סיכון או דילול? למה חברות התעופה בארה"ב לא רוצות שהממשל יציל אותן

ענף תעופה מתפקד הוא אינטרס לאומי חשוב, בעיקר בארה"ב שבה גם התנועה הפנים־ארצית מסתמכת על טיסות ■ הפתרון של השוק החופשי למשבר יוצר נזקים בלתי מתקבלים על הדעת

דורון צור
דורון צור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מטוס ממריא
מטוס ממריאצילום: Michael Probst/אי־פי

ענף התעופה נמצא במוקד סערת משבר הקורונה. הירידה התלולה במספר הנוסעים הביאה לנפילה דרמטית בהכנסות - ומשמעות הדבר פשוטה. בענף עתיר הון והוצאות, המעבר מרווחיות סבירה להפסדים כבדים קורה ממש בן־לילה, וכך אכן קרה, לכל חברות התעופה בעולם. התמשכות המצב הזה תביא רבות מהן לחדלות פירעון.

ואולם בכלכלה מודרנית, קיומו של ענף תעופה חי ומתפקד הוא אינטרס כלכלי ולאומי ראשון במעלה. בלי ענף תעופה מתפקד, במחירים סבירים ואף זולים - אין תיירות עממית, ונוצרת פגיעה קשה בסחר העולמי; בקשרים עסקיים; במערכות ההשכלה, קשרי המדע והחלפת הידע; בשמירה על קשרי משפחה וידידות ועוד.

ענף התעופה למעשה נהפך לשירות ציבורי. כבר מזמן לא מדובר בשירות מותרות להנאתם של אנשים עשירים או מבוססים מאוד (אף שמדי פעם ניתן עדיין לשמוע קולות כאלה). בעשורים האחרונים, ענף התעופה קיבל מאפיינים של תחבורה ציבורית - שירות חיוני שמאפשר הגדלה דרמטית של הפעילות הכלכלית. יש לכל זה מחיר סביבתי גדול, ומצד שני מבחינת רווחת התושבים והתרומה לכלכלה, יש לענף תועלת עצומה.

זו הסיבה שממשלות בכל העולם מוכנות לעשות עבורו דברים שלא ייעשו בענפים אחרים - כמו להשתמש במקורות ציבוריים, כמו כספי משלמי מסים, כדי להחזיק אותו בחיים. לעתים מדובר בהנשמה מתמשכת, עד כדי הלאמה ונשיאה בהפסדים לאורך שנים, כמו למשל במקרה של אליטליה. לעתים זוהי רק זריקת עידוד זמנית עד יעבור זעם.

כך או כך, מדובר ביחס חריג, שנובע מהבנה כי אף שמדובר ביחס מועדף שמקומם את דעת הקהל ומעורר כעס בענפים אחרים - בראיה קרה ומפוכחת זהו הדבר הנכון לעשותו. קיימת נטייה להתמקד בנעשה אצלנו ובענף התעופה שלנו, אבל המצב הזה אינו ייחודי לישראל. הוא קרה פעם אחר פעם במדינות שונות ולחברות רבות.

חיוני במיוחד בארה"ב

בארה"ב, בגלל נסיבות גיאוגרפיות והיסטוריות, יש לתעופה מקום חשוב אפילו יותר מבמדינות אחרות. מבחינת שטח ארה"ב היא כמעט יבשת, ומרכזי האוכלוסייה והפעילות הכלכלית בה מפוזרים פחות או יותר בין ארבע כנפות הארץ. באמצע, בלב השטח הענק, יש הרבה פחות אוכלוסייה והרבה יותר שטחים חקלאיים, מכרות ומחצבים. זה מזכיר מדינות כמו אוסטרליה או קנדה, אך שונה מאוד מהמצב באירופה, שבה גם האוכלוסייה וגם מרכזי הפעילות הכלכלית מפוזרים בצורה אחידה הרבה יותר.

לא ממריא

התוצאה של הגיאוגרפיה הזאת היא שכאשר טיסות נהפכו למשהו אמין מאוד, במחיר סביר, יחד עם העובדה שארה"ב היתה עשירה ביותר באותן שנים וכן בעלת מקורות אנרגיה זולים - התחבורה הפנימית בתוך ארה"ב עברה להתבסס רובה ככולה על כלי רכב פרטיים (למרחקים של עד כמה שעות נסיעה) וטיסות (בטווחים יותר ארוכים). הדבר גרם למערך רכבות הנוסעים להתנוון. רכבות המשא ממשיכות לפעול, אבל שירות רכבות הנוסעים נזנח. ההשקעות בו הלכו וירדו; תשתית הפסים והבעלות עליה נותנות עדיפות ברורה לרכבות המשא; וכמעט אין רכבות מהירות.

לכן, שלא כמו באירופה, בארה"ב רכבת נוסעים אינה מהווה תחליף ראוי לטיסה או לנסיעה בכלי רכב פרטי. לא מבחינת זמן, לא בחוויית הנסיעה ולעתים אפילו לא במחיר. מעבר בין עיר לעיר בארה"ב - במרחקים שבאירופה, ביפן או בסין היו עוברים בנוחות ברכבת מהירה ומעולה - מתבצעים רובם ככולם באוויר.

אם אין טיסות זולות - אין ערים כמו לאס וגאס

לכן לעיר תיירות, בילויים וכנסים כמו לאס וגאס אין זכות קיום בלי תעופה במחיר סביר. זה נכון גם לגבי הפארקים של דיסני בפלורידה או בקליפורינה, שמושכים תיירי פנים מכל רחבי ארה"ב. זהו קהל שמגיע בחלקו הגדול בטיסות. חלק קטן בהרבה מהמבקרים האירופים ביורו דיסני שליד פריז נזקקים לטיסה.

כך, אם במדינות אחרות הענף חיוני בעיקר לשם שמירה על קשר בינלאומי, ובמידה פחותה בהרבה לשמירה על התנועה הפנים־ארצית (ישראל היא דוגמה בולטת למצב כזה) - הרי שבארה"ב הוא חיוני מאוד לשניהם.

יש בארה"ב עצמה לא מעט ביקורת על המצב הזה. יש גם תוכניות כאלה ואחרות להשקעה מחודשת בתשתית מסילתית - אך אם זו תתרחש, מדובר על תוכנית לשנים רבות שתדרוש השקעה עצומה וזמן רב. בינתיים, הפער הזה מהווה נקודת חולשה אמריקאית מול מדינות אחרות, שכן בהרבה מאוד מקרים, רשת רכבות טובה היא יעילה יותר מבחינה כלכלית מאשר הסתמכות על מטוסים.

כתוצאה, בריאותו העסקית והפיננסית של מגזר התעופה בארה"ב היא אינטרס לאומי ראשון במעלה. מדובר בענף עצום מבחינת תרומתו לתוצר ומספר המועסקים בו במישירין ובעקיפין. לכן, עם פרוץ הקורונה, הממשל האמריקאי הביע נכונות כמעט מיידית לסייע לחברות התעופה, בחריגה מכל עיקרון קפיטליסטי של שוק חופשי. יש מצבים שבהם הפתרון של השוק החופשי - תן לחברות ליפול - פשוט אינו מתקבל על הדעת בשל הנזק ההיקפי שהוא יוצר.

התרסקו

משחקות על זמן

כך, כדי למנוע פיטורי עובדים וגריטת מטוסים, כמו גם פגיעה ביכולת העתידית לחזור מהר לפעילות בהיקף גדול יותר - החברות ממשיכות לשלם שכר לעובדים רבים שיושבים בבית, ומקבלות בגין תשלום השכר החזר מהמדינה.

אך ההפסדים גדולים מאוד גם בלי השכר - שכן לחברות תעופה יש הוצאות רבות אחרות גם כשמטוסיהן כמעט ואינם טסים. לכן, הממשל הציע גם מגוון אפשרויות לסיוע פיננסי: הלוואות, מענקים, הזרמות הון. הבעיה מבחינת החברות היתה שעסקה עם הממשל היתה מביאה לפגיעה גדולה בבעלי המניות, שכן הממשל דרש, ובמידה רבה של צדק, שאם משלמי המסים מצילים את החברה, ולוקחים על עצמם סיכון גדול לאובדן ההשקעה - הם צריכים להיות שותפים גם ברווחיה העתידיים. אלא שמשמעות הדבר היא דילול, ופגיעה ברורה בערך המניות הקיימות.

פגיעה שתפיל את מחירי המניות מעבר למה שכבר נפלו בשוק - היא דבר שהנהלות ומועצות מנהלים של חברות בארה"ב לא ממהרות לעשות. הן יעדיפו במקרים רבים למצוא פיתרון אחר, שלא יכלול דילול מסיבי שיפגע במניה היום - גם במחיר של הגדלה משמעותית של הסיכון לקיומו של העסק בעתיד.

לכן, בסיועו של שוק ההון, הנדיב יש לומר, החברות הגדולות מצאו פתרון שמאפשר להן למלא את קופתן, שהתרוקנה מזמן, ולהרוויח זמן בתקווה שהמשבר יסתיים בתוך כמה חודשים. איך הן עושות זאת ולמה הן נאלצו לשעבד לצורך זה את מה שניתן לקרוא לו "יהלומי הכתר" - בטור הבא.

הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי. אין לראות בכתבה ייעוץ השקעות

דורון צור

דורון צור | דורון צור

עוסק בתחום ההשקעות למעלה מעשרים שנה. התחלתי את דרכי בשוק ההון הישראלי בראשית שנות התשעים העליזות, בעיצומה של גאות מניות חסרת מעצורים.

עסקתי במהלך השנים הללו במחקר על מניות בישראל ובחו"ל, ניהלתי השקעות במסגרות שונות, העברתי קורסים והרצאות בנושא השקעות וניירות ערך, וכתבתי על השקעות באמצעי תקשורת שונים.

ניתן לומר שנדבקתי בחיידק הזה ששמו שוק ההון, ועדיין לא החלמתי ממנו…

בשנים הללו ראיתי מחזורי גאות ושפל, משקיעים שנהנו מרווחים גדולים ולעיתים ספגו הפסדים גדולים. היו  תקופות בהן ההיגיון והשכל הישר שלטו בכיפה, ותקופות שבהן ההיגיון אבד לחלוטין, והשליטה בשווקים עברה לידי עולם הרגש, תקופות שבהן אופוריה או פאניקה קבעו את מהלך העניינים.

מטרת הבלוג היא להציג בפני הקורא זווית ראייה נוספת של עולם ההשקעות, בתקווה שהקוראים ימצאו עניין בזווית הזו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker