעשה, מדובר באשראי שהבנקים נטלו לשם רכישת מניותיהם. אלא שמיום ליום נדרשו סכומים גדלים והולכים כדי לשמור על שערי המניות. כשאי אפשר היה יותר לממן את רכישת המניות, מחיריהן קרסו.

עוצמת המשבר היתה כה גדולה, והסכנה המקרו כלכלית שנשקפה ממנו היתה כה מפחידה, שנדרשה מעורבות ממשלתית מסיבית לפתרונו, תוך העברת נטל הנזק לדור הבא של משלמי המסים.

עשר שנים לאחר מכן, ב–1993, שוק המניות הישראלי נקלע למצב של בועה פיננסית, שתודלקה באמצעות מנגנון שנראה בדיעבד מטורף. הבנקים שיווקו ללקוחותיהם קרנות נאמנות, שהיו אז בבעלותם, תוך מתן אשראי לכל מי שרוצה בכך. שלושה גורמים הניעו אותם לעשות זאת — הרווח על האשראי, הרווח על קרנות הנאמנות והתחרות ביניהם על הלקוחות.

התוצאה היתה כמובן גאות חזקה בשוק המניות, ובעיקר במניות הקטנות. הגאות הספקולטיבית הזאת הסתיימה במשבר גדול ב–1994, כאשר בנק ישראל החל להעלות את הריבית באגרסיביות. בפעם הזאת לפחות, המשבר לא נהפך למשבר מערכתי, כך שלא נדרשה מעורבות ממשלתית והטלת הנזק על כלל משלמי המסים.

שימוש במנופים גבוהים הביא גם לעלייתם ונפילתם של אנשי עסקים מוכרים אצלנו, מחיקת כל הונם וחוסר יכולת לפרוע את החובות שנטלו. גם כאן, למרות העניין הציבורי והזעם שהתעורר, ההפסדים למערכת הפיננסית לא היו גדולים מאוד והתערבות ממשלתית לא נדרשה כלל.

כל אלה הן כמה דוגמאות למה שכל משקיע צריך לדעת וללמוד מהעבר. מערכות פיננסיות, אנשי עסקים, הנהלות של חברות ושוק ההון נקלעים לעתים למצב של חוסר היגיון, וחוסר ההיגיון הזה נוטה להתעצם שבעתיים כאשר מערבים בו גורם ממנף כמו אשראי זול וזמין.

בסוף הציבור משלם על הנזק

התופעה הזאת אינה ייחודית לישראל. ההיסטוריה הפיננסית העולמית מלאה בדוגמאות שבהן תקופות של כסף זמין וזול היוו זרז עיקרי להעלאת מחירי נכסים ויצירת גאות כלכלית ופיננסית. לא צריך ללכת רחוק בהיסטוריה כדי לראות זאת. המשבר הפיננסי ב–2008, שהתחיל בשוק הנדל"ן בארה"ב, הוא בדיוק כזה. כסף זמין וזול שזרם למימון רכישת נדל"ן, העלה את מחירי הנכסים לרמות לא סבירות — עד למשבר בלתי נמנע. עוצמת המשבר והיקפו הנרחב הביאו, כפי שנדרש אצלנו ב–1983, להתערבות ממשלתית ולהטלת חלק מהנזק על כלל הציבור.

בעולם הבנייה, הפיקוח על השימוש והתפעול הבטיחותיים של מנופים נמצא בידי משרד העבודה. לא אגלה פה משהו חדש אם אומר שנראה שיש בעיה בפיקוח הזה. ריבוי התקלות והתאונות מעיד על כך.

ייתכן שאין מספיק מפקחים, ולכן רמת הפיקוח נפגעת. לא מעטים שמכירים את הענף, טוענים זאת. אבל יש שני עקרונות יסוד שבכל זאת אמורים להתקיים שם. הראשון — המפקחים הם עצמאיים. הם אינם מועסקים של קבלני הבניין או של החברות המשווקות ומפעילות מנופים. העיקרון השני — כפועל יוצא מכך, תפקידו של המפקח הוא אך ורק לפקח. שיקולים כמו התארכות משך הבנייה, נזק כלכלי שייגרם לקבלנים או עליית מחירי הבנייה וגלגולם על הקונים אינם, ולא צריכים להיות, עניינו.

מפקח שרואה פעילות שאינה בטיחותית במנוף, צריך לאסור את השימוש בו. מבחינתו, שהבנייה תיעצר, שהקבלנים יפסידו, שהקונים לא ייכנסו לדירה בזמן, שמחירי הדירות יעלו — כל זה חסר חשיבות. תפקידו למנוע תאונה ואסון, וזהו. בעולם של מנופים פיזיים העיקרון של הפיקוח, לפחות על הנייר, ברור ופשוט. לעומת זאת, בעולם של המנופים הפיננסיים המצב שונה, וברור הרבה פחות.

מצד אחד, לכולם ברור שהשימוש באשראי, כלומר במנוף פיננסי, חיוני לפעילות התקינה של הכלכלה. מצד שני, ברור גם ששימוש לא אחראי בכלי הזה יכול להוביל לתאונות קשות. מי אחראי לכך שהשימוש באשראי ינותב לאפיקים הנכונים, וחשוב מזה, לא ינותב לאפיקים הלא נכונים, כמו בדוגמאות שהוזכרו קודם לכן?

התשובה היא שזה תפקידו של הבנק המרכזי. עליו לספק אשראי למשק כדי לעודד את הפעילות, אך הוא גם אמור לדעת מתי ואיך לעצור את זרם האשראי, כשנדמה לו שנהפך למסוכן.

קיימת בעיה מבנית בכפל הכובעים הזה. זה עומד בניגוד לעקרונות היסוד של בקרה ופיקוח שהוזכרו כאן. תארו לכם שהפיקוח על המנופים היה נמצא בידי חברות הבנייה, או בידי החברות שמפעילות אותם, ושיש להן אינטרס מובנה בהאצת קצב העבודה. זה הרי מצב שעל פניו נראה לכולנו לא סביר.

אבל הבנקים המרכזיים חובשים את שני הכובעים — גם ספקי אשראי, שנמדדים על פי עזרתם לצמיחת המשק, וגם הבקרים, שתפקידם לעצור שימוש לא ראוי באשראי בטרם פורענות.

המורשת של גרינספאן עדיין שולטת

אלן גרינספאן, שמורשתו עדיין מורגשת בבנק הפדרלי, התבטא פעם, עוד לפני המשבר של 2000, שהוא מעדיף לטפל בתוצאות השליליות של בועה אחרי שהיא מתפוצצת, ולא בניסיון למנוע אותה. הוא העריך שהעלות הכלכלית של המניעה גבוהה מעלות הטיפול בנזק שנוצר לאחר מכן.

זו גישה מעוררת מחלוקת. האם הייתם שומעים לעצתו של מפקח באתר בנייה, שהיה אומר שעדיף לטפל בקריסת מנוף באמצעות פינוי ההריסות אחרי המקרה, ולא במניעה, כי משמעות המניעה יכולה להיות האטת קצב הבנייה ופגיעה בפרויקט? אני משער שמפקח כזה לא היה נשאר זמן רב בתפקידו.

אבל הקונצפציה הזאת של הבנק המרכזי הגדול בעולם נותרה בעינה גם אחרי המשבר ב–2000, ויצרה את המשבר ב–2008. היא מחייבת, מחוסר ברירה, את כל יתר הבנקים בעולם ליישר אתה קו.

האם אנו רואים כיום שימוש לא אחראי ולא בטיחותי במנופים? יש לא מעט ראיות שהתשובה לכך היא חיובית, למשל בנוגע למצב בשוק המניות בארה"ב. בפועל, יש קניות עצומות של מניות באשראי.

זה אולי לא נראה כך מהצד, שכן בנקים לא נותנים אשראי לציבור לקניית מניות, כפי שהיה אצלנו ב–1993. אבל לרכישת מניות באשראי יש פנים רבות. כאשר חברות קונות מניות של עצמן בהיקפי שיא, תוך גיוס חוב בהיקפי שיא, וכך קורה בשנים האחרונות בשטח — מה זה אם לא שימוש באשראי לשם קניית מניות? זה מעלה את מחיר המניות ומקטין את בסיס ההון של החברות.

במה זה שונה ממה שעשו אצלנו הבנקים בשנות ה–80? במה זה שונה מרכישה ממונפת של חברות במחיר מופרז, כמו שעשתה טבע עם אקטוויס? ניתן גם לראות את השפעות האשראי הקל במחוזות המועדים לפורענות — בעיקר נדל"ן ורכב.

חשוב לזכור שבמשברים שאירעו בארה"ב בשני העשורים הקודמים, הבנק הפדרלי היה בפיגור עצום אחרי ההתרחשויות, ולא ניסה אפילו למנוע מבעוד מועד את קריסת המנופים. בעוד בתפקידו כספק אשראי ומאיץ פעילות כלכלית הוא היה נמרץ והחלטי, הרי שבתפקידו כמפקח בטיחות הוא נכשל פעם אחר פעם. הבנק התגלה שוב ושוב כיעיל ואפקטיבי מאוד בפינוי הריסות, אך חסר יכולת ואולי אפילו חסר מוטיבציה במניעת קריסה.

המצב הזה, שבו אותו גוף גם אמור לספק נזילות לכלכלה וגם לוודא שהנזילות הזאת אינה מופרזת ומנותבת למחוזות לא נכונים, הוא בעייתי ועלול להוביל שוב ושוב למשברים.

יש לא מעט סימנים לכך שגם הפעם, כמו בפעמים קודמות, הבנק הפדרלי מעדיף לבצע הפלה ביום שאחרי, במקום להשתמש באמצעי מניעה ביום שלפני. אני לא בטוח שזו התנהגות סבירה שלה היינו מצפים מאנשים בוגרים ואחראים.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתוב המלצה לפעולה כלשהי בניירות ערך. לכותב עשויה להיות פוזיציה בניירות הערך המוזכרים בכתבה

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

זוג רב, הגבר בנייד

מסמס כשהיא מדברת איתך? הסיכוי שתתגרשו עולה

מחקר שנערך ב-2016 הראה כי 70% מהנשים סיפרו שהניידים השפיעו לרעה על היחסים שלהן. ככל שדיווחו הנשים על יותר הפרעות מצד הנייד במהלך האינטראקציה עם בן הזוג, כך מידת שביעות הרצון שלהן מהיחסים ירדה והן הביעו פחות סיפוק מחייהן באופן כללי

כתבות שאולי פיספסתם

*#