להשקיע עם פטיש: אפולו ודיוניסוס בשירות הכלכלה

מלחמות גובות מחיר יקר מכלכלתן של המדינות המעורבות: הן משפיעות על המאזן התקציבי, פוגעות במהלך התקין של חיי האזרחים וכתוצאה מכך גם בעבודה ובצריכה הכללית. ואולם, מבט על שוק ההון בישראל בתקופה של מלחמות בעשרים השנים האחרונות מגלה תמונה מעניינת

דור דבירי
דור דבירי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ת'ור והפטיש
ת'ור והפטישצילום: AP

נזקי הגשם הכבד בשבועיים האחרונים מוערכים במאות מליוני שקלים. מלחמות (או מבצעים בעזה) גם הם גוררים עלויות גבוהות והפסד הכנסות במשק, מקטינים את התמ"ג ומוערכים בנזקים בעלויות אדירות. בהתאם לכך, בעתות של מתיחות מדינית-צבאית או אי ודאות אקלימית נוטות הבורסות לירידות.

משבר האקלים והמתיחות בין ארה"ב לאיראן הם הזדמנות טובה לבחון תפישה זו, הרואה במלחמות ובנזקי טבע כגורמים הפוגעים בכלכלה ומעכבים צמיחה כלכלית. האמנם? מבט חטוף בגישה הפילוסופית של ניטשה עשוי להאיר סוגיה זו באור אחר.

להתפלסף עם פטיש

פרידריך ניטשה, מגדולי הפילוסופים המודרניים, קבע כי שני כוחות פועלים בקיום האנושי ובטבע: אפולו ודיוניסיס. מצד אחד אפולו, אל השמש, סמל לרציונליות ואסתטיקה, אור וקידמה. מצד שני דיוניסוס, אל התשוקה, המאופיין בחיי ההוללות, היין, האירוטיקה והחתירה הלא-רציונלית אל עבר הכאוס. 

הניגודים הללו מרכיבים את העולם לפי ניטשה. כלומר, כל תופעה בטבע ניתנת לרדוקציה לפעולה הרציונלית האפולינית או לפעולה הלא רציונלית הדיוניסוסית. אם תרצו, גרסה מקורית ומוקדמת ליצר החיים ויצר המוות הנמצא בבסיסה של הנפש האנושית לפי פרויד.

פרידריך ניטשה
פרידריך ניטשהצילום: ללא קרדיט

בהתאם לתפישתו של ניטשה, ניתן לסמן מחזוריות בטבע של בנייה (אפולו) והרס (דיוניסוס). כל כוח מושך לכיוון מנוגד, אולם כשהם נפגשים דבר מה מתפרק אך דבר מה גם נבנה. כלומר, ההרס והיצירה מתאחדים לכדי בסיס חדש ליצירה חדשה והרס בהמשך, וחוזר חלילה.

ומה עושים עם זה? ניטשה אומר ש"מתפלספים עם פטיש". כלומר, ברגע שמגלים שהדבר נהיה חלול אז שוברים אותו ומרסקים אותו עם הפטיש. כך נוצר מקום חדש לצמיחה. במלים אחרות, אומר ניטשה, יש מקום הן לכוח היצירה והן לכח ההרס. אלה מאזנים ומשתלבים זה בזה ואין להעדיף את האחד על פני רעהו.

מלחמות ושוק ההון

על נזקי הטבע או המלחמות ניתן להתבונן באמצעות המשקפיים של ניטשה. אלה מתאימים לכח הדיוניסוסי, והם מבטאים את התשוקה להרס, לכוח ולעוצמה גם במחיר של חוסר רציונליות ברורה. זאת ועוד, הנזקים המוערכים בממון רב משקפים את חוסר הרציונליות המניעה ומאפיינת אותם.

אלא שמלחמות, למשל, גם אם מחייבות הרס ונזק, הן גם מהוות בסיס פורה לבנייה מחודשת ולצמיחה. בהקשר המדיני ניתן לראות במלחמה ככלי להקרנת עוצמה מדינית הנעשה לשם השגת הסכמים מדיניים. דוגמה לכך היא מלחמת יום הכיפורים, מהצד המצרי, שבדיעבד התברר כי תכליתה של המלחמה היתה להשיג הסכם מדיני רחב המחזיק עד היום.

אין עוררין על כך שמלחמות גובות מחיר יקר מכלכלתן של המדינות המעורבות. הן משפיעות על המאזן התקציבי, פוגעות במהלך התקין של חיי האזרחים וכתוצאה מכך גם בעבודה ובצריכה הכללית. בהתאם לזאת מלחמות מביאות גם לירידה בהכנסות המדינה ממסים.

ואולם, מבט על התנהגות של שוק ההון בישראל בתקופה של מלחמות בעשרים השנים האחרונות מגלה תמונה מעניינת. במהומות אוקטובר 2000, במה שניתן לסמן כתחילת האינתיפאדה השנייה, סבלו המדדים המרכזיים בבורסה בתל אביב מירידות של כ-40%. עם זאת, באותה תקופה התרחשה התפוצצות בועת הדוט.קום בעולם.

במלחמת לבנון השנייה, לעומת זאת, המדד שהחל בירידה של כ-8% סיים בעלייה של כ-16%, כחודשיים מתום הלחימה. מבצע "עופרת יצוקה" התאפיין בירידה תחילה ובעלייה לאחר מכן. כך גם לגבי מבצע "עמוד ענן". והמבצע האחרון באזורנו, "צוק איתן", התאפיין ביציבות יחסית בבורסה, אך שנה לאחר מכן מדד ת"א 100 דאז (ת"א 125 כיום) עלה בכ-20%.

מלחמה ושלום

צמיחה ויתרון לא-יחסי

אחת לתקופה אנו עדים לסגירה של מפעל נוסף בישראל ולעתים אך להכחדתה של תעשייה שלמה. סגירה של מוקד עבודה מרכזי, בדרך כלל בפריפריה, הוא מקור לדאגה ובעיה עבור העובדים והמשפחות.

סגירה של מפעל או תעשייה נעשית לרוב בהתאמה להיעדר היתרון היחסי של התעשייה המדוברת. אם בשנות ה-60 וה-70 תעשיית הטקסטיל בארץ פרחה, אזי היעדר היתרון היחסי אל מול כוח העבודה הזול במזרח הביא לסגירת מפעלים רבים ולהכחדתה כמעט בימינו.

אין ספק כי בטווח הזמן המידי סגירה של מקומות עבודה מהווה טלטלה במובן המקומי. מנקודת מבטו של העבוד המשמעות עלולה להיות הרת אסון. ואולם, מנקודת המבט הכללית והכלכלית, בטווח הבינוני והארוך מתרחש תהליך בתעשייה של זניחת התחומים שבהם אין לה יתרון יחסי לעומת מתחריה, ומעבר לתחומים שבהם היתרון היחסי לה. דוגמה לכך היא הנתח העולה בייצור של תעשיית ההיי-טק בשנים האחרונות.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, סגירה של מפעלים מביאה בטווח הבינוני לשגשוג והקמה של מפעלים חדשים, שלהם יתרון יחסי (עד לשינוי הבא). מעבר לתחומים אלה מביא למקומות תעסוקה רבים ביחס למצב הקודם. ולראייה, המחקר הכלכלי מראה כי אין עלייה באבטלה בישראל על אף סגירה של מקומות עבודה לפרקים.

ירידה לצורך עלייה

סיכום

הכוחות של ניטשה, אפולו ודיוניסוס, מתאימים גם למחזוריות הכלכלית. מלחמה או נזקי טבע מביאים בטווח הקצר להרס של הדבר הדרוש תיקון, גם במחיר של אובדן הכנסות ונזק כלכלי. אולם אירועים מסוג זה מחייבים שיקום המביא בתורו הכנסות חדשות ועשוי לדחוף לצמיחה כלכלית. כפי שסגירה של מפעל עקב חוסר יעילות כלכלית מקדמת מעבר לתחומים בהם קיים יתרון יחסי ולמקומות תעסוקה חדשים בהתאמה.

אז מה עושים? "מתכלכלים עם פטיש". הורסים את מה שאין לו הצדקה במונחים כלכליים ובכך יוצקים את היסודות ליצירה חדשה ואפולינית. המלחמה בפתח? חוסכים כדי להשקיע מחדש, היכן שהרס יזרע יקום הבניין ותושג גם צמיחה, בדומה להתנהגות שוק ההון בישראל בעתות מלחמות ב-20 השנים האחרונות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker