האלכימיה של המימן: שאלה אחת פשוטה לפני שמשקיעים במהפכת תאי הדלק

תעשיית המימן מספקת חזון נפלא: הפקת כמויות עצומות של אנרגיה זולה ונקייה - אבל האם זה בכלל אפשרי כרגע? ■ חייבים להתייחס לאתגרים שנעלמים בתוך שלל האינטרסים והתלהבות המשקיעים

דורון צור
דורון צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורון צור
דורון צור

לפני כ–15 שנה, כשג'ורג' בוש היה נשיא ארה"ב, והצבא האמריקאי היה שקוע עמוק בעיראק, הממשל השיק יוזמה גדולה בתחום האנרגיה המתחדשת. הפקת דלק, אתנול, מגידולים חקלאיים, בעיקר מתירס, כדי להקטין את צריכת הנפט. הסיסמה היתה "עדיף להיות תלוי בתירס מהמערב התיכון, מאשר בנפט מהמזרח התיכון".

ליוזמה היו תומכים רבים. לובי חקלאי חזק, פוליטיקאים שרצו לצבור הון פוליטי, ואנשי וול סטריט שראו הזדמנות בגל גיוסי ההון והחוב. אלא שבתוך כל החגיגה האינטרסנטית הזאת, היתה התעלמות כמעט מוחלטת משתי בעיות יסודיות: מדעית ומוסרית. אם נתמצת את הבעיה המדעית, הרי לייצור אתנול מתירס יש מאזן אנרגיה שלילי. הבעיה המוסרית היתה שבעולם עם רעבים רבים, הפקת דלק מתירס והקפצת מחיר המזון הם רשע.

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker