האם העתיד של ענף המכוניות החשמליות נמצא בהחלפת סוללות מהירה?

לא ברור אם שי אגסי צדק בנוגע להחלפת סוללות כפתרון להארכת טווח הנסיעה של מכוניות חשמליות, אך הוא צדק בעניין חשוב בהרבה. הוא זיהה, לפני יצרניות רכב רבות, כי עתיד התחבורה הוא חשמלי

דניאל שמיל
דניאל שמיל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שי אגסי, בעלי בטר פלייס לשעבר
שי אגסי, בעלי בטר פלייס לשעברצילום: דודו בכר

אחד החששות הגדולים ביותר ממכוניות חשמליות זכה לשם מעולם בריאות הנפש - חרדת הטווח. למכוניות חשמליות מודרניות יש טווח נסיעה של יותר מ-300 קילומטרים, אבל מה קורה בסופו? בנסיעות עירוניות יומיומיות כנראה שטעינה איטית בבית או בעבודה תספיק בהחלט (ואולי אפילו לא תצטרכו לחבר כל יום את המכונית למטען), אך בנהיגות ארוכות תזדקקו לעמדות טעינה מהירה.

עמדות כאלה, בהספקים של 40 קילוואט עד 150 קילוואט ישראל (ו-350 קילוואט בעולם), יכולות להוסיף קילומטרים רבים לטווח תוך כחצי שעה, אך שימוש תדיר בהן עלול לפגוע באורך חיי הסוללה. 

בעבר היה פתרון להארכת טווח מהירה של מכונית חשמלית, פטנט ישראלי - החלפת סוללות מהירה. זה היה החידוש העיקרי של בטר פלייס ושי אגסי שהוצג כבר לפני 12 שנים. הרעיון היה אלגנטי. רובוט יחליף את הסוללה הריקה של המכונית ויכניס במקומה סוללה טעונה וכך, אחרי כחמש דקות (בדומה לזמן התדלוק בתחנת דלק), יוכל הנהג לצאת לדרכו, נטול דאגות.

בטר פלייס קרסה ותחנות נהפכו לפילים לבנים. גם טסלה, שהציעה החלפת סוללה בסגנון מעט שונה, זנחה את הרעיון. לכישלון היו סיבות רבות. הראשונה היא העלות. בשעתו, מפרקי בטר פלייס דיווחו כי עלות הפעלת תחנות החלפת הסוללה היא אלפי שקלים ביום. צריך לקחת בחשבון שזה היה בזמן שהן שירתו מעט מאוד מכוניות.

סיבה נוספת היא שתחנות ההחלפה יקרות מאוד להקמה. הסיבה לכך היא שהן כוללות רובוטים מתוחכמים הנמצאים מתחת לפני הקרקע (אחרת צריך יהיה להרים את המכונית באוויר) ומאגר של סוללות. סוללה היא כיום הרכיב היקר ביותר במכוניות חשמליות, ויצירת מאגר שלהן מהווה מעמסה כלכלית כבדה על החברה. אפילו היום, עשור אחרי בטר פלייס, ולאחר שמחירי הסוללות ירדו משמעותית, המחיר ליצרן של סוללה קטנה (50 קוט"ש), הוא כ-7,500 דולר ליצרן. 

זה לא נגמר שם. יצרניות הרכב לא מבליטות את גודל מכל הדלק במכוניות שנוסעות על בנזין, אך במכוניות חשמלית גודל הסוללה וטווח הנסיעה שהיא מאפשרת הן חלק גדול מהצעת הערך ללקוח. טסלה אפילו מכנה את הגרסאות השונות לדגמיה בשמות כמו - Standard Range  ו-Long Range, ומתמחרת אותם בהתאם.

הסוללות מתוכננות כיום במיוחד בהתאם לדגם הרלוונטי, ומשולבות בתחתית השלדה שלו. כדי לאפשר את פעילותה של מערכת להחלפת סוללות, יצרניות הרכב חייבות להסכים לסטנדרטיזציה של הסוללות, מה שמגביל את תכנון המכוניות ומעמעם את הייחוד שלהן. הרכיב המרכזי במכונית יהיה שייך לחברה אחת, המוכרת שירותי טעינה והחלפת סוללות, והיצרניות ישווקו, למעשה, קליפות ריקות.

ואולי בעצם הנחיצות בהחלפה מהירה של סוללה פחתה. בטר פלייס שיווקה מכוניות חשמליות עם טווח נסיעה מוצהר של 160 קילומטרים (ופחות מ-120 קילומטרים בפועל), אך הטווח שמציעות כיום מכוניות חשמליות גדול משמעותית. על כן, הן לא נזקקות לטעינה מהירה לעתים קרובות, וכאשר טעינה כזו נדרשת, אחרי נהיגה של מאות קילומטרים, גם הנהגים זקוקים לחצי שעה של מנוחה ושתיית קפה. 

בתוך כך, רעיון החלפת הסוללות לא נגנז לגמרי. בסין הוא מיושם על ידי יצרנית המכוניות החשמליות Nio, שאוהבת לכנות את עצמה: "טסלה הסינית". לחברה 135 עמדות להחלפת סוללות בסין. באתר שלה היא מתייחסת לשי אגסי ובטר פלייס כחלוצי טכנולוגיית החלפת הסוללות, וטוענת כי הרעיון שלהם פשוט הקדים את זמנו. ב-Nio מציינים גם כי המודל העסקי שלהם שונה לגמרי. הם מייצרים מכוניות שמתאימות להחלפת סוללות, ולא תלויים ביצרני רכב אחרים, כפי שבטר פלייס היתה תלויה ברנו. Nio מחפשת יבואן רכב בישראל, ומעניין יהיה לראות אם החברה תחליט להקים גם כאן תחנות החלפת סוללות בדומה לסין.

רנו, השותפה של בטר פלייס, לא ויתרה גם היא על הרעיון. המכוניות החשמליות של החברה הן בעלות סוללה קבועה, אך לפני כשנה הציגה רנו מכונית קונספט בשם מורפוז, עם סוללה שניתנת להחלפה. למכונית סוללה קטנה יחסית, בתכולה של 40 קוט"ש, אך ניתן למתוח אותה כדי לפנות מקום לסוללה נוספת, שתתאים לשימוש בנסיעה בינעירונית. עם שתי הסוללות, הטווח המיועד של המכונית הוא 700 קילומטרים.

צריך לקחת בחשבון שקיים סיכוי שרעיון החלפת הסוללות פשוט מתאים יותר לאופנועים חשמליים. הסוללות שלהם קטנות בהרבה מאלה של מכוניות, ולכן הן מגבילות את האופנועים לטווחי נסיעה קצרים יותר (בין 100 קילומטרים ל-200 קילומטרים, במרבית הדגמים). אולם, הגודל של הסוללה הוא דווקא יתרון כאשר נדרשת החלפה מהירה שלה. הסיבה לכך היא שלא צריך רובוטים מתוחכמים ומנגנונים יקרים, אלא אפשר להחליף אותה ידנית.

ארבע יצרניות אופנועים גדולות - הונדה, ימאהה, KTM ופיאג'ו - הכריזו השבוע על הקמת קונסורציום לפיתוח סוללות אחידות ומנגנון להחלפה מהירה שלהן. מעניין יהיה לעקוב אחרי הפיתוחים שיציגו. עד שזה יקרה, יצרנית הקטנועים בליץ, המנוהלת מישראל, כבר מציעה קטנוע חשמלי עם סוללות הניתנות להחלפה מהירה. הסוללות, במשקל שבעה קילוגרם, נטענות משקע ביתי, ומותקנות במהירות יחסית בקטנוע.

לא ברור אם אגסי צדק בנוגע להחלפת סוללות כפתרון להארכת הטווח של מכוניות חשמליות, אך הוא צדק בעניין חשוב בהרבה. הוא זיהה, לפני יצרניות רכב רבות, כי עתיד התחבורה הוא חשמלי. 

דניאל שמיל

דניאל שמיל | נשאר על הגלגל

כתב רכב ותחבורה ב-TheMarker לשעבר ועיתונאי בכלי תקשורת שונים. לפני חמש שנים עברתי לתחום החינוך (נושא לבלוג אחר), וכעת אני חוזר לאהבות ישנות - מכוניות וכתיבה.

האהבה למכוניות החלה אצלי מאז שאני זוכר את עצמי, אך עם השנים נהפך היחס אליהן לאמביוולנטי - אני עדיין מוקסם מחדשנות ומהתעוזה של חלק מהמכוניות, ונהנה לנהוג בהן, אך מודע היטב לנזק העצום שהן מסבות לחיים שלנו - בזיהום אוויר, בתאונות ובעיקר בצורך העצום בכבישים ובמקומות חניה שרומס את החיים בעיר ואת הטבע.

הבלוג יעסוק בסיפורים על העבר, העתיד ואולי גם ההווה של המכוניות.

גילוי נאות: זהו בלוג עיתונאי, ולא נועד לשרת שום גוף מסחרי, רגולטורי או פוליטי, אלא רק אתכם - הקוראים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker