הקרב האחרון של מנוע הבנזין: כך טויוטה מנסה לשמור אותו בחיים

למכוניות חשמליות יש חסרונות גדולים וחשוב לנסות לפתור אותם, אבל לא במחיר של קפיאה על השמרים והישארות עם מנועי הבנזין והדיזל המזהמים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מכונית טיוטה פריוס של טויוטה

במדינה אחרת, נניח בנורווגיה, מכונית חשמלית גולשת באוושה חרישית לעבר עמדת טעינה. הנהג יוצא ממנה בשלווה ומחבר את המכונית לעמדה. האוויר מסביב נקי, וכך גם המצפון שלו. במדינה אחרת, נניח בקונגו, נער צעיר נכנס למכרה חשוך, ומחפש אחרי קובלט, חומר שנחוץ לייצור סוללות ליתיום-יון. בכרייה של קובלט ושל ניקל מועסקים ילדים. גם המבוגרים שם עובדים בתנאים קשים, תוך סכנה מתמדת לחייהם.

האוויר במכרות וסביבם מזוהם מאוד, ואפשר לומר כי הזיהום שנחסך מערים מערביות מתגלגל בחלקו למדינות מתפתחות. נכון שמכונית חשמלית היא לא פתרון פלא לזיהום, ויש שאלות אתיות שקשורות בייצור סוללות ליתיום-יון, שמשמשות אותה, טלפונים סלולריים וכמעט כל מכשיר נייד. אבל יש גם פתרונות גם לבעיה זאת. טסלה כבר משווקת סוללות ללא ניקל וקובלט, ב.מ.וו הצהירה כי תשתמש בחומרי גלם לסוללות רק ממקורות שלא פוגעים בזכויות אדם ובסביבה, ובעתיד גם חלק מחומרי הגלם של הסוללות יגיע ממיחזור.

הבעייתיות שבייצור סוללות נהפכה לכתב ההגנה של יצרני מנועי הבנזין. בעוד יצרני רכב שונים, כמו ג'נרל מוטורס וולוו ופיאט, הכריזו כי כל המכוניות שלהן יהיו חשמליות תוך פחות מעשור, בטויוטה מסויגים יותר. "עדיין מוקדם להתרכז באפשרות אחת", אמר בשבוע שעבר שיקגי טראשי, דירקטור בחברה, בתשובה לשאלה על יחידות ההינע העתידיות של החברה. 

בישיבת בעלי מניות שהתקיימה ביפן אמרו מנהלי החברה כי היצע הדגמים של טויוטה יכלול ב-30 השנה הקרובות מגוון מערכות הנעה שונות. "בסופו של דבר, מה שחשוב ביותר הוא שהלקוחות בוחרים את מה שמתאים להם", אומר משאיקו מאדה, סמנכ"ל הטכנולוגיה.

אפשר להעריך את בכירי טויוטה על הכנות שלהם. הם לא מנהלים קרן פילנטרופית אלא חברה מסחרית שלא נועדה לתקן את העולם. בטויוטה לא מוכרים מכוניות רק בעולם המערבי, אלא גם במדינות שבהן רשת החשמל לא יציבה, והלקוחות האלה ימשיכו לקנות רכבי בנזין עוד שנים רבות. רק לאחרונה הציגה החברה רכב שטח חדש וגדול, בשם לנד-קרוזר 300, שמיועד לשיווק ברוסיה ובמזרח התיכון, אבל לא יעמוד בתקני זיהום האוויר המחמירים של אירופה.

המכונית הפרטית עשויה להפוך לחיזיון נדיר 

חזרה לדברי מאדה. טויוטה ערכה מחקרים וגילתה שהחומרים שנדרשים לייצור מכונות חשמליות וסוללות, יפלטו יותר זיהום מאשר זה שפולטת מכונית בנזין.  "כאשר מבקשים להפחית את פליטות הפחמן אנחנו בוחרים להסתכל על כל מחזור החיים של המכונית", מסביר מאדה. 

זאת גישה מעניינת וראויה לבחינה, אבל היא ספוגה באינטרסים. הרי פליטת גזי החממה (פחמן דו-חמצני) משתנה בהתאם לתהליך הייצור של החשמל. ברור ששריפת פחם תפלוט הרבה יותר גזים מאשר ייצור חשמל בשמש. השאלה היא למה להסתכל רק על פליטת גזי החממה? מה עם גזים אחרים שפוגעים בבריאות?  

בטויוטה אומרים, בעצם, שההסתכלות של רבים מהרגולטורים צרה מדי ולא צריך למדוד רק את הפליטה מהמכונית. אבל אם מרחיבים את המבט, צריך לדבר על הנזק שגורם הרעיון של מכונית פרטית. טויוטה היא יצרנית הרכב הגדולה בעולם, והמכוניות שהיא מספקת מצריכות כבישים חדשים ורבי נתיבים ועוד מקומות חנייה. הבנייה של כל אלה פוגעת בשטחים פתוחים, מצמצמת את הטבע  וגורמת לכריתת עצים - אלה שקולטים פחמן דו-חמצני ומאיטים את התחממות כדור הארץ.

תחבורה ירוקה באמת היא תחבורה ציבורית, ולא מכונית פרטית. תחבורה ציבורית טובה דורשת שטח קטן יותר, מה שמאפשר להותיר שטח רב יותר להולכי רגל בעיר ולטבע. בטווח הארוך, המכונית הפרטית עשויה להפוך לחיזיון נדיר בעולם המערבי. כלי רכב אוטונומיים ציבוריים יהיו תחליף מצוין, ואולי הילדים שלנו לא יבינו למה כל משפחה היתה צריכה להחזיק מכונית משלה (או יותר) עבור זמן שימוש קצר כל כך מדי יום. אבל עד אז, לא כדאי להישאר במקום. למכונית חשמלית יש חסרונות גדולים, וחשוב לנסות לפתור אותם וגם לנסות סוגי הינע נקיים אחרים כמו מימן, אבל לא במחיר של קפיאה על השמרים והישארות עם מנועי הבנזין והדיזל המזהמים. 

דניאל שמיל

דניאל שמיל | נשאר על הגלגל

כתב רכב ב-TheMarker. לפני חמש שנים עברתי לתחום החינוך (נושא לבלוג אחר), וכעת אני חוזר לאהבות ישנות - מכוניות וכתיבה.

האהבה למכוניות החלה אצלי מאז שאני זוכר את עצמי, אך עם השנים נהפך היחס אליהן לאמביוולנטי - אני עדיין מוקסם מחדשנות ומהתעוזה של חלק מהמכוניות, ונהנה לנהוג בהן, אך מודע היטב לנזק העצום שהן מסבות לחיים שלנו - בזיהום אוויר, בתאונות ובעיקר בצורך העצום בכבישים ובמקומות חניה שרומס את החיים בעיר ואת הטבע.

הבלוג יעסוק בסיפורים על העבר, העתיד ואולי גם ההווה של המכוניות.

גילוי נאות: זהו בלוג עיתונאי, ולא נועד לשרת שום גוף מסחרי, רגולטורי או פוליטי, אלא רק אתכם - הקוראים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker